20.01.19

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

איש הברזל מיקנעם

יוני רייש הוא מדריך רכיבה על אופניים ואיש ספורט אתגרי. לאחרונה הוא הגשים בגיל 47 חלום ישן, כשהצליח לסיים מסלול של איש ברזל, הכולל: 3.9 ק”מ שחיה, 180 ק”מ אופניים ומרתון ריצה ל- 42.2 ק”מ. אז מהם ההכנות הדרושות כדי לעמוד במאמץ עילאי זה? מה היו רגעי המשבר בתחרות? ומה האתגר הבא לאחר עמידה בתחרות כה קשה מבחינה פיזית? אדי גל שוחח איתו השבוע וניסה לקבל תשובות לשאלות אלה ואחרות. וגם, מה תפקידה של המשפחה בכל הסיפור הזה “ בלי התמיכה הזו, קשה לתאר איך ואם בכלל הייתי מצליח לעבור את התחרות”, הוא אומר

מאת: אדי גל , 25 באוגוסט 2016

ספורטאים שהשתתפו בעבר בתחרות איש הברזל סיפרו, כי באמצע המאמץ העילאי, שכרוך בשחייה לאורך 3.9 ק”מ, רכיבה על אופניים לאורך 180 ק” וריצת מרתון ל- 42.2 ק”מ, הם נתקלו בקיר ברזל. סוג של מכשול, מנטאלי בעיקר, שעודד אותם לומר די, בשביל מה לך, וותר ותחסוך ממך את המשך הכאב הבלתי נסבל הזה.

צילום: אייל שטרן

אבל ליוני רייש, בן 47 מיקנעם, לא היה רגע שכזה. לאורך כל המסלול, הודות לתכנון מוקדם מדוקדק ולתוכנית אימונים מפרכת, הוא ידע מה הוא עשה ומה עוד יש לו לעשות. ובאורח פלא, הוא לא שאל את עצמו בשביל מה לו להמשיך בתחרות. “לא היה לי רגע של שבירה, הייתי מודע לעצמי בכל רגע נתון”, אומר לי יוני בשיחה שקיימתי איתו השבוע. “יש רגע שאתה מדבר אל עצמך, אתה כל הזמן מכין את עצמך לשלב הבא, לקילומטר הבא, ממש ממש הייתי מוכן לזה. למעבר משלב לשלב. עבדתי לפי דופק, לפי קצב ריצה, וזהו. היה מושלם. לעשות מרתון לא היה פשוט, יש ספורטאים שמתכוננים שנה רק למרתון, פה אתה סוחב 3.9 ק”מ שחייה ועוד 180 ק”מ אופניים ואחר כך מרתון. אני ממש לא זוכר נקודות שבירה, לא זוכר את עצמי עומד ושואל למה אני עושה את זה. עשיתי הכל בהנאה כל כך גדולה, שקשה לתאר. וזה ללא ספק הודות לתוכנית האימונים שעברתי שנה לפני התחרות”, אומר יוני בסיפוק רב.

צילום: קובי גיטניו

רוכבות בשביל האיילה

יוני נולד בחיפה ומזה 13 שנים הוא מתגורר ביקנעם. הוא נשוי ליהודית ואב ל-3 ילדים: זוג תאומים בני 12, עומר וגל, ויובל בת ה-19 שעומדת לפני גיוס. הוא עוסק מזה שנים בפעילות ספורט אתגרי, אופניים וטריאתלון, וגם הקים כמה וכמה מסגרות לרכיבת אופניים בעיר יקנעם. יוני: “בשיתוף עם המת”נס, הקמתי ביקנעם שלוש קבוצות רכיבה לפני כ-9 שנים. שתי קבוצות ילדים ונוער וקבוצת מבוגרים. כולם עסקו ברכיבת שטח. עשיתי את זה על מנת להעלות את המודעות לתחום המיוחד הזה של רכיבת שטח, תוך הכרת האזור היפה והירוק שמסביב לעיר. קבוצות אלו גדלו, כולל המבוגרים, והמודעות לענף האופניים תפסה תאוצה. כמו כן, בשיתוף עם ראש העירייה, סימון אלפסי, אף אורגן ביוזמתי תחרות אופני הרים ארצית, שהשתתפו בה טובי רוכבי האופניים בארץ. וכך, לפני כ-4 שנים, אף ארגנתי הפנינג אופניים מאחורי מרכז BIG, בחופשת הפסח, כך שכל האוכלוסייה של יקנעם יכלה לבוא ולרכב במסלול מסומן באזור הביוספרי של עמק השלום”.

