18.11.19

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

כדורגל

ככה לא בונים קבוצה

מאמן מכבי דליית אל כרמל/יקנעם, אחמד ווהב (61), נחשב לדמות ססגונית בליגות הנמוכות. במהלך הקריירה הארוכה שלו הוא אימן במספר קבוצות וחווה רגעים מרגשים, לצד ימים פחות נעימים, במקצוע שהוא כל כך אוהב. אבל, הוא מאמין כי עם עבודה קשה של כל השחקנים ואנשי הצוות, הקבוצה שלו תוכל להשתפר, לאחר סיבוב ראשון מאכזב: “יש בקבוצה שחקנים שלא מתאימים לליגה א’, היא לא נבנתה נכון”, הוא אומר. וגם, על השקפת עולמו ותפיסתו בכל הקשור לניהול הענף שכולנו כל כך אוהבים. “כל עוד המדינה לא תיתן משאבים המצב לא ישתנה”, הוא אומר

מאת: בוריס שולקין , 20 בינואר 2016

אחמד ווהב, בן ה-61, הוא אחד המאמנים הוותיקים בישראל. במחזור העשירי העונה הוא מאמן מכבי דליית אל כרמל/יקנעם, לאחר שהקבוצה לא הצליחה לספק תוצאות. אם תרצו, סוג של דז’וו. ווהב אימן לפני שלוש עונות במכבי דליית אל כרמל, עוד לפני שהתאחדה עם הפועל יקנעם. בקריירת האימון הארוכה שלו יש מגוון קבוצות מהליגות הנמוכות, ביניהן: הפועל חדרה, הפועל דלית אל כרמל, הפועל כפר כנא ועוד.

ייאמר מייד, ווהב וקבוצתו סיימו סיבוב מאכזב, עם 14 נקודות בלבד מ- 15 משחקים, ועם 3 ניצחונות בלבד. במהלך הפגרה ולפני המשחק שיתקיים היום (שישי) במגרש בדלית אל כרמל, מול מ.ס. כרמיאל/צפת, הוא התפנה לראיון בו הביע את דעתו על הסיבוב הראשון ועל מצב הקבוצה. “יש שחקנים שהם לא ברמה של ליגה א’, בניית הקבוצה לא הייתה טובה”, אומר לי ווהב מייד עם פתיחת הראיון.

צילום: ארכיון "כוכב"

אתה מאשים את המאמן הקודם בבניה כושלת של סגל הקבוצה?

“כשאתה לוקח מעשרה משחקים חמש או שש נקודות, זה אומר הכל. אני חושב שאם הקבוצה הייתה נבנית נכון בתחילת השנה, יכול להיות שהדברים היו נראים אחרת. אני לא מאשים את המאמן שהיה בתחילת העונה, כי אולי זה התקציב שהיה לו. אם אני הייתי רואה שאני צריך לבנות קבוצה כזו, אני לא הייתי מוכן לקחת אותה”.

ואיך אתה מתכוון לשנות את המצב? הרי אין למועדון תקציב כל כך גדול כדי להביא שחקנים איכותיים.

“קודם כל צריך להרים לשחקנים את המורל, שיעבדו על המגרש, שיתאמנו קשה. מצד אחד, הם חייבים להבין את המצב בו הם נמצאים. מצד שני, אני חייב לנסות לעודד ולעזור להם”.

ואתה רואה את האופק בקצה המנהרה?

“הדברים האלה הם כמו כדור שלג. אם לא תעצור את זה, זה יכול להיגמר בסוף רע מאוד. אני מאמין שבסופו של דבר הדברים יסתדרו לטובתנו”.

מה הציפיות שלך לקראת הסיבוב השני?

“אין לי כרגע את הסגל שאני רוצה וזה אחד הדברים שאנחנו צריכים לעבוד עליו. מעבר לכך, חשוב שיהיה לנו חדר הלבשה מאוחד, מלוכד וחזק, להיות ביחד. ועל כר הדשא, שכולם ירוצו, יתלהבו, שיבואו עם תשוקה למשחק ורצון עז לנצח, בביטחון.

ביום שישי הקבוצה חוזרת למשחקי הסיבוב השני, נראה קבוצה אחרת? 

“פחות או יותר הקבוצה מתחילה להתייצב, אבל צריך המשכיות. יש לנו משחק קשה מול כרמיאל/צפת, קבוצה עקשנית וקשה. זה משחק מבחן ומשחק אופי עבורנו, אם אנחנו נעבור אותו נוכל קצת לנשום”.

אתה רואה שינוי בגישה של השחקנים?

“אין ספק שצריך לשנות את המחשבה והגישה, להבין שהמצב לא טוב. ברגע שנבין את זה נידרש לעבוד קשה מאוד בכדי להוציא נקודות בכל משחק. הרי בתכל’ס, מה שחשוב זה שהקבוצה תישאר בליגה”.

כאמור, אחמד ווהב אימן כבר בעבר את מועדון הכדורגל מכבי דליית אל כרמל, במתכונתו הישנה. אבל, מאז השתנו כמה דברים על רכס הכרמל, במיוחד לאור האיחוד עם הפועל יקנעם, שצירפה להנהלת המועדון גם את המנהל המקצועי, אלי מזרחי, שאף אימן את הקבוצה בחלק השני של העונה החולפת ועשה זאת לא רע בכלל. בסיטואציה מסוימת, אם ווהב לא יצליח להרים את הקבוצה למקום בו היא צריכה להיות, לא מן הנמנע שמהלך כזה עשוי או עלול (תלוי איך מסתכלים על זה) לקרות שוב ומזרחי ייאלץ לחזור ולהדריך את הקבוצה על הקווים.

