19.09.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

איש הצללים מיקנעם

הוא נמנה על המובחרים שסיימו השבוע את אחד הקורסים היוקרתיים בצה”ל, קורס הצוללנים. בקרוב, הוא יוצב בצוללת ורק הוא יידע מה יעשה בשירות שלו, ברב פעילות שייטת 7, שייטת הצוללות החשאית של צה”ל. קבלו את היקנעמי, אלון, בן ה-20, שלמד עד כמה שמירת סודות הפכה להיות חלק ממנו. אדי גל שוחח עימו השבוע, וניסה להבין מה מביא בן יחיד להורים עולים חדשים, להתנדב לאחד התפקידים הקשים והרגישים ביותר בצבא. “היחס של הורי לצבא, קובעה עוד בהיותם ברומניה, שם רק הפחות מוצלחים משרתים”, הוא אומר

מאת: אדי גל , 28 במאי 2017

במהלך הליך המיון לקראת הגיוס לצה”ל, הוא חשב שהכי מתאים לו זה לשרת כספורטאי מצטיין. ככה זה כשאתה שחקן כדורסל שכבר עבר גם קורס מאמנים. למעשה, היקנעמי בן ה-20, אלון, ראה לנגד עיניו תפקיד נוח עם שעות שירות בודדות ואפשרות להמשיך ולעשות את מה שהוא הכי אוהב, לשחק כדורסל בהפועל עפולה, ולהצליח בזה. מי שצדדו במהלך זה היו הוריו, עולים חדשים מרומניה, שלא ממש עודדו אותו לבחור במסלול יוקרתי או תובעני. לדבריו, היחס של הוריו לצבא, קובעה עוד בהיותם ברומניה, שם רק הפחות מוצלחים משרתים.

צילום: ארכיון "כוכב"

ואילו אלון, שבאותו שלב טרום צבאי היה בעל פרופיל נמוך, אכן עבר מיונים לשרת במודיעין, בתפקיד נוח. “בשלב מסוים עברתי ראיון התאמה ושאלו אותי אם אני בטוח שמתאים לי שירות מול מחשב? בחדר ממוזג. החייל שראיין אותי גם אמר שיש אפשרויות קידום, אבל זה לא נשמע לי נכון, פתאום האופציה לשרת מול מחשב בחדר ממוזג לא נראתה לי. אמרתי לעצמי שאני לא רוצה שירות כזה. בכלל לא. שאני רוצה משהו יותר מאתגר, יותר משמעותי”, אומר לי אלון.
פרט, נמק והסבר.
“לא היה לי כיוון, אז חיפשתי באינטרנט ומצאתי חומר על שייטת הצוללות. קודם כל נאלצתי להעלות פרופיל, וזה לקח לי חצי שנה עד שהפרופיל עלה ל-97. התרוצצתי בין רופאים, הבאתי מסמכים והסברתי לכולם שהפרופיל שלי לא היה נכון. אחרי שהעליתי פרופיל, האופציה של הגיבוש לצוללות נפתחה בפני, כך הגעתי לגיבוש ולקורס”.

