19.04.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

הטובים לטיס

ביום רביעי השבוע הסתיים אחד הקורסים היוקרתיים ביותר בצבא, קורס טיס, המכשיר את אנשי צוות האוויר, טייסים, נווטים ומכוננים, אשר אמונים על ביצוע פעולות אסטרטגיות ושומרים על הביטחון של מדינת ישראל בפעילויות אוויריות בקרב מסיימי הקורס: סגן יורַי (21) תושב יקנעם המושבה וסגן יניב (21) תושב קיבוץ מרחביה, בעמק יזרעאל. כבוד

מאת: זליג אהרונוביץ , 28 בדצמבר 2017

השבוע התקיים טקס חשיפת הדרגות למסיימי קורס טיס 175 במעמד מפקד בסיס חצרים, תת-אלוף אבשלום עמוסי, ומפקד בית הספר לטיסה, אלוף-משנה ע’. בקרב מסיימי הקורס נמצאים סגן יורַי (21) תושב יקנעם המושבה וסגן יניב (21) תושב קיבוץ מרחביה, בעמק יזרעאל.
יומיים לאחר מכן, ביום רביעי, הסתיים אחד הקורסים היוקרתיים ביותר בצבא, קורס טיס, המכשיר את אנשי צוות האוויר, טייסים, נווטים ומכוננים, אשר אמונים על ביצוע פעולות אסטרטגיות ושומרים על הביטחון של מדינת ישראל בפעילויות אוויריות.

הרבה פרפרים בבטן

בראיון טלפוני שקיימתי עם הטייסים הטריים, מספרים לי השניים מה הוביל אותם עד היום. סגן יורַי שובץ במגמת תובלה והתמקצע במטוסים העוסקים באיסוף מודיעין והטסת כוחות. במגמת התובלה המטוסים מותאמים להעברת מטענים מאסיביים, כלים צבאיים וכוחות בסדרי גודל משתנים. לעומתו, סגן יניב שובץ כטייס קרב. אגב, טייסי הקרב מתמחים בקרבות אוויר והפצצת מטרות עוינות בדיוק רב.
כשאני שואל את שניהם איך זה מרגיש לסיים קורס טיס? הם עונים בשלוף: “זה מרגש, אנחנו עדיין לא קולטים את זה. לאט לאט מבינים את זה. כייף”, אומר סגן יניב. “מרגש מאוד, הרגשה של הישג, אתה מבסוט ממה שעשית. זה נחמד. זה כייף שאתה מקבל הכרה מבחוץ, ההורים מרוצים וזה נותן הרגשה טובה שהחבר’ה בבית מפרגנים”, אומר סגן יורַי.
ספרו קצת על התחושות בבית, אצל ההורים והמשפחה.
סגן יניב: “כולם מתרגשים. ההורים, המשפחה, הסבים. יש לנו משפחה יחסית גדולה”.
סגן יורַי: “שני האחים שלי וכל החברים מהמושבה, כולל החברים משנת השירות מפרגנים. זה כייף לשמוע תגובות כאלה מפרגנות. ובכללי, זה כייף לסיים משהו כזה ארוך כי זה קשה”.