פרט, נמק והסבר.
“פתחתי קבוצת רכיבה לנשים, אשר מגיעות בימי שישי אחר הצהריים למרכז BIG, המהווה נקודת יציאה לשעתיים וחצי של רכיבה בשטח. זה העלה את הכושר הגופני של כולן והן גם הכירו את הסביבה בה אנו גרים. זה העלה את הביטחון העצמי וגם הקנה הרגלי רכיבה טכנית ונכונה על אופני שטח”.
יצוין כי, עד לפני שלוש שנים נכנסו לענף רכיבת השטח קרוב ל-30 נשים והן עדיין רוכבות ונהנות מכל רגע. יוני: “אני לא זוכר רוכבת אחת שנכנסה ופרשה. אני יודע שהנושא עבר מפה לאוזן ועוד ועוד נשים הצטרפו. בהזדמנות זו אבקש לציין כי לפני כ-3 שנים החלטתי בשיתוף עם חברה ושותפה בשם הדס וייס, לפתוח קבוצה משותפת לנשים שתתפלג לשתי קבוצות: אחת תחרותית ואחת עממית. הקבוצה נקראה “בשביל האיילה” על שם איילה ז”ל, אחותה של הדס שנספתה באסון הכרמל. איילה היתה באוטובוס הצוהרים שעלו לכלא דמון לפנות אסירים ונלכדו באש. קבוצה זו פועלת כבר כ-4 שנים ונותנת המון המון אנרגיה לנשים ביקנעם והסביבה, אשר משתתפות בתחרויות ארציות ויוצאות למחנות של יומיים עד שלושה ימים בארץ, פעם לדרום ופעם לצפון. בשנה הבאה הקבוצה מתכננת לנסוע לטיול אופניים בחו”ל”.

