10.12.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

דרשה – התוועדות לראש השנה | אם אני המלך, איפה היית עד היום?

מאת: יוסי רוזנברג, רב בית הכנסת היכל אלעד רמת חן חיפה

מאת: מערכת "כוכב" , 6 בספטמבר 2018

סיפור: הצדיק שהתעלף

תארו לעצמכם אדם מתעלף באמצע בית הכנסת, בעיצומן של התפילות בראש השנה. כעת תארו לעצמכם שמדובר באדם צדיק, במי שכולם באו לבית הכנסת כדי לראות את תפילתו המיוחדת.
מעשה בצדיק רבי אהרן מקרלין, שמחמת גדולתו מכונה "ר' אהרן הגדול", שביום ראש השנה התפלל שחרית, וכאשר הגיע אל הקטע בסוף נשמת כל חי "המלך יושב על כיסא רם ונישא" – נפל והתעלף.
כולם נחרדו. ה' ישמור, מה קרה?
בסיעתא דשמיא, הצליחו לעורר אותו מעלפונו. שאלו את הצדיק: מה קרה? מדוע התעלפת?
השיב הצדיק: כאשר הגעתי אל המילה "המלך", נזכרתי בסיפור שאירע לפני קרוב לאלפיים שנה, לפני חורבן בית המקדש השני.
הגמרא מספרת (גיטין נה, ב) כי בעת שהרומאים הטילו מצור על ירושלים, רצה רבי יוחנן בן זכאי להיפגש עם הגנרל הרומאי, אספסיינוס, כדי לעשות איתו שלום, אך הבריונים חסמו את שערי העיר ירושלים ולא נתנו לצאת. ביקש רבי יוחנן בן זכאי מראש הבריונים שהיה אחיין שלו, ונקרא אבא סיקרא, שיאפשר לו לצאת. האחיין השיב, שהדרך היחידה לצאת היא על ידי שרבי יוחנן יציג את עצמו כמת, וכך כביכול יעשו לו הלוויה ויוציאו אותו מחוץ לעיר. התרגיל הצליח בניסי ניסים, ורבי יוחנן בן זכאי הגיע אל הגנרל הרומאי אספסיינוס ואמר לו: שלום עליך המלך!
השיב אספסיינוס: ראשית, אינני המלך; שנית, אם אני המלך, איפה היית עד היום?
אמר רבי יוחנן בן זכאי: אתה עומד להיות עכשיו המלך; והסיבה שלא באתי עד היום, היא מפני שהשומרים לא נתנו לי לצאת.
מסיים רבי אהרן מקרלין: כשאמרתי את המילה "המלך" ביחס להקב"ה, נזכרתי בשאלה שנשאל רבי יוחנן בן זכאי: אם אני המלך, איפה היית עד היום? הרגשתי שהקב"ה שואל אותי: אם אני המלך, איפה היית עד היום?
והשאלה מהדהדת באוזנינו עד היום הזה. עוד מעט יגיע ראש השנה, וכולנו נאמר "המלך" וננסה להתקרב אל הקב"ה, אולם הקב"ה שואל אותנו שאלה: אם אני המלך, איפה היי ת עד היום?

