17.12.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

אומרים לנו שיש, מרכז אחר

כ-1500 בני נוער מכל אזור הצפון מגיעים ליחידה לנוער שוחר מדע, שפועל במסגרת המכללה האקדמית “אורנים”. זה התחיל כפרויקט קטן שצמח במהלך השנים עוד ועוד. וכיום, יש פרויקטים רבים ומגוונים, החל מחוגים למדעים עבור מסגרת של מחוננים, ועד קורס שבמסגרתו מכשירים את מנהיגי העתיד של העדה אתיופית בישראל. מנהלת המרכז, ניצה יוגב, מקרית טבעון, פשוט מאושרת כשהיא רואה את המרכז שלה רווי פעילות, ורק רוצה דבר אחד: שזה יימשך בקצב הזה. אדי גל שוחח עימה השבוע לרגל הצגת תערוכת ציורים של משתתפי פרויקט מנהיגי המחר. “עוד שנה וחצי אני יוצאת לפנסיה, ואני מקווה שימצאו מישהו או מישהי בראש שלי, שיהיה המשך”, היא אומרת

מאת: אדי גל , 25 בפברואר 2016

בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, ליחידה לנוער שוחר מדע במכללה האקדמית אורנים, היא מצאה מסגרת קטנה, בתחילת הדרך, עם פעילות שבודדים השתתפו בה. עוד שנה וחצי אמורה יוגב לפרוש לגמלאות, וזהו זמן טוב להביט לאחור ולראות מה השתנה מאז: היום, מגיעים למקום מעל 1500 בני נוער מכל אזור הצפון: מהעמקים, מהקריות ומחיפה, במטרה להשתתף באחת מהתוכניות הרבות שמתקיימים במקום. והשפע עצום. וכל חלומה של יוגב, שזה רק ימשך. עוד ועוד. ויצמח עוד ועוד. היא תהיה שם בכל מקרה, כך היא מבטיחה היום, כמתנדבת, רק שייתנו לה לתרום.
הכי אוהבת אופרות

ניצה נולדה בפתח תקווה, למדה עבודה סוציאלית, עשתה תואר ראשון וציביליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, בתואר השני. במשך שנים הייתה מדריכה בחברה להגנת הטבע, עד שהגיעה לאורנים, ליחידה לנוער שוחר מדע.
איך מגיעים מהדרכת טיולים בטבע לפעילות שבמרכזה מדע נטו?
“מה שחשוב בתפקיד הזה, הוא היכולת לחבר בין הדברים, בין נושאים ובין אנשים. יש לי סקרנות גדולה מאוד, והמקום הזה מאפשר יצירתיות אין סופית, לחבר בין אנשים, בין תחומים שונים. יש ממשק בין טבע לחוג לביולוגיה, למשל, כך שזה לא דבר והיפוכו. אבל, עיקר התפקיד שלי הוא למצוא את האנשים הנכונים ולדעת להפעיל אותם. בשביל זה, כדי לקדם את היחידה, אני לא חייבת להתמצא במדע. אגב, לא מדע ולא טבע הם הדברים שאני הכי אוהבת בחיים.  הכי אני אוהבת אופרות, יש לי מנוי לאופרה בתל אביב וזה באמת דבר מדהים. החיים מגוונים, מה לעשות”.
ואופרות הן לא התחום יוצא דופן היחיד בו היא עוסקת: היא קשורה מאוד למושב שדה יעקב, משם בא בעלה, דני, ושם עדיין מתקיים משק יוגב של גיסה. אז ניצה, יחד עם גיסה, מטפחת עצי זית להפקת שמן זית, ומגיעה למשק פעמיים בשבוע כדי לבצע חליבות. כך, בשביל הכיף. גיוון כבר אמרנו?

צילום: ארכיון "כוכב"

בימים אלה עסוקה יוגב יחד עם אנשי היחידה בתערוכה חדשה של משתתפי הפרויקט מנהיגי המחר. אלה בני נוער אתיופים, שאותרו ברשויות השונות בכל אזור הצפון, ומשתתפים בפרויקט העשרה: פעם בשבוע הם מגיעים לטכניון, ללימודי מתמטיקה ואנגלית, ועוד פעם בשבוע למכללת אורנים, שם הם מתנסים בעשייה אומנותית, או ביזמות עסקית, כל נער על פי נטיית ליבו.
לאחרונה התקיימה תערוכה מרגשת במרכז. ניצה יוגב: “מחמם את הלב לראות את השינוי שחל בנערים והנערות, לרובם זו הייתה הפעם הראשונה בה לקחו מכחול או צבע ליד”. את השיעורים מעבירות האמנית שירה אודסר ובתה איילת, סטודנטית לסוציולוגיה ולחינוך חברתי קהילתי במכללה.
פרויקט מיוחד במינו

מהתבוננות בעבודות התלמידים, עולה כי חלקם הפגין כישרון מרשים והצליח להעביר על הנייר, את המציאות היומיומית הלא פשוטה אותה הוא חווה. כך למשל ציירה אורלי אסיאס את הציור ‘לשתוק’ (פחם על נייר), והסבירה: “היצירה מדברת על נשים, שמכים אותן ומשפילים אותן גברים בעלי כוח פיזי ומעמד גבוה. הגרועים מכל הם המקרים שבהם גברים בעלי כוח והשפעה ומעמד בכיר, אונסים ומכריחים אותן לשתוק. ישנם גברים בעלי כוח רב שמנצלים את מעמדם. משום שהם אנשים חשובים, הם נותנים לעצמם רשות לאנוס בנות. ככל שהגבר עשיר יותר והמעמד שלו גבוה יותר, כך הסיכוי שמקרה האונס יושתק גדל. יעשו הכל כדי שהאישה לא תדבר. ואם תדבר, גם בתי המשפט יקשו, יבטלו את ההאשמות וישפילו אותה. אף אחד לא יעסיק אותה ויקראו לה שקרנית. אישה חייבת לדבר. זו יכולה להיות אמא שלך, או אחותך, או הבת שלך, האם גם אז היית משתיק את הסיפור?”