צילום: שרית רייש

בשיחה הקולחת שמתפתחת בינינו, יוני מספר לי עוד כי ביחד עם שותפתו הדס וויס, שגם לה עבר די מכובד באופני הרים, עם אליפויות וגביעים במרתון ובקרוס קאנטרי, יזמו השניים את “מרוץ איילה” ברמות מנשה, תחרות חד יומית של מסלול לאורך 28 ק”מ, 56 ק”מ ו-84 ק”מ. הכל למען הנצחת איילה ז”ל. ראוי לציין כי, למסלול זה מגיעים מכל רחבי הארץ הרוכבים הכי טובים בענף האופניים. “השנה הגיעו למעלה מ-380 רוכבים ומשפחות”, אומר יוני, שהוכתר פעמיים כאלוף ישראל ברכיבת שטח למסטארס, בשנים 2007 ו- 2009, בענף הקרוס קאנטרי מרוצים של עד 18 ק”מ, ופעם אחת בשנת 2010 כאלוף ישראל במרתון למסאטרס, במרוצים של עד 60 ק”מ.
אבל יוני, שעוסק כבר שנים בספורט אתגרי, החליט לחפש ריגושים נוספים. ולפני שלוש שנים, הוא החליט כי האופניים לא מספיקות לו ולכן חיפש אתגרים חדשים.
מתי החלטת לחפש לך אתגרים חדשים?
“כבר לפני שלוש שנים החלטתי שפחות או יותר מיציתי את נושא האופנים ושאני רוצה לגוון, רוצה לעבור לתחום יותר קשה, שישלב גם שחייה וריצה. אז גם עברתי קורס מדריכי טריאתלון אצל ניר בדולח, אחד המאסטרים בתחום. התחלתי עם מרחקים קצרים, שחייה של 750 מטר, רכיבה של 90 ק”מ וריצות קצרות. כל פעם העליתי במרחקים. לבסוף, עשיתי את הטריאתלון: 1.5 קילומטר שחייה, 90 ק”מ אופניים, 22 קילומטרים ריצה. ועשיתי את זה 3 פעמים: בטבריה, בחיפה והאחרון באילת”.
מה לך ולאיש הברזל?
“מהתחלה זה היה חלום. אתה מתחיל בטריאתלון וכבר רוצה להגיע לאיש הברזל. הכיוון היה מהתחלה להגיע לרמה הכי גבוהה בתחום, שהיא תחרות איש הברזל. כיוונתי לזה. אבל זהו תהליך איטי, תהליך של למידה, תחרויות, התנסויות, שחייה בים וריצה. כל פעם לעלות נפחים, להתחיל מכמה קילומטרים של ריצה ולהגיע עד 35 ק”מ ריצה בשלב סופי שלפני המרתון”.
יוני מוסמך להכין תוכניות אימונים והוא הכין לא מעט כאלה עבור אחרים. הפעם, לקראת השתתפותו באיש הברזל, הוא בחר בניר בדולח שיכין את תוכנית האימונים שלו, שמא יתפתה לקבוע לעצמו רמה לא מספיק חזקה של אימונים. ותוכנית האימונים הזו מומשה, שלב אחר שלב, במשך שנה שלמה, כאשר כל פעם מחדש הם מעלים את רמת הקושי, את העצימות. “היו ימים שהייתי יוצא ל-6-8 שעות מחוץ לבית, לאימון על כבישי הארץ באופניים, כולל עליות של בית אורן, ניר עציון וכביש 4. הרבה מאד רכיבה, כדי שהגוף יידע להכיל, לסבול ולהתרגל לשעות אוכף רבות. כמו כן, עברתי אימוני ריצה משולבים נפח ואינטרוולים באזור יקנעם והסביבה. ובל נשכח גם את שעות השחיה הרבות בקאנטרי, והכל בכדי לשפר כל הזמן את הכושר הפיזי והמנטאלי ולבנות אותו בהדרגה וללא פציעות”.
ויש שותפים נוספים להצלחה?
“זה הזמן לציין כי ליוו אותי אנשי מקצוע: מאמן, פיזיותרפיסט, מומחה לכיוון אופניים, מכונאים, חברים רבים ומשפחה אוהבת ומפרגנת”.
אפרופו משפחה, איך היא הגיבה לאתגר החדש?
“יש לי אישה מפרגנת, יהודית, שפרגנה לי בכל התקופה. היא נתנה לי את הזמן לאימונים. והיו המון שעות של אימונים, לפעמים פעמיים ביום. היא והילדים תמכו בי כל הזמן. בכל זאת, אני אב המשפחה ואני נמצא במשך שעות ארוכות מחוץ לבית. בתחרות עצמה הם לא היו, אבל למחרת הם הגיעו ועשינו טיול משפחתי בגרמניה ואוסטריה. בלי התמיכה הזו, קשה לתאר איך ואם בכלל הייתי מצליח לעבור את התחרות”.
ֿיוני יצא לתחרות בגרמניה, הוא טס למינכן. אבל אז קרה לו הגרוע מכל: הציוד הרב ששלח לתחרות, כולל אופניים שהיו מותאמות בדיוק למשקל גופו והתאימו לו כמו חליפה תפורה על פי מידות, נשלחו לצרפת. ולכן, הוא נאלץ תוך שלושה ימים להשיג לעצמו ציוד חלופי, כולל אופניים, ולהתאים אותו לצרכיו. משימה לא פשוטה בכלל. “זה היה הרגע הכי קשה עבורי, אבל אספתי את עצמי עם הרבה אנרגיות ובניתי מחדש את האופניים, כולל מתקן לבקבוקים, שזה הדבר הכי שולי. עשיתי הכל להגיע לתחרות עם ציוד שהוא לא שלי, אבל עם מוכנות לעשות הכל כדי להצליח”, מספר לי יוני.
ואז הוא החל בתחרות, שהיתה מוצלחת מבחינתו של יוני ועברה באופן חלק לחלוטין. דומה כי תוכנית האימונים הוכיחה את עצמה והוא עבר משלב לשלב ללא בעיות, באופן חלק. יוני לא הרגיש את אותו קיר ברזל שעליו מספרים משתתפים בתחרות. הוא ידע בדיוק היכן הוא נמצא ומה נשאר לו עד סוף המסלול. על פי התכנון המוקדם, יוני אמור היה לסיים את התחרות בכ-12 שעות. בפועל, הוא סיים לאחר 11 וחצי שעות, בהחלט הצלחה גדולה.
ועכשיו, אחרי שהצלחת מעל המשוער, אתה מתכוון לעשות את זה שוב?
“בהחלט, אבל רק בעוד שלוש שנים. יש לי גם תוכניות אחרות: בעוד שנתיים אני מתכוון להשתתף בתחרות רכיבה ‘אפיק בדרום אפריקה’. זו תחרות שנמשכת שמונה ימים, 120 קילומטרים, בשטח מדי יום. תחרות מאוד מאוד קשה, אחת הקשות שיש. ושנה לאחר מכן, אשתתף כאמור שוב באיש הברזל”.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>