14.12.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

חובשת בלי חשבון

סמ”ר רותם יוסף מיקנעם היא נגדת רפואה בחטיבה המרחבית עציון. באחד האירועים היא הוזעקה לזירת אירוע, בו ניסתה מחבלת לדקור חיילת והיא לא חשבה לרגע מה עליה לעשות. לאחר שהמחבלת נורתה ונוטרלה, רותם טיפלה בה עד הגעת יתר כוחות הרפואה, כי היא לא חשבה שעליה לנהוג אחרת. אדי גל שוחח איתה השבוע וניסה להבין ממנה איך מתמודדים עם הקונפליקט. “באותם רגעים אתה לא מרגיש כלום, אתה מנסה להציל פצוע ולא משנה מי הוא, אתה לא חושב מה הוא עשה”, היא אומרת

מאת: אדי גל , 13 בינואר 2017

באחד מימי אינתיפאדת הסכינים הייתה סמ”ר רותם יוסף, בת 21 מיקנעם עילית, אחראית חובשים בפלוגת חילוץ והצלה של פיקוד העורף, במוצב כוכב השלוש, על כביש 433, בתחום החטיבה המרחבית בנימין. לפתע, היא וייתר החובשים בפלוגה, הוזעקו לאירוע של דקירה במחסום דל, בקרבת מקום. כשרותם הגיעה למחסום, התברר לה כי החיילת שהותקפה בידי שתי מחבלות בנות 14, הצליחה לירות לעברן והן נוטרלו.

צילום: ארכיון "כוכב"

אחת הצעירות שכבה על הרצפה עם קליע בתוך הכתף, ורותם, בלי לחשוב פעמיים, החלה לטפל בה. לקח כמה וכמה דקות עד שלמקום הגיעו כוחות התאג”ד ואמבולנסים של מד”א, שהמשיכו את הטיפול במחבלת הפצועה. לרותם לא היו, לפני ואחרי האירוע, כל מחשבות על אפשרות אחרת לפעולה בנסיבות כאלה. “באותם רגעים אתה לא מרגיש כלום, אתה מנסה להציל פצוע ולא משנה מי הוא, אתה לא חושב מה הוא עשה. כל מה שאתה רוצה, זה לטפל בו ולהציל אותו בכדי להעניק לו את הטיפול המהיר והמקצועי הטוב ביותר, כדי שיגיע לבית חולים במצב הכי טוב”, אומרת רותם.

ההורים דוחפים לרפואה

רותם נולדה וגדלה ביקנעם. היא הבת הבכורה של יוסף, בעל עסק לחומרי בניין. אמא נורית היא מנהלת חשבונות. יש לה עוד שתי אחיות צעירות ממנה, אחת בת 16, השנייה בת 12. היא למדה בביה”ס ארזים ואחר כך בתיכון באורט אלון. במשך 3 שנים היא למדה בכיתת המצטיינים, כיתת מופת. היא הגבירה בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, אנגלית ומתמטיקה. רותם הייתה תלמידה טובה מאוד, היא גם הדריכה בתנועת הנוער “כנפיים של קרמבו”, בה פעילים ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
במקביל, היא התנדבה במשך 4 שנים במד”א, מתוכן מעל שנה שימשה כמדריכת מתנדבים חדשים לקראת הצבתם על האמבולנסים. זה התחיל כמחויבות אישית, אבל המשיך הרבה מעבר לכך. רותם: “עברתי את כל ההכשרות עד שהייתי מדריכה בעצמי. מצאתי ברפואת חירום עניין עצום וממש אהבתי את העבודה הזו. לחוות את השטח, לחוות את העבודה האינטנסיבית. זה בהחלט היה משהו מאוד משמעותי בעיני”.
ואיך ההורים הגיבו? הרי זה לא ממש נעים שנערה צעירה מגיעה לזירת של תאונת דרכים קשה.
“הם מאוד התלהבו מהרעיון שאני עוסקת ברפואה, הם דוחפים אותי ללמוד רפואה ובעיקר לעשות את מה שאני אוהבת. להיות פראמדיק זה מאוד מעניין ומושך, להיות בשטח, לטפל בפצועים, להציל חיים. זה מה שעשיתי לפני שהתגייסתי, ובסופו של דבר זה מה שעשיתי גם אחרי הגיוס”.
לקראת הגיוס לצה”ל, ידעה רותם שהיא רוצה להיות רק דבר אחד בצבא, חיילת קרבית, שום דבר אחר. “ידעתי בבירור שאני הולכת להיות קרבית ולא הפריע לי שצריך לחתום עוד שנה. עברתי כמה מיונים ובמקביל הגיעו לבית הספר נציגי יחידות שונות, בהם חיילות שמשרתות בקרבי, החל מקרק”ל וכלה נ”ב ובמג”ב. גם ברעיונות האישיים שעברתי אמרתי שאני לא רוצה שום דבר אחר חוץ מלהיות חיילת קרבית. בסופו של דבר, החלטתי להתגייס ליחידת חילוץ והצלה של פיקוד העורף. גם השם עצמו של היחידה עניין אותי והראה שמדובר ביחידה מבצעית”.