צילום: ארכיון "כוכב"

יגאל קסאהון, צייר את ‘גזענות’ (צבעי פנדה על נייר) והסביר: “גזענות היא דבר שהיה קיים מאז ומעולם וממשיך להתקיים גם בחיינו. גזענות מתבטאת בשתי דרכים, גזענות מילולית וגזענות פיזית. לכן, החלטתי לתת במה לנושא זה. בעבודה שלי השתמשתי בשני צבעים, לכל אחד מהם משמעות משלו: הצבע האדום מייצג את הכעס, הזעם והפצעים שהאדם חווה כתוצאה מגזענות. אותו כעס וזעם מתפשט בכל הגוף ומשאיר את האדם חסר תועלת, מבולבל, משאיר בתוכו שנאה. הצבע השחור הוא הסיבה שהצבע האדום מתפשט בכל הגוף. את הצבע השחור האדם לא בחר, אך צבע זה הוא צבע שמביא איתו הרבה אי קבלה בלתי מוסברת. אולי הצבע הוא חיצוני, אך ההשלכות שלו חודרות אל תוך הלב והנשמה”.

ניצה: “זהו פרויקט באמת מיוחד במינו, במימון ואחריות קרן דוד. הרעיון הוא  להצמיח מנהיגות בקרב העדה האתיופית. התוכנית כבר רצה זו השנה החמישית ומגיעים לכאן בני נוער מכל האזור: מחיפה, קריות ואיפה לא. מדובר בשתי קבוצות גיל, כיתות ז’- ח’ וכיתות י”א’- י”ב. בסך הכל כ-100 תלמידים שקשורים לפרויקט הזה. הם מקבלים שעורי העשרה בתקשורת, במשפטים. כמו כן, הם מקבלים העשרה אינסטרומנטאלית, תוכניות מחשבים באחריות קרן רש”י ועוד המון המון נושאים. את התערוכה עשו החברה מכיתה י”א. החברה מי”ב עוסקים כעת בנושא שורשים. הם לומדים על המקומות מהם עלו הוריהם, על מנהגים, מסורת. וזאת, לקראת מסע שורשים שהם אמורים לצאת אליו בפסח”.
ואיך את מגדירה את החברה האלה?
“חברה מעולים, בהחלט מיוחדים. תחשוב שפעמיים בשבוע הם מגיעים לכמה שעות פעילות אחרי יום הלימודים, פעם בטכניון ופעם באורנים. זה לא קל. אבל הם מלאים מוטיבציה, הם מתמידים והם מצליחים, מאוד מצליחים”.
לעמוד בדרישות אקדמיות

הפרויקט עבור הנערים יוצאי אתיופיה הוא רק אחד מכמה וכמה פרויקטים במרכז, בניהולה של יוגב. יש פרויקט של מצטיינים מכיתות ד’, ה’ ו-ו’, יש שילוב של ילדים מכמה מסגרות, כמו מצטיינים ומחוננים. פרויקט אחר במסגרת נוער שוחר מדע מיועד לתלמידי מצטיינים מבית הספר עמל, בדבוריה. התלמידים מגיעים למכינה מיוחדת, בלשון ומתמטיקה, ומי שמצליח מקבל נקודות זכות בלימודי המשך באקדמיה. הם צריכים לעמוד בדרישות אקדמיות נוקשות מאוד ובמחזור האחרון עברו, במבחן הראשון בקורס מבוא לביולוגיה, 20 מתוך 26 משתתפים. בהחלט הישג מרשים.
יצוין כי, יש עוד פעילויות ועוד מסגרות ועוד פרויקטים, כולל פעילות לילדים בעלי צרכים מיוחדים. מרכז בהחלט פעיל במיוחד. היחידה באורנים הא בחסות המכללה ובתמיכת משרד החינוך, אגב לנוער שוחר מדע.
ניצה מספרת על כל הפעילויות תוך שהיא שמה לב לתת קרדיט למי שצריך, לא לשכוח אף אחד. יש לה שותפים רבים לדרך, והיא מקדישה פעם אחר פעם שבשורה התחתונה זו עבודת צוות.
נראה שאת מאוד אוהבת את מה שאת עושה
“אני אוהבת מאוד את העבודה, בגלל שחינוך, בלי פרפרזה, זה המפתח. אני מאוד אוהבת לעבוד בתחום הזה. אני אוהבת לעבוד עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, וגם עם בני נוער מהמגזר ערבי. הם לומדים כאן, לומדים את השפה ובסופו של דבר שפה זה הגשר לשלום. הם גם מבינים שכדי להתפתח עוד, הם צריכים לשפר את העברית, כי בשורה התחתונה הם ימשיכו ללמוד כאן ולא במקום אחר”.
ניצה נשואה לדני, היא אם לשלושה בנים וסבתא לארבעה נכדים.
איפה תהי בעוד עשר שנים?
“אתה בטח צוחק. עוד שנה וחצי אני יוצאת לפנסיה, ואני מקווה שימצאו מישהו או מישהי בראש שלי, שיהיה המשך. בכל מקרה אני מתכוונת אחרי הפרישה לפעול בהתנדבות במרכז, אם יאפשרו לי. ואם לא, אסע עם דני, בקרוון כלשהו, לא יודעת לאן”.

צילום: ארכיון "כוכב"

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>