ההורים לא תמכו

אלון נולד ביקנעם, שם גדל כל חייו ושם גר עד היום עם הוריו, שניהם מהנדסים אזרחים שעלו מרומניה. הוא בן יחיד להוריו, למד ביסודי בבית הספר דליות, אבל בחטיבת הביניים ובתיכון למד בבית הספר ריאלי, בחיפה. עיקר ההתעניינות שלו הייתה לענפי ספורט שונים. “בזמן החופשי שלי, מאז שאני זוכר את עצמי, עסקתי בעיקר בספורט. ההורים גם דחפו אותי לעשות פעילות כזו, אבל האמת שהתאהבתי מהתחלה בענפי ספורט שונים, ועסקים ברבים: ג’ודו, שחייה, ריקודים סלונים ורק אז הגעתי לכדורסל וממש התמקצעתי בתחום הזה. מאוד אהבתי את המשחק ואפילו עברתי קורס מאמנים. אני בגובה 1.87 וכדורסל מאוד התאים לי, שיחקתי בכל התקופה הזו בהפועל עפולה”.
אפרופו גובה, אין מגבלה בצוללות?
“כנראה שבדקו וראו שלמרות הגובה אני מתאים”.
איזה סוג תלמיד היית?
“ממוצע לגמרי. עברתי את המבחנים, אבל אף פעם לא הייתי יוצא דופן. רגיל לגמרי”.
אפשר להבין שרצית שירות משמעותי, אבל למה דווקא צוללות? הרי לא ידעת הרבה על התחום הזה.
“אולי דווקא בגלל זה. היה לי מעט מידע על הצוללות, ואותי זה סקרן. הבנתי שיש ליחידה הזו אופי מסתורי, סודי, לא מספרים מה עושים שם ולכן רציתי עוד. הכרתי כמה אנשים שכן שירתו וסיפרו לי איך זה לשרת במקום קטן וצפוף. איך זה להימצא במקום אחד עם כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה זמן. אותי זה נורא סיקרן ולכן בחרתי במסלול הזה”.
לא חששת מעצם ההימצאות במקום קטן וסגור? זה לא דבר קל ורבים פשוט לא מסוגלים לעשות את זה
“יש חשש כזה, אף אחד לא חווה בחיים דבר כזה, להיכנס לכלי כזה, עם צפיפות שכזו. אבל יש דרכים להראות לכל אחד אם זה מתאים לו, או לא. בשלבים המוקדמים אפשר לדעת מי מתאים ומי לא”.
היו לך התלבטויות?
“מההתחלה ידעתי שאסיים את הקורס, שזה מתאים לי. ולכן, לא הייתה לי התלבטות ולו הקטנה. כבר בגיבוש, שם בודקים יכולות פיזיות ומנטאליות, הבנתי שמדובר באתגרים שבהחלט אפשר לעמוד בהם. אם אתה מאמין בעצמך, אתה עובר. לי היה ברור שבאופן אישי, אין סיבה שלא אעבור את הקורס. רציתי את זה ועברתי את זה”.
הקורס הזה משלב מאמצים פיזיים, מנטאליים וגם לימודיים. מה היה הכי קשה?
“הקורס נמשך למעלה משנה והוא מחולק לשני שלבים: אחד בסיסי והשני ייעודי. אתה צודק, הקורס באמת משלב הכל ביחד ולי אישית לא היה משהו ספציפי שאני יכול לומר לך שזה היה נורא קשה. למעשה, השילוב ביניהם היווה את הקושי. אבל, הקושי מאתגר וזה היה בהחלט היה שווה להתאמץ כדי לעבור אותו”.
בקורס אתה לומד להיות עם הרבה אנשים, הרבה זמן, במקום קטן. חייבים כישורים חברתיים יוצאי דופן לעמוד בזה?
“דווקא בזה היה לי קל יחסית. שיחקתי כדורסל, תפקדתי במסגרת של קבוצה, אני יודע להסתדר ולעבוד יחד עם אנשים. ואל תשכח, אני בן יחיד. אני תמיד הייתי צריך למצוא חברים כמה שיותר מהר. חלק משגרת החיים שלי זה למצוא חברים ולהסתובב עם חברים, כי אין לי אחים. אז גם בצוללות זה בא לידי ביטוי. הגעתי והיו שם אנשים שלא הכרתי ותראה את היחסים בינינו אחרי שנה. זה באמת משהו מיוחד. אנחנו מאוד מאוד קרובים. כל הזמן ביחד, ולא רק בשירות. אנחנו יוצאים ביחד גם כשאנחנו בבית. אולי זה מפתיע כי אתה אומר לעצמך, אתה עם החברה האלה כל הזמן, אז אולי קצת חופש מהם, אבל זה לא קורה. ממשיכים לבלות ביחד כל הזמן”.
היה לך במהלך הקורס רגע של שבירה, שאמרת בשביל מה לי כל זה?
“ברור, לכולם יש רגע כזה. לי זה קרה בשלב הראשון של הקורס, בבסיסי. אבל בדיוק בשביל זה יש חברים, אחד עוזר לשני להתרומם מהמקומות האלה. אתה רואה שיש על מי לסמוך, אחרת זו לא חברות אמיתית. אצלי זה בא על רגע הניתוק הארוך מהבית, זה היה פקטור בקושי שחוויתי, אבל עם עזרת החברים עברתי את זה”.
ואיך קיבלת את הקושי להתמודד עם הים?
“נכון, יש כאלה שמקבלים יותר קשה ופחות קשה. אני בין המאושרים שמקבלים ים פחות קשה, זה פחות משפיע עלי, ואני שמח על כך”.
ספר קצת איך זה לצאת להפלגה.
“ואוו, אתה יוצא להפלגות עם הצוללת, זה כלי מדהים. כל פעם שאתה נכנס לשם זו חוויה עצומה שקשה לתאר במילים. בודדים זוכים לחוות דבר מיוחד שכזה, להפעיל את הכלי הכי יקר בצה”ל. זו הזדמנות נדירה ואני מוקיר תודה לכל מי שעזר לי להגיע לנקודת הזמן הזו”.
אתה מודע לכך שלא תספר כמעט כלום על השירות שלך לחברים?
“לא כמעט, כלום לא אספר. אני יושב עם חברים שלי וכל אחד מספר מה הוא עשה, מה הוא עבר, באיזה מארב ישב, על הסתערות. ואני כמו דג, שותק. שואלים אותי ואני אומר להם תמשיכו הלאה, זה לא רלוונטי”.
עד כמה השירות שלך משמעותי בעיניך?
“מאוד משמעותי, מאוד. הסיפוק לעבור את השירות ביחידה הזו הוא עצום. אז לא רואים כתבות עלינו והשמות שלנו לא מתפרסמים, אבל התוצרים שאנחנו מביאים משמעותיים, והיכולת שלנו עצומה. בלי היחידה הזו, הצבא היה נראה אחרת. אז נכון, זה שונה מלרוץ בג’בלאות, אבל אנחנו לוחמים לכל דבר”.
אתה חושב על קריירה צבאית? קורס קצינים אולי?
“עוד מוקדם לחשוב על זה, אני רוצה להשלים את השירות שלי, אז נחשוב על משהו אחר. אני גם חתום קבע, אז זה באמת מוקדם”.
מה היה עבורך שיא השירות עד כה?
“כשעמדנו על הרציף וקיבלנו את אות הצוללן. וזאת, אחרי הכשרה כזו ארוכה וקשה. זה רגע שיא בשירות שלי”.
יש לך חברה? אפשר בכלל לנהל מערכת יחסים בעת שירות תובעני שכזה?
“זו שאלה שעולה הרבה. קשה מאוד לחברות של חברים מהיחידה. לא כולן שורדות, אפילו לא בעת הקורס. מי שמצליחה היא חצי גיבורה, אצלי זה לא החזיק מעמד”.
איפה אתה רואה עצמך בעוד עשר שנים?
“ואוו, קשה לדעת. אולי עובד באיזו חברת היי טק, תעשייה כלשהי, אולי תעשייה צבאית. אין לי כיוון כרגע”.