תמיד פינקו אותה בבית

רותם עברה מסלול הכשרה ארוך שכלל טירונות ואימון מתקדם, בסך הכל שבעה חודשים. ולהיות לוחמת, מסתבר, זה לא דבר קל. מדובר במסלול ההכשרה ארוך ורצוף מכשולים. “זה מסלול קשה וארוך. לומדים את השטח, חיים בשטח, לומדים לחלץ, לומדים על הכלים שבעזרתם מחלצים. לומדים לחימה בשטח בנוי, לומדים כל מה שלוחם צריך לדעת, ולומדים מה שמחלץ צריך לדעת. לומדים גם את נושא האב”כ ועורכים מסעות שטח”, מספרת לי רותם על התהליך.
ממה שאת מספרת נראה שהיה לך קשה, איך התמודדת עם זה?
“היה קצת קשה, בעיקר בהתחלה. אני באה מבית שבו תמיד פינקו אותי. אני בת בכורה, נכדה בכורה, נינה בכורה. וכמו שאמרתי, תמיד פינקו אותי. אז בהתחלה היה קשה, אבל מתחברים לאנשים מסביב והם אלה שנותנים לך את הכוח לעבור את כל הקשיים. בסופו של דבר, זו חוויה אדירה”.

צילום: ארכיון "כוכב"

