19.12.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

דעות

איתן כבל הוכיח שאין לו את זה

מאת: אדי גל, עורך החדשות , 8 במרץ 2017

להאשים פוליטיקאים ברקיחת דילים זה כמו להאשים אדם ממוצע בכך שהוא נושם. כמו שאומרים, שמי שלא אוהב את חום התנור אז שלא יתקרב למטבח, כך גם מי שלא מסוגל לבצע דילים, שלא יתקרב למרכזי המפלגות.

צילום: מהטלויזיה

בשפה העברית, המילה “דיל” קיבלה משמעות מגעילה, משהו דוחה שרק פוליטיקאים שפלים עושים. אבל, דיל זו עסקה, וכל אחד מאתנו מבצע עסקאות כאלה על בסיס יום יומי. החל מבחירות לוועד הבית, כלה במה שקורה בחדר מורים, או בכל מקום עבודה אחר. אנשים מחפשים בני ברית שיתמכו בהם, בעמדה שלהם, במאבק שלהם, במרוץ שלהם לתפקיד כזה או אחר.
למרות הקונוטציה השלילית, הדיל הוא חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה הישראלית, או העולמית, ואפילו בשבט הכי נידח ביערות אמזונס. המנהיגים רוקחים דילים כדי לשלוט, כך היה וכך יהיה. לכן, הבעיה שלי אם התבטאויותיו של איתן כבל, ח”כ חרוץ שנמצא במפה הפוליטית כבר המון המון שנים, היא לאו דווקא עם הקטע שהוא רקם דיל, בו ייתן את סיעתו בהסתדרות לשלי יחימוביץ, בכדי שהיא תתמוך בו בעתיד.
לתפיסתי, היה גם הסכם חתום לתמיכה הדדית, שכל אחד פירש איך שהוא רצה. שלי חשבה שמדובר בתמיכה אמורפית, אם וכאשר כבל ירצה כזו, אבל היא מבחינתה לא התחייבה כלל לתמוך בו לראשות העבודה. וכבל, ראה בהסכם אפשרות להגשים את חלומו, להיות מנהיג העבודה ובמקרה הטוב שלא מובטח כלל ועיקר, מנהיג האופוזיציה.
אפילו בחלומות הכי ורודים של כבל, האופציה שהוא יהיה ראש ממשלה ויגבר על ביבי נתניהו לא קיימת. ואגב, לכבל מותר לחלום. אם טראמפ נשיא, כל אחד יכול לחלום, זה בטוח. הרי הרקורד הציבורי והניסיון של הח”כ שלנו עשיר מאין כמותו לעומת הנשיא מעבר לים, אז למה לא לחלום? מותר לכל אחד, מותר לכבל גם.
אז מה הבעיה שלי עם הקלטות שנחשפו? השפה, אוי השפה. הביטויים הגסים, הרמה הירודה. העברית שהוריד אותה לשפל חסר תקדים. אז אל תגידו לי שדונלד טראמפ דיבר באותה דרך מגעילה, זה עדיין לא הופך את התבטאויותיו של כבל ללגיטימיים יותר. זה רק מראה עד כמה הפוליטיקה הורידה רף ואנשים גסי רוח, בוטים ושקרנים, מצליחים כיום. אבל זה לא אומר שצריכים להשלים עם זה. אסור לדבר כך, גם בשיחות כביכול פרטיות של אנשי ציבור. ולדעתי, ממש לא כולם מדברים כך. יש דרך, יש שפה. וזה מבטא הרבה מעבר לעוד ביטוי שוביניסטי וגס רוח. זה מבטא מי שאתה. ובטח שמי שרואה עצמו מנהיג ודמות לחיקוי, לא יכול לדבר כמו אחרון הפושעים בשכונה. אז כבל, בשפה שלו הירודה, בביטוים המעליבים, הוכיח שאין לו את זה. פשוט כך.
אגב, אני לא ממש מבין מה המרוץ המטורף הזה לראשות העבודה. מפלגה שמתרסקת בסקרים הפכה לסחורה מאוד מאוד מבוקשת. בוז’י הרצוג, אבי גבאי, אראל מרגלית ועומר בר לב, בטח יש עוד כמה פוליטיקאים ששכחתי את שמם, רואים את עצמם מועמדים לתפקיד היו”ר.
יש לי הרגשה, שכעומק הבור בו נתונה היום מפלגת העבודה, כך אורך מצעד המועמדים. הבורסה לימדה אותנו, שכדאי לקנות מנייה כשהיא בירידה, תוך ציפייה שיום אחד היא תעלה. אולי זה גם ההיגיון של המועמדים למיניהם, שאיש מהם לא מצליח, בינתיים לפחות, לרגש באמת.

עוד כתבות בתחום דעות

לכל הכתבות בקטגוריית חדשות >>>