16.10.19

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

כדורסל

כרוניקה של פיטורים ידועים מראש

דיוויד בלאט, אחד המאמנים הבולטים בשנים האחרונות באירופה פוטר בשבוע שעבר מהקליבלנד קאבלירס. אבל המומחים והפרשנים מפנים אצבע לכוכב הגדול של הקאבס, לברון ג’יימס, שהאשמות שהוא זה שדאג כי המאמן הישראלי יפנה את מקומו לטובת עוזר המאמן, חברו הטוב של הכדורסלן הטוב בעולם. נשאלת השאלה: האם תגובות חריפות יותר של בלאט כלפי לברון מלכתחילה, היו מביאות את קליבלנד למקום אחר?

מאת: לירן גורן , 28 בינואר 2016

בדיוק לפני שבוע, כמה ימים לאחר התבוסה המבישה של הקאבס לאלופה גולדן סטייט בבית (35 הפרש), יצאה ההודעה על פיטוריו של המאמן דיוויד בלאט, מאימון קליבלנד. כל העולם פחות או יותר מצביע על לברון ג’יימס כאיש שאחראי על פיטורי בלאט, ונדמה לי שבמקרה הזה העולם צודק.

מתחילת הקדנציה הקצרה של בלאט בקאבס, ניתן היה לצפות בחוסר הכימיה בין השניים, חיכוכים חוזרים ונשנים, ובעיקר, חוסר כבוד מוחלט ומופגן של ג’יימס כלפיי בלאט, כאוטוריטה העליונה בקבוצה, גישה שהגיעה לשיאה השלילי בתקרית בה ספק דחף אותו בזלזול, ספק הגן עליו מעבירה טכנית (החלק הראשון נראה לי נכון יותר) בהפסד של קליבלנד לסאנס, בעונה שעברה, תקרית שלא נעלמה מעיני המצלמות בפריים טיים, שודרה שוב ושוב ברשתות הטלוויזיה ברחבי העולם, וזלגה כמובן לרשתות החברתיות ועוררה כבר אז הרבה תהיות.

צילום: ארכיון "כוכב"

קיבל כוכב בהפתעה

בואו נחזור לאחור, לתחילת עונת 2014-2015 בה נבחר דיוויד בלאט באופן די מפתיע, וזאת על אף עברו המפואר כעוזר מאמן ומאמן ראשי באירופה, כמאמנה הראשי של הקליבלנד קאבלירס ב-N.B.A וזמן קצר לאחר מכן נוספו לבלאט עוד כמה הפתעות: הראשונה והגדולה שבהם בדמות השחקן הטוב בעולם, לפחות דאז, שהודיע כי הוא חוזר למקום בו נולד ולקבוצה בה שיחק כמה שנים טובות בעבר, כדי לקחת איתה אליפות היסטורית וראשונה בתולדותיה. והיו לו סיבות טובות להאמין שזה אפשרי. בקבוצה שיחק כבר הרכז הצעיר קיירי איירווינג, שכבר הספיק להיות רוקי השנה ולהעמיד מספרים של 21 נק’, 6 אסיסטים ו-4 ריבאונדים. בקיצור, אחד השחקנים הטובים והמוכשרים בליגה, בחירת דראפט ראשונה כמובן. ולצידו, בעמדות 2-3 אנדרו וויגינס, גם הוא בחירת דראפט ראשונה וכישרון גדול מאד בעמדת הקלע. ואם זה לא מספיק, אזי את עמדה 4 אייש אנטוני בנט, ניחשתם נכון, בחירת דראפט ראשונה ושחקן עם ציפיות גדולות סביבו.

אבל, לברון בעצמו חשב שדרוש יותר ניסיון כדי לקחת אליפות. ולכן, הוא התקשר לקווין לאב, כוכב מינסוטה, וקרא לו לבוא לשחק בקליבלנד. נכון שהיה קצת צפוף בין כל הכישרונות הצעירים והגדולים שהזכרנו קודם, ובשל כך הדברים גם לא זרמו חלק והפוטנציאל רחוק היה מלהתמצות, לכן יישרה ההנהלה הכמהה לאליפות, את אותו מהלך לו ייחל לברון: לאב (בחירת דראפט חמישית) לקליבלנד, וויגינס ובנט למינסוטה, בעסקה משולשת שלא נלאה אתכם בשאר פרטיה.

אין לי מושג כמה השפעה היתה למאמן הטרי בעסקה, אך לגבי השפעתו של לברון, הדברים ברורים. קווין לאב הגיע כאחד השחקנים הטובים בליגה מבחינת סטטיסטיקה, אם כי עדיין ללא ניסיון בפלייאוף. הקבוצה המתגבשת קרטעה משהו בחלק ניכר מהעונה הרגילה של אותה עונה מדוברת, אך השליש האחרון של העונה כבר נראה טוב בהרבה. למעשה, מהרגע שהקאבס החתימו את הסנטר טימופיי מוזגוב (2.16), חניכו לשעבר של בלאט בנבחרת רוסיה, כאשר ידו של בלאט וודאי היתה בדבר, ובנוסף עם קידומו של שחקן הנשמה האוסטרלי, הגארד דלבדובה, לעמדה בכירה יותר, גם כן ע”י בלאט, ניתן היה לזהות בה שוב את הפוטנציאל הגבוה שעליו דיברו כולם בתחילת העונה, פוטנציאל ברור לאליפות.

