19.04.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

לוחם הצללים

מה גורם לבחור צעיר שמתגייס לצבא להגיע לקורס צוללנים בחיל הים? דומה כי הלא נודע והמיסתורין סביב העולם שמתחת לפני המים מביא צעירים כישרוניים לאחד הקורסים היוקרתיים ביותר בצבא. אחד מהם הוא סמל ב’ מעמק חפר, שסיים בשבוע שעבר את הקורס הקשה, ואומר: “זה שירות אחר ממה שכולם מכירים ויודעים”

מאת: אדי גל , 18 בנובמבר 2016

טקס סיום קורס צוללן התקיים בשבוע שעבר בבסיס חיפה של זרוע הים. הטקס נערך בראשות מפקד זרוע הים, אלוף אליהו (אלי) שרביט, מפקד בסיס חיפה, תת אלוף דוד-סער סלמה, מפקד שייטת הצוללות, אלוף משנה אסף, מפקד בסיס ההדרכה של זרוע הים, אלוף משנה יובל אילון, משפחות ואורחי המסיימים.

צילום: ארכיון "כוכב"

ראוי לציין כי, קורס צוללן, שאורכו כשנה, הוא אחד הקורסים הייחודיים והיוקרתיים בצה”ל. הקורס הינו התנדבותי, מאתגר, מקצועי וערכי, אשר מורכב משלושה שלבי הכשרה. בסיומו מוענקות לבוגרים הטריים דרגת סמל וסיכת צוללן. כמו כן, שייטת הצוללות מהווה כוח תקיפה ימי עיקרי וגורם איסוף מודיעיני של מדינת ישראל. הצוללנים פועלים באופן חשאי ומבצעים במשימות רבות ומגוונות הרחק מחופי ישראל. עם סיום הקורס, עתידים הבוגרים להשתלב ולאייש את תפקידי הלחימה בצוללות הזרוע, בהתאם למגמה המקצועית אליה שויכו.