צילום: דובר צה"ל

במהלך הריאיון הטלפוני שקיימתי איתם, אני מנסה להחזיר אותם כמה שנים אחורנית כדי להבין איך הכל החל, לימים שמלאו להם 17 וקיבלו צו גיוס ראשון, בו עלתה האפשרות לקבל זימון לקורס טיס. “ידעתי שאלך להכי קרבי שאפשר, אבל בשלב מאוחר יותר התחלתי להתאמן ולבחון את הנושא. הבנתי שאני רוצה את זה ומשם זה התגלגל”, אומר סגן יניב. “הייתי מבסוט, מאוד התלהבתי לקבל את הזימון. התחלתי לחשוב על זה והיה לי ברור שזה כיוון מאוד מעניין שבא לי לנסות. שמחתי מאוד לעבור את המיונים ולקבל את הזימון”, אומר סגן יורַי.
ספרו קצת על הילדות שלכם, היכן גדלתם, היכן למדתם, במה עוסקים ההורים?
סגן יניב: “מאז ומתמיד אני במושב, למדתי ביסודי וגם בתיכון בקיבוץ. אפשר לומר עלי שאני חצי קיבוצניק (מגחך). אני רוכב על אופנועים מגיל צעיר וגם מתחרה. זה ההובי העיקרי שלי ואני רוכב גם מקצועי. זה בעיקרון התחביב העיקרי שלי במשך כל השנים. להורים יש עסק עצמאי בתחום הרכב, יש להם מפעל שמייצר נגררים”.
סגן יורַי: “הגענו ליקנעם מושבה בכיתה י’, לשם עברנו מהיישוב יבולים במשגב. אמא שלי עובדת ברפאל ואבא שלי בחברת היי טק ברחובות. בכיתה י’ התחלתי ללמוד בתיכון כרמל זבולון ביגור.
בואו נדבר קצת על קורס טיס. היו לכם חששות מכך שחברים שלכם ‘נפלו’ מהקורס?
סגן יניב: “שמע, זה קורס ארוך. מבחינה סטטיסטית רק 10% מהמתחילים גם מסיימים אותו, אבל לבסוף, זאת לא הגישה שבאים איתה לפה. זה גם לבוא לנסות לעשות את מה שאתה הכי טוב בו, ולהגיע הכי רחוק. ברור שיש קושי לאורך כל הדרך והרבה חברים הולכים, אבל אם אתה בטוח בעצמך ויודע שאתה עושה הכי טוב, אז גם אם אתה לא מתאים לפה, אתה תצליח במקום אחר”.
סגן יורַי: “נראה לי שלכל מקום שתתגייס בצבא זה יהיה מלחיץ בהתחלה, יש הרבה פרפרים בבטן לפני. אני לא חושב שזה היה משהו מיוחד וספציפי להתגייס לפה. פשוט זה נראה לי מלחיץ להתחיל משהו שאתה לא מכיר”.
אז מה ששניכם אומרים למעשה, זה שבעצם הולכים לקורס בידיעה שהכל פתוח והכל אפשרי. שגם אם לא ממשיכים שם, יש הרבה מקומות אחרים בצבא בהם אתם יכולים להביא את עצמכם לתפקידים מאתגרים. זה נכון או לא נכון?
שניהם עונים ביחד: “חד משמעית, חד משמעית”.
היו רגעי משבר במהלך הקורס?
סגן יורַי: “במהלך השלוש שנים היו הרבה משברים, זה קושי שכולם מתמודדים איתו. בעיקר בשנה וחצי הראשונות של הקורס, אז יוצאים פחות הביתה וקשה לשמור על קשר עם הרבה מעגלים. וכן, יש דברים שמוותרים עליהם או שדועכים קצת, וזה חבל, אבל חברים באמת קרובים הם החברים מהשנת שרות שאני קרוב אליהם, ויש חברה שצריך לתחזק את הקשר. בגדול, אני לא מוותר וכשאני מגיע הביתה מתחילה ‘העבודה’ כדי לראות את כולם”.
פרט נמק והסבר.
סגן יורַי: יש כל מיני נקודות משבר בשנה הראשונה, שזה משברים פיזיים שאתה נשבר ולא יכול להמשיך, כי זה באמת קשה. במיוחד בשנה הקרקעית, מסעות, ניווטים. המשבר הכי משמעותי שהיה לי זה שיש נקודה בקורס שעושים את המיון, מי הולך לקרב ומי הולך לתובלה. באותו הרגע כשאתה מקבל תשובה שאתה לא בקרב, אחרי שחצי שנה בה טסנו על מטוסי קרב ושאתה נבחן על זה ומתמודד עם כל מיני קשיים ואתה מותש, ובסוף מקבל לא, זה קשה מאוד לקבל לא. זו בעצם הפעם הראשונה בקורס שמקבלים לא, וזה משבר. חד משמעית זה מעלה מחשבות”.

צילום: דובר צה"ל

אפשר לומר שהתאכזבת?
סגן יורַי: “כן, אפשר להגיד שבהתחלה הייתה אכזבה, בעיקר זה זורק אותך החוצה מהמסלול שאתה מתכנן ושומר לך בראש, ושאתה נלחם עליו במשך כל הקורס. זה מאוד ילדותי התחושות האלה, בהרבה מקומות. זה נובע ממקום שטיפה נוגעים לך באגו ואתה מקבל לא על מה שאתה רוצה, ובמיוחד שקובעים לך מה אתה צריך לעשות, אבל בסוף אין בזה שום דבר רע”.
יש לכם תחביבים?
סגן יניב: “מבחינתי רכיבה על אופנועים זה העיקר”.
סגן יורַי: “היה לי כמה שנים טרקטורון לפני הגיוס, אבל לצערי מכרתי אותו כי לא הצלחתי לגעת בו בין היציאות, אבל זה מה שאני אוהב ובטוח שאקנה שוב בהמשך. גם לשחק טניס זה משהו שאני מאוד אוהב, שיחקתי כמה שנים”.
במה זה בא לידי ביטוי?
סגן יורַי: “שיחקתי במסגרת חוג כמה שנים בתור ילד, ומאוחר יותר כשיצא לי יותר אז שיחקתי עם אבא שלי ועם חברים בישוב. עכשיו פחות יוצא לי לשחק כי אין זמן, וכדורגל גם שיחקנו הרבה זמן עם החבר’ה, ויש תקופות שאנחנו משחקים במגרש ביקנעם המושבה בימי שישי, במגרש דשא”.
סגן יניב: “יש כל מיני אספקטים ברכיבה. בגדול עסקתי בכולם החל מגיל צעיר, גם רכבתי במסגרת תחרותית”.
באיזו מסגרת, של מי?
סגן יניב: “זה תלוי, זה לא קבוצתי”.
אבל יש קבוצות רכיבה?
סגן יניב: “במקרה שלי לא מדובר בקבוצות. אבא שלי חזק בתחום והוא הכניס אותי לעניינים. בהמשך היה לי מאמן אישי לאורך כל הדרך”.
כשאתה מגיע לחופשות אתה יוצא לרכיבת שטח?
סגן יניב: “בזמן הקורס לא רכבתי יותר מדי ולא יצא לי להתחרות תוך כדי הקורס”.
יש לכם מחשבות לעתיד? אתם כבר יודעים איזה סוג של טייסים תרצו להיות בצבא, אולי באזרחות?
סגן יניב: “קצת קשה לי עכשיו להחליט, אבל אם אגיע לנקודה ואחליט שאני יכול לעשות את התפקיד המשמעותי, אז אלך על זה ואמשיך בצבא. נכון לעכשיו אני רחוק מנקודת ההחלטה”.
סרן יורַי: “את האמת לא חשבתי על זה יותר מדי, אבל חשבתי ללכת ללימודים, לעשות תואר במדעים. אני גם לא פוסל להמשיך בצבא, אבל אני חושב שתעופה אזרחית כרגע בשלב הזה זה פחות קורץ לי”.

