17.12.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

בעיניים של אמא

עדי טנדלר, ממושב עין העמק, משרתת בזירת ים סוף, בזרוע הים של צה”ל, כבקרית שליטה. ומהרגע הראשון, עוד לפני הקורס שהכשיר אותה לתפקיד, זה לא היה לה זר, כי היא הכירה אותו היטב, מאחר שאמא שלה, אלין, עשתה אותו תפקיד לפני 27 שנים, באותה זירה, כמוכמת חוף. אדי גל שוחח איתן השבוע והבין שלחיל הים צפויה להגיע בעוד שמונה שנים, נציגה נוספת של המשפחה, דורין, שכבר מקבלת חינוך מתאים מהאם והאחות הגדולה. “יש לנו יתרון עצום, יש לנו שפה משותפת, אנחנו מדברות על מושגים ששתינו מכירות”, אומרת אלין. ועדי? במהלך השירות שחזרה תמונה של אמא שלה בעת השירות, כאשר הצטלמה בדיוק באותו מקום ובאותה פוזיציה. תמונה מרגשת

מאת: אדי גל , 19 בספטמבר 2016

מאז שהייתה קטנה שמעה עדי טנדלר את סיפוריה של אמא שלה, אלין, על השירות הצבאי הנפלא שלה בחיל הים, בזירת ים סוף. הסיפורים האלה נקלטו היטב אצל הבת, ולמרות מנילה מאוד עשירה שקיבלה ואין ספור תפקידים איכותיים שהיא נמצאה מתאימה לשרת בהם, כל רצונה היה ללכת בדרכי האם ולשרת בחיל הים, כמוכמת חוף. היא אכן קיבלה זימון לחיל הים, עברה מיונים ואז התבשרה שהיא התקבלה לתפקיד בקרית שליטה. “האמת שלא ידעתי בדיוק מה התפקיד. בהתחלה הייתי מאוכזבת שלא קיבלתי את התפקיד של אימא, אז חיפשנו באינטרנט לראות מה מהות התפקיד של בקרית שליטה ימית. ומה גילינו? כי למעשה זה בדיוק אותו תפקיד שאמא שלי עשתה, כמעט אחד לאחד. אותה הכשרה, אותו מסלול. רק שהיא עברה את ההכשרה בקורס קדם צבאי ואני עשיתי את ההכשרה לאחר הגיוס. לא הייתה מאושרת ממני שהלכתי באותה דרך”, סיפרה לי עדי בהתרגשות, בשיחה שניהלתי איתה ועם אימה השבוע.

צילום: ארכיון "כוכב"

