19.12.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

כדורגל

אין כלום, כי לא היה כלום

במשך שנים רבות למכבי חיפה אין איכות בסגל. כל המאמנים ניסו לרצות את הבעלים והקהל, אך בסוף זה התפוצץ להם בפרצוף והם שילמו את המחיר. אז איך בכל זאת הצליחו, אריק בנאדו (בעונתו הראשונה) שהצעיד את הקבוצה לסגנות, ורוני לוי שהצעיד את הקבוצה לזכיה בגביע המדינה?

מאת: איציק אהרונוביץ , 21 במרץ 2017

צילום: ארכיון "כוכב"

הכל מתחיל ונגמר בסגל השחקנים ובאיכות שלו. שנים רבות, לפחות בשש-שבע שנים האחרונות, למכבי חיפה אין איכות בסגל. כל מאמן שהגיע, הלך על קונספט שגוי בנוגע לסגנון המשחק של הקבוצה ולגבי השיטה. המאמנים הלכו שבי אחרי רצונות הבעלים והקהל, לשחק כדורגל שוטף, התקפי. זו היתה טעות גדולה, ולמה אני מתכוון: ראשית, לגבי שחקני ההכרעה של מכבי חיפה, שכמעט ולא היו כאלה, למעט וויאם עמאשה בעונה הראשונה שלו, שעשה את העבודה לא רע מבחינת הבקעת השערים. אבל, לא זכור לי מספר שחקנים שתפקדו בהרכב הראשון במשחק ספציפי כזה או אחר, שהבנת וידעת שבכל רגע נתון הם יוכלו להבקיע שער, ההיפך הוא הנכון, והמצב הלך והידרדר עם השנים. למעשה, הגיעו לכפר גלים חלוצים שלא מתאימים לרמה של מכבי חיפה מהעבר הלא רחוק, שהביאו את רוב התהילה למועדון.

יעקב שחר צילום: ראובן כהן

אבל בתוך כל הכאוס הזה היו גם ניצוצות: דוגמא קלאסית למאמנים שחשבו טיפ טיפה אחרת והתוצאות היו לא רעות בכלל. די אם ניזכר בעונתו הראשונה של אריק בנאדו, שהחליף את ראובן עטר. אריק הבין מייד, כי אם לא יסדר את משחק ההגנה הקבוצתי והאישי, וקבוצתו תעבור לשחק במערך יותר טקטי וממושמע, הוא לא יגיע לשום מקום. אגב, בסוף אותה עונה הוא סיים כסגן אלוף רק בגלל העובדה שציינתי, ולא בגלל שום דבר אחר. בנאדו התאים את השיטה והסגנון לרמת הבינוניות שהיתה לו בקבוצה, וזה הצליח לו בגדול.

רוני לוי צילום: יוסף הירש

הדוגמא השניה היא רוני לוי, שהשכיל והבין אחרי שני משחקים בפלייאוף העליון, שהוא חייב לשנות את השיטה והסגנון. הפלא ופלא, חוץ מההפסד המבזה 0:6 למכבי תל אביב בבלומפילד, שלכאורה, הוא “הקריב” את המשחק הזה עבור המפגש שלושה ימים לאחר מכן בטדי, בגמר גביע המדינה, בו ניצח 0:1 והירוקים זכו בגביע לאחר שנים רבות. וזה למה, רק בגלל שהוא עשה סוויץ’ של 180 מעלות והלך לשחק את הכדורגל שמתאים לסגל השחקנים שישי לו. הרי כולנו יודעים שאם הוא היה משחק מחוף אל חוף נגד מכבי תל אביב בגמר, זה היה עולה לו ביוקר והוא היה חוטף כמו שמכבי חיפה חטפה בשבת האחרונה בבאר שבע, ואפילו יותר מכך.
אבל צריך לומר את האמת: האוהדים לא אוהבים את הסגנון הזה וגם לא מוכנים לקבל זאת. הם רוצים שמכבי חיפה תתקוף עם הסדרנים, המאבטחים, השוטרים וההנהלה. ואת זה מכבי חיפה ניסתה לעשות בשנים האחרונות והפכה לקבוצה המופקרת של ליגת העל.