פציעתו של לאב, שאמנם לא השתלב עדיין באופן המצופה, אך תרם לא מעט בסטטיסטיקה, כאילו טרפה את הקלפים, אך לא היא. הקאבס בהנהגת בלאט הוכיחו אופי והגנת ברזל, מול שיקגו המוכשרת, בחלק מהסדרה ללא איירווינג שגם כן נפצע, ובהנהגת דלבדובה, מוזגוב וכמובן לברון. הם תפרו את הבולס, כשהסדרה נגמרת במשחק שישי בשיקגו, עם עשרים הפרש לקאבס.

אך גם כאן היינו עדים לאותו זלזול של ג’יימס כלפיי בלאט, כשבמשחק מס’ 4 סימן קואוצ’ בלאט תרגיל התקפה לשניות האחרונות, אך לברון מחק את השרטוט מהלוח וקבע שהוא יקבל את הכדור מייד ולא יוציא אותו מהחוץ. לברון אכן קלע סל ניצחון ולא שכח כמובן לספר למצלמות את שאירע, בגאווה מופגנת יש לומר.

בגמר המזרח נגד אטלנטה המוכשרת והפתעת העונה, והמדורגת מס 1 במזרח, עם יתרון ביתיות על הקאבס, הראתה הקבוצה של בלאט כמה היא חזקה, כשסיימה את שאיפותיה של אטלנטה מהר בהרבה מהצפוי, עם ארבע אפס חלק. הגמר מול הווריירס גם יכול להיחשב כהצלחה גדולה, כאשר קליבלנד ללא איירווינג (למעט משחק מס’ 1) ובלי לאב שנעדר מכל הפלייאוף, כלומר קבוצה ללא שני שחקניה הבכירים, מלבד לברון, ובשל כך גם קצרה מאד, שנאבקה עם הווריירס העמוקה ע”י הגנה נהדרת ואופי, ואף הובילה 1-2 לפני שנכנעה בסוף לעייפות הטבעית ולקבוצה הבריאה והשלמה בתוצאה 4-2. גם בלאט וגם לברון קיבלו מחמאות גדולות בתקשורת. בלאט תימרן נפלא ללא כוכביו, כשרק השליטה על לברון לא קיימת כמעט, דבר שהתבטא בהחזקת כדור ארוכה של ג’יימס, פעם אחר פעם לכל אורך הפלייאוף, ברבעים האחרונים, עם אותו מהלך פעם אחר פעם, מהלך שבלוני המייבש את האחרים. לברון היה פנטסטי, אך אם היה מקשיב לבלאט, הוא היה אפילו יותר טוב לדעתי, וכך גם קליבלנד.

לא קיבל את התמיכה

בעונה הנוכחית נאלץ שוב בלאט להתמודד ללא איירווינג, רוב הזמן, ועם לאב הרך שעדיין אינו מבין את מקומו כמס’ 3, בניגוד לכריש בוש למשל, ליד ווייד וג’יימס במיאמי. ואגב מיאמי, מאמנה אריק ספולסטרה, שהתחיל פחות טוב מבלאט, עם הפסד ביתי 4-2 לדאלאס הפחות טובה כנראה מהווריירס, ועם קבוצה לא פצועה, ובלי לזכות בביתיות גם בעונה שאחריה, זכה לקרדיט מהג’נרל מנג’ר פט ריילי האגדי. ולכן, יכל להמשיך בכל זאת, המשך שהוביל לשתי אליפויות רצופות וארבעה גמרים רצופים.

וזה מה שלא היה לבלאט בקליבלנד, את התמיכה הזו, גם מהמנג’ר, וגם מלברון ומהעוזר של בלאט (המאמן הנוכחי) שנראו לא פעם מלחששים ומצחקקים כגוף נפרד בקבוצה.

בסה”כ פוטר בלאט כשקבוצתו מובילה את המזרח, נבנתה לעומק על ידו עם רכש משמעותי, והיתה בתהליך של סיכוי טוב, שהיה מביא אותה לשיפור משמעותי בפלייאוף.

אבל, כשלברון שולט, העוזר שולף סכינים סמויים וההנהלה מגבה, האם תגובות חריפות יותר של בלאט כלפי לברון מלכתחילה היו מביאות את קליבלנד למקום אחר? נראה דווקא, שרק לפיטורים מהירים בהרבה של בלאט. עכשיו נשאר לברון עם מאמן צעיר וקבוצה מלאת בעיות מקצועיות וחברתיות. כשכל שנה עכשיו היא קריטית עבורו מבחינת הישגים ומקומו בהיסטוריה, לא נראה כרגע שהקאבס ייקחו אליפות ראשונה בקדנציה שלו, ועם שתי אליפויות אישיות בלבד בינתיים, הוא עוד לא קובי בראיינט וטים דאנקן עם 5 אליפויות כל אחד, כשזרועו של דאנקן עוד נטויה, וספק אם יהיה.

לגבי בלאט, מאמן עטור הישגים, נותר לו לחכות בסבלנות לקבוצה הנכונה, אם ב-נ.ב.א או אם באירופה, בה יוכל לעשות עבודה יסודית וקונסיסטנטית כפי שהוא אוהב, ללא הפרעות אישיות, פוליטיות או אחרות.

לכל הכתבות בקטגוריית ספורט >>>