עם עסקינן באיחוד עם הפועל יקנעם, אתה חושב שזה השפיע על המועדון לטובה?

“בהחלט כן, אני חושב שזה השפיע לטובה. אלי מזרחי עושה עבודה מצוינת ועוזר לי הרבה. הנהלת המועדון השתפרה מאז הקדנציה הקודמת. הן מבחינה כספית והן מבחינה מנהלתית”.

בוא נפליג בזמן לאחור, איך הייתה ההרגשה שלך לאמן בקדנציה הקודמת בדליית אל כרמל? במיוחד כשסיימתם במקום השני, עם שני הפסדים בלבד.
“זו הרגשה אחרת. אני הכנתי את הקבוצה בתחילת העונה וידעתי מה צריך להביא, איזה סוג של שחקנים ובאיזה עמדות. ברגע שאתה בונה את הקבוצה תמיד יותר קל, אתה יודע מה אתה צריך”.

אתה אחד המאמנים הוותיקים בארץ, אך לא הצלחת לאמן בטופ של הכדורגל במהלך השנים. איפשהו זה מדגדג לך?

“היו הצעות מליגה לאומית, אבל אני עובד כמורה ולא יכול לאמן בשעות הבוקר. בקבוצה אני עורך את האימונים בשעות שנוחות לי, בכדי לשלב בין שתי העבודות. מעבר לזה, היו לי הצעות נוספות העונה, אבל אני לא עוזב קבוצה באמצע העונה”.

מי המודל שלך כמאמן בכדורגל העולמי?

“אני לא אוהד קבוצות, אני אוהד מאמנים. את גוורדיאולה אני מעריך מאוד, את מוריניו, את קלופ של ליברפול, זידאן בריאל. אמנם יש הרבה מאמנים שאני אוהב את סגנון העבודה שלהם, אבל קשה מאוד לקחת מהם משהו מהרמות הגבוהות שלהם, כי אנחנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים עוד דור בשביל להגיע לשם”.

פרט, נמק והסבר.

“אתן לך דוגמא, הייתי באימון באזור ליסבון של קבוצת ילדים בני תשע, תחת המאמנים קושטה ולואיס פיגו. בין המשתתפים באימון היה הנכד שלי. הגעתי איתו והיה גשם שוטף, אימון של כשעה וחצי מול שני המאמנים. הילדים לא הפסיקו את האימון אפילו לדקה. ואם אני בוחן את זה בהשוואה למה שיש לנו בארץ, אז שתי טיפות באימון של ילדים בגילאי 13 ו 14 גורמות לכך שהאימון מופסק, או מתבטל. זה ההבדל שאנחנו מדברים עליו, אתה לא יכול לקחת 10% ממה שאתה רואה שם ולהביא אותו לארץ”.

אם כבר נגעת בילדים, מה לדעתך מצב הנוער בארץ?

“הייתי בוועדת הספורט של הכנסת לפני חודש. אמרתי את זה ואני אומר גם היום: אי אפשר לקחת מאמן נוער שסיים קורס מדריכים, שלא שיחק כדורגל בחיים, או שלא בעט פעמיים לשער ולתת לו לאמן קבוצת ילדים שצריך לבנות אותם, את דור העתיד. אנחנו חייבים שהמאמנים הכי טובים יאמנו את הילדים, וכדי שזה באמת יקרה, צריך לשלם להם את השכר הכי טוב”.

וזה מה שיציל את הכדורגל שלנו?

“ברגע שיש לך מאמנים ברמה, שיודעים מה הם רוצים, הם יכולים להביא את הילדים האלה קדימה, לרמות הגבוהות”.

אז למה באמת זה לא קורה בפועל?

“אתן לך דוגמא: כששחקן משחק בליגה ג’ ומשתכר שכר נמוך, הוא עושה השלמת הכנסה ומקבל 2,000 שקלים כדי לאמן קבוצת ילדים בבית ספר לכדורגל. בגלל זה הכדורגל שלנו נראה כפי שהוא נראה ואנחנו לא מתקדמים לאף מקום”.

דומה כי אתה מחובר בכל נימי נפשך לכדורגל.

“אני אוהב את הכדורגל בארץ, את הנבחרת, אבל אני לא נהנה ממה שקורה. ובלי קשר, אני גם מפרשן משחקים”.

יש סיבה לאופטימיות?

“כל עוד המדינה לא תיתן משאבים המצב לא ישתנה. לדוגמא: בנו חמישה אצטדיונים בארץ ואם היו מוותרים על אצטדיון אחד, היו בונים 200-300 מגרשי אימונים. לדעתי, זה היה יותר מועיל לענף כי חסרים לנו הרבה משאבים ומתקנים. ברגע שיש לך מספיק מתקנים, אתה יכול לעבוד יותר עם ילדים ויש לך עוד יותר מרחב. לשם השוואה, בהולנד יש מיליון וחצי ילדים שפעילים בכדורגל, בישראל יש פחות מ- 250-300 אלף. לכן, ככל שיהיו יותר מגרשים, כך יהיו יותר ילדים. אם כל הדברים האלה לא יקדמו או ישפרו את הענף, אנחנו נמשיך לומר אולי עוד שנה, או שנתיים, ואולי נגיע למונדיאל, אבל בסופו של דבר אנחנו לא נצליח להגיע לשום מקום. אם נתחיל להשקיע בזה כבר עכשיו, הדברים ישתנו וישתפרו. אם לא נשקיע, הדברים יישארו כך לעוד שנים רבות”.

עוד כתבות בתחום כדורגל

לכל הכתבות בקטגוריית ספורט >>>