19.12.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

טניס

הכל בראש של הגברים

עונת הטניס 2016 טרם הסתיימה לחלוטין. לפנינו עדיין גמר גביע דייויס בין ארגנטינה לקרואטיה וגם טורנירי מאסטרס ליחידים/ות, אבל החלק הארי שלה: ארבעת טורנירי הגראנד סלאם והאולימפיאדה כבר מאחורינו. לירן גורן עושה סדר: אז מי נתן בראש, מי עשה קאמבק ומי השחקן המעניין ביותר בסבב? ומה היה בגזרת הנשים? חכו לשבוע הבא

מאת: לירן גורן , 21 בספטמבר 2016

צילום: ארכיון "כוכב"

מכונת הטניס האנושית העונה לשם נובאק ג’וקוביץ’, החלה את העונה כאילו נורתה מלוע של תותח, המשך ישיר לסיומת של 2015, העונה הגדולה בקריירה של המנטליסט הסרבי. אחרי שזכה שוב בשלושה סלאמים בעונה אחת (כמו ב-2011), כשהוא מקנח בשניים האחרונים של העונה, וימבלדון וארה”ב, התנפל נולה על העונה הנוכחית כשהוא נראה בלתי עציר עם 0-3 מדהים בגמר הטורניר האהוב עליו, הלוא הוא אליפות אוסטרליה הפתוחה, נגד השני בעולם אנדי מארי.

