17.12.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

כדורגל

בא מאהבה

המאמן האגדי מאיר ויצמן ראה כבר כמעט הכל בכדורגל. בגילו המופלג (74) הוא ממשיך לאמן ילדים ועושה זאת בהצלחה רבה. בתחילת העונה הוא החל לאמן את קבוצת ילדים ב’ של המועדון הסימפטי, ולמרות שקיבל סגל קצר, הצליח להוביל אותה למקום השני בטבלה. בקרוב הוא גם יקבל מראש העיר, אבי בינמו, את תואר יקיר העיר בתחום הספורט. “איך אני יכול שלא לתת 100% לעיר נשר ולמועדון הזה”, הוא אומר

מאת: בוריס שולקין , 29 במרץ 2016

כשמדברים על מאמנים אגדיים בכדורגל מייד מזכירים את אשר עלמני ממכבי חיפה, שגידל במשך השנים מאות כדורגלנים. בנשימה אחת יחד איתו, אפשר להזכיר גם את מאמן קבוצת ילדים ב’ של מועדון הכדורגל עירוני נשר, מאיר ויצמן (74), שמוביל את חניכיו לעונה חלומית. הקבוצה ממוקמת בצמרת הטבלה, במקום השני. וזאת, למרות שהחלה את העונה ברגל שמאל, עם סגל קצר. במחלקת הנוער של המועדון הסימפטי אמרו השבוע, כי ניסיונו של ויצמן בא לידי ביטוי וזה גורם מרכזי בהצלחת הקבוצה. יצוין כי, ויצמן החל את דרכו בתל חנן המיתולוגית, ואף אימן את יושבי הראש של המועדון, שלומי פרץ ואמיל יוסיפוב, לפני כ- 33 שנה, כשהיו בני 9 בלבד.

צילום: ארכיון "כוכב"

