23.09.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

הטובים לטיס

לפני כשבועיים הסתיים אחד הקורסים היוקרתיים ביותר בצבא, קורס טיס, המכשיר את אנשי צוות האוויר, הכולל: טייסים, נווטים ומכוננים, אשר אמונים על ביצוע פעולות אסטרטגיות ושומרים על הביטחון של מדינת ישראל בפעילויות אוויריות בקרב מסיימי הקורס: סגן ליעם בן 22 מקיבוץ משמר השרון, בעמק חפר. כבוד

מאת: זליג אהרונוביץ , 12 בינואר 2018

טקס חשיפת הדרגות למסיימי קורס טיס 175, במעמד מפקד בסיס חצרים, תת-אלוף אבשלום עמוסי, ומפקד בית הספר לטיסה, אלוף-משנה ע’, שהתקיים לפני כשבועיים. בקרב מסיימי הקורס נמצא סגן ליעם, בן 22 מקיבוץ משמר השרון, בעמק חפר.
יומיים לאחר מכן, הסתיים אחד הקורסים היוקרתיים ביותר בצבא, קורס טיס, המכשיר את אנשי צוות האוויר, טייסים, נווטים ומכוננים, אשר אמונים על ביצוע פעולות אסטרטגיות ושומרים על הביטחון של מדינת ישראל בפעילויות אוויריות.

הרבה פרפרים בבטן

בראיון טלפוני שקיימתי עם הטיס הטרי, הוא מספר לי מה הוביל אותו עד היום. כשאני שואל אותו איך זה מרגיש לסיים קורס טיס? הוא עונה בשלוף: “שאלה מורכבת, עדיין בונים את התחושה. זה מרגיש קצת מחוץ לפדרציה, זה לא באמת קורה לנו, כל פעם ראינו את זה קורה לקורסים גדולים יותר, אבל מהשבוע התחלנו להבין שזה אנחנו והתחושה באמת תחושה נפלאה”.
ספר קצת על התחושות בבית, אצל ההורים והמשפחה.