אריק בנאדו צילום: ארכיון "כוכב"

כששאלתי את המאמן סטנוייביץ למה הוא משחק בסגנון שאינו מתאים לסגל השחקנים שלו? ואם הוא לא שם לב שקבוצתו שולטת במשחק אופטית, אך בכל התקפה שניה ושלישית תופסים את מכבי חיפה במתפרצת והיריבות היו תופסות את הירוקים עם המכנסיים למטה ומכריעות אותה? התשובה שלו היתה כנה. ‘אני הולך בדרך שהנשיא ינקל’ה שחר מתווה לי, שזה כדורגל תוסס, דינאמי ושולט. וחוץ מזה, 25000 צופים מגיעים לצפות במשחק ואני לא יכול לשחק 10 איש מאחרי הכדור, זה לא מתאים לדי. אן. איי. של מכבי חיפה’, הוא ענה לי. מבחינתי, זה למעשה מסכם את הכל, כי ה-D.N.A של הירוקים הוא למעשה הבעיה המרכזית של המועדון.

אלכסנדר סטנוייביץ צילום: יוסף הירש

כדי לחזור למה שהיה בעבר, מר יעקב שחר חייב להפנים, שהוא חייב להנחית בכפר גלים איכות בכל תפקיד: מאמן, צוות עוזרים, מנהל טכני איכותי שלפחות היה שחקן גדול ומוכח, מאמן כושר מהטובים ביותר, וכמובן שחקנים שיודעים מה לעשות כשהכדור נמצא ברגליהם, ולמה אני מתכוון: דוגמא קלאסית ראינו במשחק האחרון, כאשר במשך 41 דקות מול באר שבע השחקנים עשו הכל כשהכדור היה ברגלי באר שבע. הם הפריעו להם, היו אגרסיבים, שיחקו טקטית נכון (לא המערך), השתדלו וצמצמו פערים. אבל מה קורה כשהכדור עבר לרגלים של הירוקים? זה אנמי על סף הפתטי, כמו צער בעלי חיים, למעט גילי ורמוט, עד שנגמר לו האוויר והכח ברגלים.
לכן אני אומר, צריך להביא גולרים בכל עמדה, שחקנים במרכז המגרש שמשלבים עוצמה הגנתית והצטרפות התקפית, כמו בכדורגל מודרני ובקבוצה גדולה. מגינים שיוצאים להתקפה ויוצרים כח הרתעה, כפי שעשו בעבר מסיללה, טאוטחה ומשומר. קבוצה שמסוגלת להניע את הכדור ולשלוט במשחק רק בגלל שיש לה יתרון ביכולת האישית והקבוצתית. כמו כן, לצרף בלמים מהירים שגם אם הקבוצה נחשפת להתקפה מתפרצת, הם יוכלו להתמודד עם המצב הנתון ולחסל אותו. כשראיתי את הולמר אוילפסון במשחקו הראשון בארץ, לא הבנתי למה הביאו אותו, אפילו כיניתי אותו בלם קדמי משנות ה-80. עם יד על הלב, דקל קינן נראה לידו כמו מסי, מבחינת הטכניקה.
ולכן, אני שוב שואל איך הירוקים נופלים עונה אחרי עונה בשחקנים הזרים? לתפיסתי, את חשבון הנפש צריך לעשות מר שחר. יכול להיות שהוא צריך להחליף את היועצים שלו, אני גם לא יודע עם איזה סוכני שחקנים הוא עובד, אבל מי שמביא את השחקנים האלה למכבי חיפה, כנראה שיש לו אינטרס, לכאורה, שמאחוריו עומד משהו לא מקצועי.

עוד כתבות בתחום כדורגל

לכל הכתבות בקטגוריית ספורט >>>