מנילה מאוד מרשימה

הנציגה הראשונה של המשפחה בחיל הים הייתה אלין. בזמנו, היא הייתה הצעירה בשכבה והייתה לה המתנה ארוכה לקראת הגיוס. ולכן, חיפשה קורס קדם צבאי מעניין, כדי להעביר את הזמן. היא החלה קורס בחיל האוויר, בתחום האופטיקה, אך באמצע קיבלה זימון לחיל הים, לתפקיד מוכמת חוף. היא התלהבה, נדלקה, ועברה ללמוד בקורס החדש. “בהתחלה הוצגתי לשרת בבסיס חיפה, בתחנה שהייתה באזור גבעת אולגה. אחרי תקופה ביקשתי העברה לזירת ים סוף והגעתי לאילת. ושם, תוך פרק זמן קצר, מינו אותי לסמלת מבצעים”, מספרת אלין.
מה משמעות התפקיד למעשה?
“התפקיד מכשיר אותך לעולם הימי בכלל, גם הצבאי, האזרחי המסחרי. לומדים למעשה לאתר כלי שיט, לתקשר איתם ולתת מענה לכל מה שקשור בתחום הימי, כשאתה מסוגל להתמודד החל מכלי השיט הכי קטן ועד האוניות הגדולות ביותר. כעיקרון, ברגע שכלי שיט נכנס למים הטריטוראלים של ישראל, אתה מאתר אותו ומתקשר איתו. ולצורך העניין, זה לא משנה אם זו יאכטה שמגיעה מקפריסין, או אוניית סוחר ענקית מאפריקה. אתה בודק את ההתנהגות, בודק שמדובר בכלי שיט ידידותי, בודק שהוא לא משנה פתאום מהירות, או מסלול, או מתחיל להתנהג מוזר. דואג שכלי השיט, כולל הישראלים, יתנהגו על פי החוקים הימיים. כמו שבכביש יש חוקים שקובעים איך אתה נוהג ויש תמרורים, אותו הדבר יש בים. יש כללי התנהגות ואתה צריך לבדוק שכל כלי שיט מתנהג בהתאם. וברגע שמשהו לא בסדר, יש לך סד”ק שלם לטפל באירוע, החל מספינות דבור וסט”יל, מסוקים, חיל רגלים ומה לא. אתה נותן פתרון לכל מקרה ומקרה”.
עדי מוסיפה עוד כי: “צריך להבין שבניגוד למה שקורה בתחום האווירי, שם יש מרכז שליטה אזרחי ומרכז שליטה נפרד צבאי, בים יש רק מרכז שליטה אחד, הצבאי. אנחנו מטפלים בכל כלי שיט, מכל סוג שהוא ולא משנה תחת איזה דגל הוא שט”.
גם עשרים שנים ויותר מאז השחרור, אלין עדיין זוכרת את השירות שלה לטובה, לטובה מאוד אפילו. “במשך כל השירות הרגשתי שאני עושה יותר מבעלי דרגה זהה במקומות אחרים. נהניתי מהשירות, מאוד נהניתי. תקשרתי עם כל כלי שיט אפשרי בכל שפה אפשרית, ניצחתי על מבצעים ותרגילים. לא סתם הילדים שלי שמעו בבית במשך שנים כמה היה לי שירות משמעותי וכיפי. עדי ספגה את זה ממני, מאז שהייתה בגיל אפס”.
הייתה לה ברירה בכלל, או שמהתחלה היה ברור שהיא תלך בדרכך?
“קודם כל, היא קיבלה מנילה מאוד מרשימה, כי היו לה נתוני פתיחה מצוינים והיא התאימה לשרת בהמון מקומות איכותיים. גם בבית היה קצת מאבק, כי אביה, קצין בכיר בחיל האוויר, ניסה להשפיע עליה שתלך לחיל האוויר, אבל לבסוף, מרוב שהתלהבה מהסיפורים שלי, החליטה ללכת לחיל הים. מהתחלה ביקשה את זרוע הים וקיבלה את התפקיד שרצתה, בסופו של דבר”.
עד כמה את גאה בבת שלך?
“אני מאוד גאה בה, קודם כל בגלל מי שהיא, עוד לפני התפקיד. יש לנו יתרון עצום, יש לנו שפה משותפת, אנחנו מדברות על מושגים ששתינו מכירות. אולי השפה בצה”ל מתחדשת ומשתנה, אבל המהות היא אותה מהות. תענוג לראות שאני יכולה לתרום לה ויש לנו שיחות על מה שהיא עושה ביום יום. זה באמת יוצא דופן. אגב, גם הבת הקטנה שלי, דורין, שומעת את אותן סיפורים ולא תהיה הפתעה גדולה אם עוד שמונה שנים, היא תתגייס לאותו תפקיד בדיוק, בחיל הים”.

צילום: ארכיון "כוכב"

מה זה עושה לחיבור ביניכן כאם ובת?
“זה שאני יכולה לתרום לה מהידע שלי ולתת לה עצות ברמה מדויקת אפילו, זה יפה לראות את זה, צריך להבין את זה. השיחות המשותפות סביב התרחשויות ימיות וסד”ק שהתבלל בגבולות, מעשירות אותנו ומעצימות את חוויית השירות שלה”.

שיטת לימוד שונה

המשפחה מתגוררת במושב עין העמק, הסמוך ליקנעם עילית. עדי היא הבת הבכורה במשפחה ויש לה עוד שני אחים ואחות קטנה, דורין בת העשר. היא נולדה וגדלה ביקנעם, וכאשר הייתה בת 13, עברה המשפחה לעין העמק. כפועל יוצא מכך היא עברה ללמוד בתיכון האזורי של המועצה האזורית מגידו. לקראת הגיוס, כאמור, היא ביקשה לשרת בזרוע הים ולבסוף קיבלה את התפקיד שכה רצתה. את קורס ההכשרה היא עברה בבסיס חיל הים בחיפה.
עדי: “האמת שידעתי מה מצפה לי, מהסיפורים של אימא. ההכשרה שעברתי זהה כמעט לגמרי להכשרה שהיא עברה. אמנם המונחים השתנו, אולי האויב אחר, אבל הקורס מכשיר לפי אותם פרמטרים כמו שהיו בזמנו”.
מה מיוחד בתפקיד שאת עושה?
“מדובר בתחום שלא מוכר להרבה אנשים, אנחנו מתפעלות מערכות מאוד מתקדמות. למעשה, הקורס עצמו הכשיר אותנו למשימה. היה שילוב של שעורים, למידה עצמית, תרגול”.
את מדברת על למידה ותרגול, מה השוני בין ספסל הלימודים באזרחות לזה שבצבא?
“זה שונה לגמרי מאשר ללמוד לבגרות. בקורס אתה לא צריך לשנן חומר, אלא צריך להבין אותו היטב. זה משהו שאתה הולך לעסוק בו שנתיים, אז ברור שזו שיטת לימוד שונה”.
ואיך החיבור לשאר החיילות?
“מאוד התחברתי עם הבנות בקורס, נוצרו שם חברויות מיוחדות. באזרחות לוקח עשר שנים להתחבר כפי שהתחברנו בקורס”.
חווית גם משברים בדרך?
“אני באתי עם מוטיבציה מיוחדת לקורס. ולכן, הוא בכלל לא היה לי קשה”.