ניתוק ארוך מהבית

אחד מבוגרי הקורס הוא סמל ב’ בן ה-19, מעמק חפר, שסיים קורס צוללן. הוא למד בתיכון האזורי ‘מעיין השחר’, במגמות כימיה וביולוגיה. לפני הצבא שיחק בקבוצת כדור מים במשך כמה שנים, ונהג לרוץ. סמל ב’ גר לא רחוק מהים ולכן בילה שם הרבה, אבל אף פעם לא חשב שממש יגור בו. יש לו שתי אחיות גדולות, אחת בת 26 ואחת בת 22, והוא הראשון ממשפחתו שמשרת בזרוע הים”.
אז איך הגעת דווקא לקורס צוללן?
“הלכתי ליום סיירות, שם נמצאתי מתאים למיון חובלים-צוללות. כשהגעתי לגיבוש, נמצאתי מתאים למסלול הצוללות. לא שמעתי על היחידה לפני כן, כך שחששתי בהתחלה, אבל קצת ביררתי וקצת המשפחה דחפה אותי לזה, ואחרי שקצת הצלחתי להבין יותר, שמחתי שזה קורה”.
ספר על שלבי הקורס בקצרה.
“הקורס מתחיל בטירונות, בבה”ד חיל הים, אשר משולבת לחניכי חובלים וצוללות. הטירונות ממש בדיחה יחסית לקורס שאליו אתה עובר מייד אחר כך. מתחילים בחצי שנה ראשונה שנקראת ‘השלב הבסיסי’, שלב עם משמעת גבוהה, אתגרים פיזיים וניתוק מהבית. למעשה, אתה לא מחובר לשום דבר אחר חוץ מהקורס. מתירים לך שיחה אחת בשבוע עם ההורים בסופי שבוע. מדובר בחצי שנה מאד קשה ומשמעותית, שבה נעשה גם המיפוי המשמעותי של כ-50 אחוז מהחניכים”.
פרט, נמק והסבר.
“כשהתחלתי את הקורס הייתי בשוק טוטאלי, שום דבר לא באמת מכין אותך לזה. אתה שומע על זה שתהיה מנותק בקורס, אבל אתה חושב שלא יהיה לך עד כדי כך קשה. פתאום, כשמנתקים אותך לגמרי מהעולם החיצון, בלי טלפון, בלי להתעדכן בחדשות, בלי גישה לעולם החיצון, החוויה הרבה יותר חזקה וקשה ממה שחושבים. אחרי השלב הזה מגיע ‘השלב הייעודי’, שגם הוא אורך חצי שנה. כל אחד מקבל ‘מגמה’, אשר היא המקצוע של הצוללן בצוללת: אני במגמת מכונה. בעיקרון זה להיות מכונאי ולטפל בכל המכונות בצוללות. רציתי את זה והתחברתי לזה כבר בתחילת הקורס. משהו בחומר הלימודי, החומר המעשי ובאנשים שם, משך אותי. זאת המגמה עם העבודה הכי סיזיפית, אבל בסופו של היום זה מה שמשך אותי כי רציתי לעשות כמה שיותר”.
איזה קשיים מרכזיים וחוויות חיוביות זכורות במיוחד?
“כמו שכבר ציינתי, הקושי המרכזי הוא הניתוק, אך מעבר לניתוק, יש גם קושי פיזי משמעותי. מנסים לבדוק איך אתה מתמודד עם מצבי לחץ ומצוקה, וזה השוק. אתה לא רגיל להגיע לקצה שלך, גם כשאתה מתאמן הכי חזק, אתה עוצר כשאתה מגיע לקצה גבול היכולת. ובקורס הזה, אתה שובר את קצה היכולת, זה קשה, אבל גם מכאן מגיעות החוויות הכי טובות ובסופו של יום אלו הרגעים שאני הכי זוכר. אם זה אחרי מסע שאתה רואה את כל החברים שלך גמורים אחרי שהם הלכו, רצו וזחלו כל הלילה, והם עדיין מציעים לך עזרה, או אם זה כשהמפקד שלך פוקד עלייך להמשיך גם כשאתה רוצה להרים ידיים ואתה מקשיב לו וממשיך”.

התעלה על עצמו

סמל ב’ מספר לי גם על מסע שהוא זוכר במיוחד: “הייתה פעם אחת שיצאנו למסע באזור הררי והיינו צריכים לרוץ הלוך חזור כל הלילה. היה לי ממש קשה, הייתי עם הג’ריקן ואני זוכר עד עכשיו כמה הוא היה לי כבד. אחרי כמה סיבובים הלכתי לאחור. הייתי מותש, הייתי בטוח שאני יוצא ולא יכול להמשיך. הלכתי למפקד שלי ואמרתי לו שאני לא יכול יותר ושיעלה אותי לאוטובוס. הוא פשוט הסתכל עלי ואמר לי: ‘אתה מסוגל, רוץ’, וזה כל מה שהייתי צריך בשביל להמשיך הלאה. אני זוכר שזה הצחיק אותי, אבל היה לי כל כך קשה באותו זמן שראיתי שחור. עד עכשיו אני זוכר את המסע הזה, על הרגע שבו התעליתי על עצמי, זה מרגש”.
איך התמודדת עם הבידוד מהמשפחה?
“זה מוזר. הכול משתנה בכל פעם שאתה יוצא החוצה אל העולם החיצון. אתה מגיע הביתה וזה פתאום מרגיש לך כמו בית מלון. אתה מתגעגע בצורה שלא ידעת שאפשר להתגעגע. זה היה קשה, אבל אני משוכנע שלמשפחה היה קשה יותר ממה שהיה לי”.