צילום: דובר צה"ל

ספרו קצת על החיים האישיים?
סגן יניב: “יש לי חברה, אבל זה לא כזה מעניין (צוחק) כי היא לא מהעמק”.
סגן יורַי: “יש לי חברה כבר חמש שנים, אנחנו ביחד מכיתה יא’, היא מרמת ישי ושרדה איתי את כל הקורס. היו לנו הרבה משברים וקשיים, אבל זה שווה את זה”.
ומה עם החברים?
“אמנם לאורך הקורס יש תקופות שלא יוצאים הרבה, אבל בסוף זה לא משפיע, כי החברים שלך נשארים החברים שלך. יש לך זמן לחברים שלך ויש לך זמן למי שאתה בוחר שיהיה לך הזמן, למשפחה ולחבר’ה”.
אפרופו חברים, בזמן שהם יעופו על עצמם בהודו או בדרום אמריקה, אולי ניו זילנד, אתם לא תרגישו פספוס?
סגן יורַי: “באמת חשבתי על זה קצת וזה מבאס, אתה רואה אנשים שיוצאים לראות עולם ונהנים מהחיים. זה כן משהו שארצה לעשות בחיים שלי, אבל אין מה לעשות, יש ויתורים בחיים, ואני מקבל את זה בהשלמה”.
סגן יניב: “אני הייתי רוצה להמשיך לעסוק ברכיבה עם אבא שלי ולצאת לתחרויות בחול, אבל זה לא יקרה בזמן הקרוב. אני בטוח שגם זה יגיע. זה בסדר וזאת הבחירה שעשיתי, כך שאני שלם עם עצמי”.
להיות טיס זה סוג של הגשמת חלום, מה עוד תרצו להגשים?
סגן יורַי: “יש הרבה מטרות קטנות. כמו כן, עם הכניסה לקבע ובמישור הצבאי, להצליח בכל מקום אשר אהיה. בעתיד הרחוק ארצה להיות עם משק ביישוב בגליל, למצוא את הפינה שלי, אבל זה מאוד רחוק.
אתם יודעים איפה תהיו מוצבים?
סגן יניב: “יש לנו עוד שני קורסים לעבור וזה ייקח שנה. רק אחרי זה אנחנו מחולקים לטייסות”.
יש משהו שאתם רוצים להעביר למתלבטים הצעירים שמקבלים צו ראשון בימים אלה?
סגן יניב: “ללכת ולתרום בכל תפקיד. קורס טיס לא שונה מלוחם או כל דבר אחר”.
סגן יורַי: “לגבי זימון לקורס טיס, אני רוצה שאנשים יחשבו שזה משהו ששווה לנסות. אם אתה מתאים זה דבר טוב ושווה להיות פה. מצד שני, זה לא פסגת השאיפות של אף אחד. זה משהו חשוב וצריך לעשות את זה, אבל לא טוב לאנשים להיות במקומות שלא מתאימים להם”.
יש חבר’ה צעירים שמקבלים את הזימון ומתלהבים, מה אתה אומר לאלו שנופלים?
סרן יורַי: “זה ממש לא נורא ויש המון מקומות מהממים שאפשר לעשות בהם דברים טובים. בן אדם צריך לעשות מה שטוב לו ולהיות במקום שהוא מצליח לתרום, כדי להצליח הכי הרבה”.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>