צילום: ארכיון "כוכב"

עוד קורס הגיע לסיומו

ביום רביעי השבוע הגיע לסיומו קורס צוללן היוקרתי, אחד מהקורסים המסווגים ביותר של צה”ל. המסלול, שנמשך כשנה וחודש, מכשיר את הצוללנים על אחת מן המערכות היקרות והמתקדמות ביותר בצבא, להתמודד עם ימים ולעתים שבועות ארוכים מתחת למים, עם בידוד מלא מהסביבה החיצונית, ומעל הכל, להסתדר האחד עם השני במקום סגור ובקור רוח על אף הלחץ הנפשי והמבצעי הגדול. שייטת הצוללות מהווה כוח תקיפה וכוח מודיעיני מעומק שטח האויב, רק באמצעות חשאיות מרבית מסוגלים הצוללנים לבצע פעולות ומשימות רבות הרחק מחופי ישראל.

וכך מוגדרת באתר חיל הים שייטת 7, שייטת הצוללות של צה”ל: “שייטת 7 הינה שייטת הצוללות והיא יחידה עילית התנדבותית, המשמשת כוח התקפה תת ימי של חיל הים ומדינת ישראל. פעילות השייטת הינה חשאית ובחלק מהמקרים השייטת מבצעת פעולות מסווגות בעומק שטח האויב. כיום, ברשות צה”ל 3 צוללות מבצעיות מדגם דולפין, המהוות מכונת מלחמה מתקדמת מסוגה שנחשבת למורכבת וליקרה ביותר בצה”ל.
הצוללת היא כלי לחימה חשאי ויש ביכולתה לבצע פעילות ריגול סודית, להשמיד ספינות אויב ועוד. אנשי הצוות הפועלים בספינות נבחרים בקפידה, עליהם לעבוד בשיתוף פעולה ולהיות בכשירות מבצעית, ומוכנים למלחמה בכל עת. על הלוחמים להפגין יכולת למידה גבוהה, עמידה במצבי לחץ, קור רוח, עצבי ברזל, דבקות במשימה ובגרות נפשית. מועמדים שמתקבלים לשייטת צוללות נדרשים לחתום 42 חודשי שירות מתום ההכשרה”.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>