הזירה קטנה יחסית

תוך כדי לימוד נשלחו כל בנות הקורס לאילת, להתרשם מהמקום וללמוד אותו. בסוף הקורס היא הוצבה שם והיא כבר שנה וחודשיים בצבא.
מצאת שוני בין התקופות של אמא ושלך?
“ידעתי למה לצפות, כי שום דבר לא השתנה מהותית מאז השירות של אמא. אולי פעם היו מחבלים אחרים והיום יש את דאע”ש, אבל הגבולות הם אותם גבולות. יש לנו משמרות של שש שעות והעבודה אינטנסיבית מאוד. הזירה קטנה יחסית, אבל מאוד עמוסה פעילות. יש גבול עם ירדן, עם סעודיה, מצרים. ואנשים, גם ישראלים, לא תמיד יודעים איפה הגבול. קורה שמתקרבים ואז צריך להזעיק את הספינה כדי להתריע. אנחנו תמיד דרוכים בתפקיד, תמיד יש פעילות. זה יכול להשתנות מרגע לרגע וכל הזמן אנחנו מטפלים בזליגות לכיוון ירדן, או מצרים. השירות מאוד מאוד מעניין”.
את גם תמליצי לילדה שלך לשרת בתפקיד הזה?
“ללא ספק שאמליץ לה, כמו גם לחברות. זה באמת תפקיד יוצא דופן. זה מבגר, זה מאתגר, אתה לא כל יום בבית ואתה לומד להסתדר לבד. הוא משמעותי מבחינת המדינה, כי אתה בסופו של דבר שומר על הגבולות הימאיים של ישראל. חוץ מזה, שאני מאוד נהנית מהשירות בחיל הים עצמו. זהו חיל קטן יחסי, שמתייחס לכל חייל באופן אישי”.
רגע לפני שאנחנו מסיימים את הראיון, עדי מספרת לי כי במהלך השירות היא שחזרה תמונה של אמא שלה בעת השירות, כאשר הצטלמה בדיוק באותו מקום ובאותה פוזיציה, בהחלט תמונה מרגשת.
לסיום, איפה את רואה עצמך בעוד עשר שנים?
“בטח נשואה, אולי עם ילד. מעבר לכך, מוקדם לי קצת לקבוע”.

 

בקרית שליטה / תפקיד עם הרבה אחראיות

אחד התפקידים ההכרחיים, המאתגרים והקריטיים שקיימים בצה”ל כיום, הוא תפקיד בקרית השליטה הימית, אשר אחראית לאתר, לזהות ולהזניק כוחות לוחמים אל עבר עצמים בלתי מזוהים בים. הבק”שיות מביטות במסך ללא הרף ותוך התמודדות עם לחץ, מתוך ידיעה כי הן קו ההגנה הראשון של המדינה מפני פעילות חבלנית עוינת מהים.
מאז “צוק איתן” בוצעו שינויים נרחבים במערך השליטה, על מנת לשפר את תנאיו. הבק”שיות הוכרו כתומכות לחימה, הוגדר מרחב נשימה ארוך יותר בין משמרת למשמרת, וההכשרות לתפקיד בגזרות השונות מתבצעות בזמן מוגדר שאיננו חופף למשמרות המבצעיות. כל אלה בוצעו מתוך הבנה, שאותן בנות חייבות להיות חדות ומרוכזות בתפקיד, במלוא מובן המילה. ובמקביל, עליהן לקבל את התנאים הנוחים ביותר לתפקידן.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>