מאיר מילא מגוון תפקידים בקבוצה, בהם: שחקן, אפסנאי, מאמן לכל הגילאים, כולל את הבוגרים. השבוע פגשנו אותו לראיון מיוחד.
כמי שהיה בשני המועדונים, הפועל תל חנן ועירוני נשר, אתה רואה קווי דמיון בין השניים?
“הלוואי שהיה לנו בעבר את מה שיש לנו היום. זו אימפריה לעומת מה שהיה לנו. גם מבחינת מגרשים וגם מבחינת ניהול. למעשה, אפשר לומר שמכל הבחינות יש הבדל עצום”.
כשהיית שחקן פעיל בהפועל תל חנן, הקבוצה הייתה בליגה הארצית (הליגה הראשונה), מדוע המצב הידרדר עד לכדי פירוק?
“לא היה לנו תקציב, ראש העיר לא תמך בכדורגל ולכן גם לא תרם כספית לקבוצה, בניגוד לאבי בינמו, ראש העיר המכהן, שנלהב ועוזר לקבוצה. בל נשכח שלא היו מתקנים טובים לצורכי אימון ומשחק”.
מועדון עירוני נשר התקדם בשנים האחרונות ומהווה השראה למועדונים קטנים אחרים. איך את רואה את זה מהזווית שלך, לאור ניסיונך רב השנים?
“היום יש לנו 11 קבוצות, יש לנו בית ספר לכדורגל שפעילים בו יותר מ- 250 ילדים. ובקבוצה הבוגרת, אנחנו עם רגל וחצי בליגה הלאומית, בע”ה נשחק שם בעונה הבאה”.
בשלוש העונות האחרונות עלתה הקבוצה הבוגרת מליגה ג’ לליגה א’, מה לדעתך הגורם להישג הענק של המועדון?
“אני מרגיש שהקבוצה הזו היא פשוט משפחה. זו הגדולה שלה, ששנה אחר שנה, היא מתקדמת למעלה מליגה ג’ ועד להובלת ליגה א’ צפון. אם נעלה ליגה, אנחנו נהיה המועדון השני מבחינת הניהול, אחרי מכבי חיפה, שלדעתי ניצבת בתחום זה במקום ראשון. הרווחנו את המקום הזה ביושר, בזכות הניהול של שלומי פרץ ואמיל יוסיפוב”.
קבוצתך עושה חייל בליגה, לזה ציפית בתחילת העונה?
“זו קבוצה שנבנתה בתחילת העונה ואני זוכר שהתחלתי לאמן אותה, היו לי רק חמישה ילדים באימון. היו שאמרו לי, ‘מה יצא מזה?’, עניתי להם אל תדאגו, כשתתחיל הליגה יהיו לנו 23 ילדים בסגל, וזה בדיוק מה שקרה. לאחר חצי שנה הגענו למקום השני ואנחנו לא מתכוונים לנוח על זרי הדפנה. יש על מה לעבוד, יש מה לשפר, לקדם את השחקנים הצעירים ולהנחיל להם יסודות ואמונה שהם יכולים להגיע רחוק. גם הקהל, גם ההורים, וגם מנהלי המועדון, נהנים לראות את קבוצת הילדים מגיעה להישגים”.
ספר על תקופתך כשחקן בהפועל תל חנן.
“בגיל 18 הגעתי לקבוצה מהפועל צפת והייתי השחקן המוביל של הקבוצה במשך שנים רבות, עד שהגיע צבי זילכה מירושלים והפך למנהיג. כל סגל הקבוצה היה מורכב ממקומיים, ללא אף שחקן זר. ילדי תל חנן. כשסיימנו את האימון לא הלכנו הביתה, נשארנו לשחק, להתבדח, להעביר חוויות. מה לומר לך, מדובר בזמנים אחרים, תקופה בלתי נשכחת”.
למי אתה מתגעגע במיוחד?
“לאליאס אלימלך ז”ל, מייסד הפועל תל חנן. כמו כן, לחברים שלי שעשיתי איתם דרך מדהימה בכדורגל. אני מארגן לזכרם טורניר כדורגל בכל שנה, לילדים ובוגרים. אני מארגן את זה בכדי לכבד את עברם, יהי זכרם ברוך. אגב, זו השנה החמישית ברציפות שאנו עושים זאת”.
איך אהבת המועדון והעבודה בו משפיעה על חייך?
“את כל כולי אני משקיע בקבוצה הזו, כי אני פשוט אוהב את הילדים האלה. את הניהול, את המועדון שנותן לי הרבה כבוד. אל תשכח שאני כבר פנסיונר, וכשקיבלתי את ההצעה לאמן, קיבלתי חיים אחרים לגמרי. המקום הזה החזיר אותי אחורה 20 שנה לפחות”.
מה הדרייב שלך, מה מניע אותך?
“ראש העיר אבי בינמו ויו”ר המועדון שלומי פרץ, יעניקו לי בקרוב את פרס “יקיר העיר” בתחום ספורט. אז איך אני יכול שלא לתת 100% לעיר נשר ולמועדון הזה”.
הבית שלך חי נושם ובועט כדורגל.
“נכון, כל חיי הם סביב הכדורגל. הבן שלי, עידן ויצמן, שיחק במספר קבוצות בליגת העל. כמו כן, לאחרונה הוא שיחק תקופה באזרבאיג’ן. עכשיו הוא משחק בליגה הלאומית, בהפועל עפולה. אני מקווה שבשנה הבאה, כשנעלה לליגה הלאומית בע”ה, הוא יעבור לעירוני נשר, שלפחות יהיה לנו נציג אחד מהמקום. וגם לירז אוחנה, הנכדה שלי, משחקת באס”א תל אביב ובנבחרת הלאומית כבר שנה שנייה ברציפות. אנחנו בית ומשפחה של כדורגל”.

עוד כתבות בתחום כדורגל

לכל הכתבות בקטגוריית ספורט >>>