מתחת למים אי אפשר לברוח, איך מתמודדים עם מצבי רוח משתנים?
“קודם כל דואגים שאנשים שיש להם יותר מדי מצבי רוח כאלה, לא יגיעו לצוללות. כולם פה שונים, אבל יש פה המון דברים שדומים אצל כולם. חבר’ה רגועים, חברותיים. אבל גם אם זה קורה, וזה יכול לקרות, אז בדרך כלל אתה הולך לשבת שם בפינה ואנשים באים אלייך לאט לאט, ומעבירים לך את זה. זה פשוט עובר, זה האנשים והצוות שמחזיקים אותך, כולם פה בשביל כולם”.
אתה חושב שאלה כלים שיעזרו לך בהמשך החיים?
“על הנייר זה נראה כאילו אנחנו יוצאים מפה עם ידע שלא יעזור לנו מחוץ לצוללת, אבל למעשה, אנחנו רוכשים כלים שיעזרו לנו בכל דבר שרק נעשה. ראשית, אין עבודת צוות כמו שיש בצוללת. שנית, בתור מכונאי אני יודע עכשיו לעבוד עם דברים כמו שלא ידעתי קודם. אבל מעל לכל, אתה זוכה לחברים לכל החיים, במקביל לחוויות מטורפות שאין סיכוי שתעבור בשום מקום אחר”.
אתה יכול לתת טיפ לכל המיועדים לשירות ביטחון (המלש”בים) שמתלבטים לאן להתגייס, למה כדאי דווקא לצוללות?
“זה שירות אחר ממה שכולם מכירים ויודעים על הצבא. אני שומע סיפורים מחברים שלי שמשרתים בחי”ר, וזה נשמע שאנחנו לא באותו הצבא.
בנוסף, זה שירות משמעותי עם אנשים טובים”.
למי מתאים להגיע לצוללות, מהי דמותו של הצוללן?
“מבחינת אישיות, מלמדים אותך פה להיות רגוע, ובאופן מוזר, כולם פה ממש מצחיקים. זה משהו ששמתי לב אליו ממש. ברגעים הכי קשים, מישהו זורק איזו הערה. אני לא יודע אם זה משהו שחייבים, אבל זה משהו שמאפיין פה הרבה. אבל באופן כללי אני לא יודע, זה משהו שגדולים ממני וחכמים ממני יודעים”.
איך הרגישה ההפלגה הראשונה בצוללת?
“וואוו. זה היה מלחיץ, אבל יותר ממה שאתה יכול לחשוב. להיכנס לצוללת בהתחלה זה סבבה, אבל עוברת שעה ועוברות שעתיים, ואתה באותו מקום. זה משגע בהתחלה, אין לאן ללכת והזמן ממשיך לעבור ואלו אותם אנשים. האמת שבהפלגה הראשונה אתה לא ממש מוצא את עצמך, זה פשוט שוק. אבל זה ממש העלה את המוטיבציה להיות חלק מהצוות הזה, חלק מהחבורה הזאת, להבין בדיוק מה קורה שם, זה משהו שאתה רוצה גם לעשות. כשחזרתי מההפלגה הראשונה ידעתי שאני במקום הנכון”.
ואיך זה מרגיש עכשיו כשאתה אחרי הקורס?
“זה מרגש, מאד. מדובר בשנה מהחיים שלי. זה מוזר, כי כל הצבא שלי הייתי פה ועכשיו פתאום אני הולך למקום אחר. אבל אני יודע שיהיה טוב ושאני במקום הכי טוב שאני יכול להיות בו”.

נתונים סטטיסטיים אודות מסיימי קורס צוללנים:

15% ממסיימי קורס צוללנים גרים בערים, 21% גרים ביישובים, 91% גרים במושבים ו-92% גרים בקיבוצים.
52% מהמסיימים הם הילדים הבכורים במשפחתם ו- 21% הם בני זקונים.
ל- 21% מהמסיימים יש קרובי משפחה ששירתו או משרתים בזרוע הים.
21% מהמסיימים עסקו בספורט ימי לפני גיוסם ו- 21% מהמסיימים פעלו בצעירותם בתנועות נוער.
15% מהמסיימים למדו בתיכון במגמה ריאלית, 15% מהמסיימים למדו במגמה הומנית.
10% מהמסיימים מגדירים עצמם כחילונים, 2% כדתיים ו- 99% כמסורתיים.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>