סיפור: הבעל שם טוב

בשביל לענות על השאלה "אם אני המלך, איפה היית עד היום?", נביא סיפור נוסף.
מעשה במלך ששלח את בנו הנסיך למקום רחוק, כדי שילמד להתמודד עם קשיים וסביבה לא תומכת. אלא שהנסיך התחבר לאנשי המקום, שהיו בריונים, ובאופן הדרגתי זנח את נימוסי המלוכה, שכח את שפת המלוכה, עד ששכח שאבא שלו הוא המלך. נראה היה כאילו הוא בן המקום מאז ומקדם.
יום אחד נודע לו שהמלך הגיע לאזור. הרגיש הנסיך שזו רעידת אדמה. לפתע נזכר שאבא שלו הוא המלך, והחל לחוש געגועים עזים לפגוש את אביו המלך. רגליו נשאו אותו אל ארמון המלוכה, אלא שבשער הוא פגש שומר בריון שחסם את המעבר. ניסה בן המלך לדבר עם השומר, אך התברר ששכח את שפת המלוכה כך שאין לו דרך להסביר לשומר שהוא בנו של המלך.
משראה שאין לו דרך להיכנס אל המלך, פרץ בבכי וזעק 'אבא' 'אבא'. המלך שמע מתוך הארמון קול בכי מוכר. הוא זיהה שזה הבכי של בנו, נתן לו להיכנס והחזיר אותו חזרה למעמדו המקורי כבן של מלך.
אומר הבעל שם טוב, שהמלך זה הקב"ה. בן המלך זה אנחנו, "בנים אתם לה' אלוקיכם". הנשמה שלנו מגיעה מארמון המלוכה זכה וטהורה, "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא". היא באה מעולם האמת, מכירה רק שפה של אמת, ערכים, משמעות, קדושה. אלא שהנשמה נשלחה למקום רחוק, "אתה בראתה, אתה יצרתה, ואתה נפחתה בקרבי". מעולם האמת היא נזרקה לעולם השקר, מגן עדן היא נזרקה לתוך ג'ונגל, אל עולם של כוח, אינטרסים, תאוות, כבוד, כסף, פוליטיקה ושאר ירקות. המטרה היא שנצליח לחיות את האמת גם בתוך עולם השקר, שנחיה חיים של קדושה בתוך הגשמיות. אלא שקורה והיהודי נטמע בתוך עולם השקר, הוא מתרגל לשפה של אינטרסים, תאוות, כסף ומרפקים. הוא מתרגל לחשוב בראש של ג'ונגל שבו החזקים שורדים, וכך הופך לחיית טרף.
מגיע חודש אלול והימים הנוראים, והקב"ה מתקרב אלינו. "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב". נים פנימי זע בליבנו, אנו מרגישים רצון להתקרב אל המלך, להיות מי שאנחנו באמת, בנים של מלך.
הבעיה היא, ששכחנו את שפת המלוכה, שכחנו מהם חיים טהורים בלי אינטרסים. אנו לא מסוגלים לדבר עם הקב"ה כראוי. כך אנו נעצרים בפתח שערי המלוכה בגעגועים עזים.
בצר לנו אנו פורצים בבכי טהור, בכי של הנשמה. הבכי הזה בא לידי ביטוי בקול השופר, שהוא קול של בכי, שכן "תרועה" מתורגמת כ"יבבה". כשהקב"ה שומע את קול השופר, הוא פותח לנו את שערי שמים ומקבל אותנו.
אם כן, כשנאמר בראש השנה "המלך", וניזכר בשאלה שרבי יוחנן בן זכאי "אם אני המלך, איפה היית עד היום?" – ניזכר גם בתשובה של רבי יוחנן בן זכאי: ראשית, עד היום לא היית המלך; שנית, השומרים לא נתנו לי לעבור בשער. ואף אנו נאמר להקב"ה: ריבונו של עולם, אם אתה שואל "אם אני המלך, איפה היית עד היום?" – התשובה היא, שעד היום שכחנו את עובדת היותך מלך. שקענו בכל כך הרבה תאוות של עולם השקר, עד ששכחנו שיש מלך לעולם. ואפילו אחרי שנזכרנו שאתה המלך, וכבר ניסינו לבוא אליך, השומרים לא נתנו לנו לעבור בשער. הסיבה שהם לא נתנו, מפני שאיננו יודעים את השפה, את המנהגים. אנו חוששים שאם נבוא לבית הכנסת לא נדע באיזה עמוד נמצאת התפילה, אנו מתביישים שמא אם נגיע לשיעור נשאל שאלה לא לעניין וכולם יגחכו. לכן לא באנו עד היום, אנו מפחדים שאחרים יצחקו עלינו ויאמרו 'השתגעת, גם אתה נהיית דתי?'.
אחרי שהבנו את התשובה לשאלה "אם אני המלך, איפה היית עד היום?" – עולה שאלה הפוכה: אם השומר נמצא בשער המלך, איך אפשר באמת להגיע אל המלך? איך אפשר להתגבר על הבושה והפחד להתקרב אל ה'.

סיפור: קוקוריקו

התשובה לשאלה הזו נמצאת בסיפור נוסף שאירע עם הבעל שם טוב. מעשה בנער שלא ידע קרוא וכתוב, וידע רק לגדל תרנגולים ובעלי חיים. הוא היה רחוק מיהדות, אך בתוך תוכו ידע שהוא יהודי. הגיע יום הכיפורים, והנער רואה את כל היהודים הולכים לבית הכנסת, ומשהו בליבו התעורר. גם הוא רצה ללכת. אבל הוא התבייש, כי אף אחד לא מכיר אותו, והוא לא יודע מה עושים בבית הכנסת. הגיעה תפילת נעילה, וסערת רגשות התעוררה בליבו, ורגליו משכו אותו בכוח לבית הכנסת. כשנכנס, לא ידע באיזה צד לפתוח את המחזור. הוא לא ידע לקרוא את התפילה. רק ראה שכולם זועקים "שמע ישראל" ותפילות נוספות, שהוא לא הכיר. מתוך התעוררות גדולה, רצה לדבר עם הקב"ה, וכיון שלא ידע איך, החליט לזעוק בשפה שהוא מכיר. לפתע נשמע בחלל בית הכנסת זעקה: קוקוריקו, אבא, רחם נא!
הגבאים נחרדו למשמע הצעקה. מי זה? אולי צריך להוציא אותו מהמקום? מה קורה כאן? הבעל שם טוב אמר להם לעצור ולא לגעת בו. בהמשך הסביר כי זעקת הקוקוריקו הייתה טובה יותר מכל התפילות שהתפללו בבית הכנסת, ומכל הסלסולים של החזנים, שכן היא נבעה ממעמקי הלב.
מלמד אותנו הנער היהודי שאל לנו להתבייש ממישהו או לחשוש ממשהו. רחמנא ליבא בעי. הקב"ה רוצה את הלב שלנו. והלב מדבר גם בלי להכיר את השפה.

שנזכה לשנה טובה ומתוקה
לכתיבה וחתימה טובה!

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>