 את המסלול עוברים ביחד בנים ובנות. איך זה קורה בפועל?
“זה רק מדרבן. נכון, יש הפרדה במאהל, אבל בסופו של דבר אוכלים ביחד, לומדים ביחד, מתאמנים ביחד, יוצאים לשטח ביחד. זה ההווי וזה טוב. עושים בדיוק אותם דברים: שומרים, מתאמנים, לומדים. אז כן, יש לנו קצת הקלות במשקל שאנו סוחבים וגם בזמנים, אבל זה שולי. השקעתי הרבה כדי להראות לעצמי ולכולם בעצם, שאני מסוגלת לעשות בדיוק מה שהחיילים עושים, ואפילו יותר מהם”.
לא היה לך רגע בו חשבת שאולי זה לא בשבילך? שאולי הייתי צריכה לבחור מסלול אחר?
“האמת שהיו כמה רגעים כאלה, שחשבתי לעצמי שהייתי צריכה להיות ג’ובניקית, ליד הבית, עם יציאות מעולות. במיוחד כשבטירונות היה קצת קשה. אבל זה עבר מהר. אני זכרתי מדוע התגייסתי ולא התגייסתי לשרת במשרד ליד הבית, זה לא מה שרציתי. אחר כך המחשבות האלה בכלל חלפו. כשעולים לקו, אתה מבין מה היא שגרה של לוחם, מהם חיים של לוחם. ואז, אתה בכלל לא רוצה להיות ג’ובניק. מאז ועד היום, ממש לא התחרטתי על הבחירה שלי, כי זה היה בסופו של דבר מה שרציתי מההתחלה”.
אחרי סיום מסלול ההכשרה, עלתה רותם עם הפלוגה שלה לקו והוצבה יחד עם הפלוגה שלה במוצב כרמית, בגבול עם מצרים. היא עושה בט”ש, סיורים, שמירה, כיתת כוננות. סוג של מעבר לשגרה של חיילת קרבית. אחרי חודשיים היא יצאה לקורס חובשים קרביים, בצריפין, שם היא קיבלה את ההכשרה המתאימה לעסוק בצבא, במה שעסקה באזרחות, רפואת חירום. “חלק מהדברים ידעתי עוד ממד”א, אבל בצבא לומדים הכל מחדש. גם חומר עיוני וגם מתרגלים מעשית עבודת חובש קרבי”, אומרת רותם, שמספרת כי בסיום הקורס היא חזרה למחלקה שלה והחלה לתפקד כחובשת פלוגתית. “המשכתי למעשה להיות לוחמת, אבל במקביל היה עלי גם פק”ל חובש. וכך, יצאתי לפעילויות של המחלקה, לסיורים, לביצוע מעצרים, לכל שגרת הלוחם. אחרי הקו בגבול מצרים עברנו למוצב ליד יריחו, ואחר כך ליד דימונה, עד שעלינו לתעסוקה באיו”ש, באזור עציון”, היא מספרת ומוסיפה עוד כי: “אחר כך המשכנו קו למוצג באזור בנימין, כוכב שלוש שמו. הייתי שם חובשת פלוגתית, הייתי חלק מחמ”ל המ”פ ויוצאת איתו לכל מקום. מעניקה שירותי רפואה בעת הפעילות. למעשה, הייתי הנציגה הרפואית בכוח, השתתפתי בכל מבצע של הכוח שלנו, כולל מעצרים, סיורים ופעילות בכפרים. בין השאר, היה גם האירוע של הדקירה, בו טיפלתי במחבלת הפצועה”.

מתמודדת עם אתגרים

לקראת סיום השירות הסדיר, הלכה רותם לכמה וכמה ראיונות על מנת לבדוק אפשרות לשירות בקבע. היא חיפשה תפקיד משמעותי, ובסופו של דבר קיבלה אחד כזה: נגדת רפואה בחטיבה המרחבית עציון.
למה לך שוב שירות באזור ההוא?
“הוצעו לו תפקידים נוחים יותר, עם יציאות יומיות, אבל העדפתי להמשיך לשרת בגזרת עציון. כבר שירתי שם בעבר, אני מכירה את השטח, יש לי חיבור לאנשים, אני מכירה את ההווי של היחידה. הייתי פה בגל ההסלמה שהיה בשנה שעברה. ולכן, רציתי לחזור דווקא לכאן. אני אחראית על המרפאה בחטיבה וזו עבודה מעניינת”.
כיום, רותם משרתת בגזרה מבצעית וקופצת לכל אירוע המצריך טיפול רפואי בגזרה, החל מתאונת דרכים קלה ועד לפיגוע פח”ע רב נפגעים. בעיני מפקדיה, רותם היא ללא ספק לוחמת בנשמה, ומהווה ייצוג ללוחמות בגזרה מבצעית.
את חושבת על קריירה צבאית?
“אני עוד לא יודעת, חתמתי לשנה, אבל יכול להיות שארצה להמשיך. אני לא בטוחה עדיין”.
בסופו של דבר, את עושה ארבע שנים לפחות במסלול מאוד תובעני, למה?
“באמת שזה מתוך ערכים, רצון מטורף לעשות שירות משמעותי, להיות בשטח ולעזור לאנשים. זה מה שמניע אותי לתת מעצמי כמה שיותר, לתת לצבא שהוא ארגון שתמיד מוכן ודרוך. וזה מה שעשיתי, אני מתמודדת עם אתגרים חדשים כל יום, וזה מאוד מספק”.
ואיפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
“מוקדם לומר, באמת שאני לא יודעת. מן הסתם אחרי לימודים, בבית שלי, עובדת. לא יודעת אם בצבא או בחוץ, אבל בטוחה שאעבוד במשהו שקשור לרפואה, בדרך כזו או אחרת”.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>