צילום: youtube

משם המשיך הסרבי לזכייה הכל כך נכספת עבורו, אלוף הרולאן גארוס, ראשון בקריירה, כשגם שם הוא גובר על הסקוטי העצבני, הפעם 1-3, ובכך משלים זכייה בכל ארבעת הטורנירים החשובים בקריירה, ולא פחות מדהים, ארבעה גראנד סלאמים רצוף, כמובן בשנה לא קלנדרית.
להרגשתי, רוב חובבי הטניס, והביטוי חובבים בהחלט במקום במקרה הזה, הסתנוורו מן הדומיננטיות העצומה ולא ראו איך מישהו לוקח לג’וקוביץ’ טורניר חשוב. אך לא כך, בדיוק כפי שכותב שורות אלו צפה במאמר פתיחת העונה, קשה מאד לשמור על רמה כה גבוהה לאורך זמן ארוך, לזכות בחמישה טורנירים רצוף, ולא פחות מכך, לזכות בשלושה בעונה אחת, שנה אחרי שנה. חוץ מרוג’ר פדרר הגדול, אף אחד לא עשה זאת כבר שנים רבות. יש לזכור עם זאת, שג’וקוביץ’ עדיין עלה לשלושה גמרים העונה, וזכה בשניים מהם. ובהחלט יש לו סיכוי לא רע לעבור את 17 תארי הגראנד סלאם של רוג’ר, כשהוא כבר עם 12, ובהתחשב בגילו.
בווימבלדון, כאמור, הפסיד ג’וקוביץ’ כבר בשלב מוקדם והשאיר את השטח לרוג’ר פדרר וכמובן לאנדי מארי. הפנומן השוויצרי המבוגר, המחפש מזה זמן רב אחר תואר 18 בקריירה, בהחלט קיבל את הצ’אנסים שלו, בטח כשג’וקוביץ’ מודח, אך בנקודות המכריעות מול ראוניץ’, נקודות שיכולו להביא לו עלייה לגמר, הוא נכשל, לטעמי כשלון מנטלי שאינו תלוי גיל.
אנדי מארי לעומת זאת עלה לגמר השלישי שלו בעונה וזכה בווימבלדון בפעם השנייה בקריירה, לקול תרועות הקהל הביתי, שסלד בהתחלה מהסקוטי הלא מנומס. מארי שעובד קשה וממשיך להתחזק פיזית ומנטלית, עשה צעד חכם כשהחזיר את איוון “האיום” לנדל לעמדת המאמן, עובדה שיחדיו הם לקחו כבר שלושה גראנד סלמאים, ונוסיף על כך, את התואר אותו מסתבר גם הטניסאים כה מייחלים לו, מדליית הזהב האולימפית, אותה לקח מארי בריו בגמר נהדר מול דל פוטרו המתקמבק.
כדי להראות עד כמה החיבור בין השניים טוב למארי. היתה זו גם זכייה שנייה ברציפות של הסקוטי בזהב אולימפי, כאשר אף טניסאי מעולם לא זכה בשתי מדליות זהב יחידניות. אין ספק שהוא ממשיך להוכיח שהוא טניסאי מן הרמה הגבוהה ביותר. לגבי הפינאליסט, דל פוטרו, לשעבר אלוף ארה”ב, שסבל מפציעה טורדנית המון זמן ולא הצליח להתאושש, אפשר לומר וגם לשמוח שהוא חוזר לעניינים, עם טניס שמתחיל להזכיר את כושרו לפני הפציעה, כשהשיא הגיע עם ניצחון ענק על הסקוטי בגביע דיוויס, ניצחון שתרם רבות לעלייתה של ארגנטינה לגמר.
ומה עם רפאל נדאל? הוא הראה שהוא בכושר טוב יותר, על אף שנעצר בשלבים המכריעים של הטורנירים החשובים. הוא ימשיך לחפש את פריצת הדרך, כלומר את התואר ה-15 בקריירה, בעונה הבאה.
ונחזור לשוויצרים: שוויצרי אחד, גדול ככל שיהיה, לא לקח גראנד סלאם מ-2012, יש לו חבר שעושה את העבודה ובגדול. סטן דה מן וואורינקה אמנם לא הכי יציב נפשית, ומירקה המסורה של רוג’ר כבר ניסתה עליו טראש טוק עם ה-”קריי קריי בייבי” באותו משחק זכור מול בן ארצו, אבל סטן תלוי בעצמו בלבד. כשהעסק מתחבר, מדובר בטניסאי הקטלני בעולם ללא ספק. זה אמנם קורה רק פעם בשנה, אבל כשזה קורה אתה פשוט עומד נפעם. עם הגשות חזקות ואפקטיביות, מכות כף יד ברוטאליות, וגולת הכותרת, אולי מכת גב היד היפה והאכזרית ביותר בהיסטוריה של הטניס, יד אחת להזכירכם, מוכנות תמידית למשחק ארוך מבלי להתעייף, וחוסר התרגשות ממצבי פיגור, ממש כמו טנק, וואורינקה הוא לטעמי השחקן המעניין ביותר הנע כרגע על מגרש הטניס. והוא גם עושה זאת מול הגדולים ביותר: ב-2014 הוא שחט את נדאל 1-3 בגמר אוסטרליה כשנדאל נאלץ לנסות ירידה לטיפול וחזרה כדי לנסות לשווא  להפסיק את הטבח. ב- 2015 הוא עשה זאת מול ג’וקוביץ’ ברולאן גארוס, כשהסרבי מסתכל על הכדורים הניתכים ממש מן הקווים, כשבשלב מסוים הוא כמו מסמן כי לזה “אין לי תשובה”. והעונה בגמר ארה”ב, כששוב המשחק האינטנסיבי והעוצמתי של השוויצרי גורם לגו’קוביץ’ לאבד את האיזון הגופני, ולהפסיד את המשחק. יאמר לזכות הסרבי, שהוא נאבק עד הסוף, על אף בגידתו של גופו האתלטי. אז לסטן יש רק שלושה גראנד סלאמים, אמנם בגיל 31, אבל הדרך בה הוא זכה בהם הופכת אותו לדעתי להול אוף פיימר לכל דבר ועניין. בואו נגיד שזכייה שלו בווימבלדון תיתן את הפלומבה על כך, והוא וודאי שואף לתואר הנכסף הזה, מה גם שכך יהיו לו בארון את כל ארבעת הצלחות היוקרתיות.
ואומר גם זאת: תנועת החץ וקשת של יוסיין בולט בהחלט צבעונית, וכך גם הנשיקות של מו פארח למסלול בסוף עוד ניצחון, אך התנועה בה מצמיד סטן את האצבע לראשו כמסמן שהכל תלוי בראש שלו, היא בעיניי המרגשת בעולם הספורט.

לכל הכתבות בקטגוריית ספורט >>>