סגן ליעם צילום: באדיבות דובר צה"ל

סגן ליעם: “הם מאוד מאוד מתרגשים. אני בן בכור והכל בשבילם זה פעם ראשונה. צבא פעם ראשונה, שנת שרות פעם ראשונה, אז הם מאוד מאוד מתרגשים. אין לי משפחה מורחבת גדולה, אבל המשפחה הגרעינית בבית מאוד בעניינים ומאוד מתרגשת”.
יש עבר בחיל האוויר שועבר במשפחה? או שזה משהו שאתה הראשון שיוצר פה מסורת אולי?
סגן ליעם: “לא, אין שום עבר בחיל האוויר, אין שום עבר שקשור לזה. אבא היה בתותחנים ואין קשר”.
ספר איך הכל התחיל. תחזיר אותי להתחלה, לימים שהיית בן 17 וקיבלת צו גיוס ראשון, ספר על הדרך עד לקורס טיס.
סגן ליעם: “זה בכלל לא היה חלק מהאופציות שלי, רציתי להתגייס לאחת מהיחידות המובחרות הקרביות של הקומנדו, לשם כיוונתי ולשם גם התכוננתי מבחינת תוכנית אימונים וכו’. עברתי גם גיבוש שייטת וחזרתי לשם כדי להתגייס, ואז קיבלתי את הזימון לטיס משום מקום והחלטתי שבסוף אני לא סוגר את הדלת הזאת, למרות שבכלל זה לא היה הכיוון והרצון. מפה לשם הגעתי לעוד מיונים ועוד מיונים ולגיבוש, והחלטתי שאני אנסה ומאז אני פה”.
ספרו קצת על הילדות שלכם, היכן גדלתם, היכן למדתם, במה עוסקים ההורים?
סגן ליעם: “נולדתי וגדלתי בקיבוץ, למדתי במערכות החינוך של הקיבוץ ובעבר הקיבוצי שאני מכיר אותו. ילדות מאוד כייפית שאפשר לעשות מה שרוצים, מסתובבים הרבה עם חברים, שונה מאוד מהעיר ואפשר כל היום לצאת להסתובב וליהנות. אמא שלי גננת בקיבוץ, אבא שלי עובד בחברת הובלות עמק חפר. רוב השנים הוא היה נהג משאית, ועכשיו עובד עם נוסעים. אני בן בכור מתוך ארבעה בנים”.
בוא נדבר קצת על קורס טיס. היו לכם חששות מכך שחברים שלכם ‘נפלו’ מהקורס?
סגן ליעם: “שאלה מפוצצת ואני אנסה להיות מרוכז. קודם כל, עד שנה וקצת בתוך הקורס לא הייתי סגור עם עצמי, אם בכלל אני רוצה להיות פה. הנקודות האלה של יציאה מהקורס, זה מאוד תלוי עם איזו גישה אתה מגיע. בגישה שאני באתי בהתחלה, בה אמרתי שאם יכול להיות שאני נופל במהלך הקורס, ויש הרבה מאוד ניפויים במהלכו, אז יכול להיות שזה יותר מתאים לי, כי אני לא יודע אם אני רוצה להיות פה או לא. מצד שני, אם אתה מגיע מאוד חדור מטרה ומבין שזה המקום שלך, שזה מה שאתה רוצה לעשות מההתחלה וזה מאוד מאוד קשה, ואני רוצה להוסיף ולומר שגם לי בתור מי שלא היה סגור על עצמו זה עדיין מאוד מאוד קשה, בעיקר בגלל החברים, כי אתה פשוט מאבד פה הרבה מאוד חברים שהם הופכים להיות החברים הכי טובים שלך, ושבוע לאחר מכן הם לא נמצאים איתך. זה מן תהליך חברתי כזה, שכל פעם אתה בונה מעגל חברתי חדש. בעצם, המקום הזה קצת נחרב מהמיונים האחרונים שהיו. שזו באמת נקודה שהיא מאוד מאוד קשה, ואין ספק שזה אחד הדברים שצריך להתמודד איתו בקורס וזה הקושי הכי גדול”.
אז מה שאתה אומר למעשה, זה שבעצם הולכים לקורס בידיעה שהכל פתוח והכל אפשרי. שגם אם לא ממשיכים שם, יש הרבה מקומות אחרים בצבא בהם אתם יכולים להביא את עצמכם לתפקידים מאתגרים. זה נכון או לא נכון?
סגן ליעם: “חד משמעית”.
יש לך מחשבות לעתיד? תרצה להיות טייס בצבא או באזרחות?
סגן ליעם: “אני יכול להגיד שהשאיפה היא להישאר בתפקיד משמעותי בצבא. זה עוד קצת רחוק, יש לי עוד שבע שנים להחליט”.
שבע שנים הטובות.
סגן ליעם: “כן, שבע שנים הטובות. אם לא בצבא אז להיות במשהו משמעותי באזרחות, זה פחות הכיוון מבחינתי. אני יותר בכיוון של הוראה וחינוך שיותר מדברים אלי”.
יש לך תחביבים?
סגן ליעם: “בעיקר כדורגל, שיחקתי 10 שנים עד כיתה י”ב. בהתחלה בעמק חפר, במועדון המקומי, ואחרי זה שיחקתי במכבי נתניה ובהפועל חדרה. בכיתה י”ב החלטתי שאני מפסיק”.
יש קבוצה שאתה אוהד במיוחד?
סגן ליעם: “אני אוהד מכבי חיפה”.
ספר קצת על החיים האישיים, אתה בזוגיות?
סגן ליעם: “אני ללא זוגיות כבר שנה וחצי. נכנסתי לקורס עם זוגיות ובמשך הקורס יצאתי ממנה, יש זמן”.
ומה לגביי החברים שגדלת איתם?
סגן ליעם: “החברים מהבית זה הדבר הכי חזק ויציב שיש לי בחיים. לאורך הקורס ועד סופו זה היה הדבר הכי אמיתי שיש לי, ואני עדיין בקשר מאוד טוב איתם. אני רואה אותם יותר משלוש פעמים בסוף שבוע”.
אפרופו חברים, בזמן שהם יעופו על עצמם בהודו או בדרום אמריקה, אולי ניו זילנד, אתה לא תרגיש פספוס?
סגן ליעם: “גם החלום שלי זה לטייל בחו”ל. זה דבר שאני אוהב בנוסף לכדורגל. לטייל, לעשות טרקים, בארץ ובחו”ל. זה הדבר שהכי עסקתי בו עוד כשהייתי בזמן שנת שרות, בה הייתי מדריך טיולים. אין לי ספק שזה זה יחסר לי בזמן שאני מתחייב לצבא”.
להיות טיס זה סוג של הגשמת חלום, מה עוד תרצה להגשים?
סגן ליעם: “שאלה גדולה. יש את החלום ויש את התוכנית הריאלית, שגם היא סוג של חלום באיזשהו מקום”.
פרט, נמק והסבר.
“החלום הריאלי זה לסיים את הצבא ולעסוק בחינוך ולהיות מורה. זה דבר שאני מאוד רוצה לעשות כי זה מדבר אליי”.
תגיד, אתה יכול להשוות את השכר של מורה לשכר של טייס?
סגן ליעם: “חד משמעית לא. לצערי לא, אבל אני לא מחדש. המקצוע של ההוראה בארץ לא כמו בחו”ל, הלוואי שאצליח להגיע לזה. כסף זה לא הכל בחיים. אין ספק שזה חשוב, אבל ממש לא הכל בחיים”.
אתה יודע איפה יציבו אותך?
סגן ליעם: “לא, יש לנו עוד שני קורסים לעבור של שנה ורק אחרי זה אנחנו מחולקים לטייסות”.
יש משהו שאתה רוצה להעביר למתלבטים הצעירים שמקבלים צו ראשון בימים אלה?
סגן ליעם: “בעיקר ללכת עם הלב ועם מה שמרגיש נכון. לקבל החלטה גם היא קצת מהוססת, לתת את המקסימום, השקעה, יכולת וכל מה שאפשר כדי להצליח ולהתקדם. בכל מקום ולאו דווקא בקורס טיס”.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>