12.11.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

ללא מילים

במשך 43 שנה שמר אלי אלקרס סוד גדול, אותו ידעו מעטים מאוד: במהלך מלחמת יום הכיפורים, הוא היה בשבי המצרי, מה שהותיר בו חותם עמוק לכל חייו. לאחר שהבין, כי מילים אינן יכולות לתאר את מה שעבר, החל אלי לפסל יצירות מרשימות, בעידודו של המורה לפיסול קרמי והתראפיסט שי אבידן מקרית טבעון, שגם אביו היה בשבי המצרי. היום (שישי) תיפתח בגלריית קרית האמנים של רשת המתנ”סים קרית טבעון, תערוכתו של אלקרס, שתוצג גם במהלך שבת האמנים בקרית טבעון, ב-17-15 במרץ

מאת: ניר אהרוני , 9 במרץ 2018

לאחר 43 שנה, בהן לא דיבר על חוויותיו מהשבי המצרי, החל אלי אלקרס לדבר עליהן בדרך קצת שונה. מפגשים יצירתיים שערך במסגרת סדנת בית הלוחם בתל אביב עם התראפיסט והמורה לפיסול קרמי, שי אבידן, המתגורר בקרית טבעון, הביא לדיאלוג פורה בין שניהם, שהפך בסופו של דבר לתערוכה מרשימה ומרגשת. התערוכה, שנפתחה לפני כשנה בבית הלוחם בת”א, מגיעה כעת לגלריית קרית האמנים – רשת המתנ”סים קרית טבעון (רח’ הדגניות 12), שם היא תיפתח היום (שישי), 9.3, ב-10:30. את התערוכה אוצרים אילן בק ושי אבידן, ואת הגלריה מנהלים אנשי ה”מבשלה לאמנויות הקרמיקה”.

שי אבידן ואלי אלקרס בסדנא צילום: ארכיון "כוכב"

יצוין כי התערוכה תוצג במהלך שבת האמנים בקרית טבעון, בתאריכים 17-15 במרץ, שמתקיימת מדי שנה בהפקת רשת המתנ”סים קרית טבעון.

44 יום ולילה בשבי

אלקרס, בן 67, חבר בית הלוחם מזה 17 שנה, הינו פדוי שבי ממלחמת יום הכיפורים. הוא נפל בשבי המצרי, בו הוחזק במשך 44 ימים ולילות. סיפור נפילתו בשבי החל בהיותו בשירות מילואים, בעת שהיה בן 23. באותם ימים הוא הוצב במעוז “מצמד” שליד האגם המר בתעלת סואץ. הוא יצא עם חבריו למילואים בידיעה ברורה – וכך גם שוכנע ע”י הבכירים שבקצינים – שהם רק ממלאים את מקומם של החיילים הסדירים, שיצאו הביתה לחגי תשרי, וממש עוד מעט ישובו בשלום לבתיהם. אלקרס עוסק באמנות מזה 20 שנה, אך התערוכה הנוכחית הינה הראשונה שלו בה הוא עוסק באופן גלוי ואמיץ בחוויותיו ובעינויים שעבר בשבי. בתערוכה יוצק אלי אל תוך החומר הקרמי את הזיכרונות והכאבים שהם מנת חלקו כפדוי שבי, כמו גם מנת חלקם של כל פדויי השבי.
ה”חיים החדשים” של אלקרס החלו לפני כשנתיים וחצי, אז השתתף בהרצאה של חברו יוסקה גרופ, שהיה אף הוא בשבי. במהלך ההרצאה הבין אלי, כי גם המילים החזקות ביותר, אינן יכולות להסביר את חוויית השבי ואת מה שבאמת עבר שם. “היתה לו ביקורת על כך שההרצאות לא מצליחות לגרום לאנשים לחוש ולהזדהות עם מה שקורה לאדם הנמצא בשבי”, מסביר שי אבידן, המרכז את הסדנה לפיסול בחומר קרמי בבית הלוחם בת”א, שנחשב לאחת הסיבות המרכזיות לשינוי הגדול שחל באלקרס וביצירתו.

פסל השבוי של אלי צילום: ארכיון "כוכב"

אבידן, שהוא עצמו בנו של אדם שהיה בשבי המצרי, כלל לא ידע בתחילה שאלקרס היה אף הוא בשבי, מכיוון שבמשך עשרות שנים הוא לא דיבר על חוויותיו הקשות שהיו לו שם. “לפני כשנתיים וחצי התחיל אלי לפסל פסלים קטנים שהציגו את תנוחות העינויים בשבי”, מגלה אבידן. “בשל הרגישות שלי הן כמטפל והן כבנו של פדוי שבי, זיהיתי מיד על מה מדובר. פתאום קלטתי עד כמה הפסל הקטן הזה שהוא יצר היה משמעותי עבור אלי. הפסל היה עדיין בשלב מאוד ראשוני, אבל כבר אז ניגשתי אליו ושאלתי אותו על מה היצירה, והוא התחיל לספר לי חוויות מהשבי. בשלב מסוים הצעתי לו שנתחיל איזשהו תהליך של עבודה משותפת, תוך שסיפרתי לו שאני בנו של פדוי שבי, שהיה בשבי המצרי במשך 4 שנים, מאז שהייתי בן ארבע”.
שותפות הגורל הזו יצרה קשר מיוחד בין אבידן ואלקרס, ומדי יום רביעי, בסיום הסדנה, ערכו השניים מפגשים פרטניים-אישיים, בהם ניתן מרחב רב ליצירתו של אלקרס ולסיפורו האישי. “אלי פיסל ואני כתבתי את סיפורו”, אומר אבידן בפשטות. “פתאום, לאט לאט, כל הדברים החסומים החלו לצאת החוצה”.
איך נולדה התערוכה החדשה?
“עם הזמן אלי יצר יותר ויותר פסלים, ותגובות הסובבים אותו היו מאוד חזקות. התברר שהחומרים והנושאים בהם הוא התעסק, מאוד נגעו לליבם של האנשים, וצריך להבין שלבית הלוחם מגיעים אנשים עם רקע לא פשוט, כמו נכי צה”ל ופדויי שבי. אז הבנו שמעבר לעשייה הפנימית שאלי עובר עם עצמו, יש כאן הזדמנות ליצור משהו מיוחד ולעורר את תשומת ליבם של האנשים דרך האמנות. זה פתאום עבר מהמגרש הפרטי שלו לנחלת הכלל. בשלב מאוחר יותר, היה לאלי חשוב שהיצירות שלו יגיעו לאנשים מכל המינים והדרגים, כמו פוליטיקאים, לצד נכי צה”ל, פדויי שבי וגם אזרחים מן השורה”.

אחת היצירות של אלי צילום: ארכיון "כוכב"

התערוכה, שנפתחה במרץ 2017 בבית הלוחם בת”א, כללה ארבע יצירות פיסול גדולות מימדים, לצד סדרה של פסלים קטנים יותר, כולם פסלי אדם. לקראת הצגת התערוכה בקרית טבעון, הוחלט לערוך כמה שינויים ולבחור יצירות הנחשבות לאמנותיות יותר, כיאה לאכסניה כמו גלריית קרית האמנים.
התערוכה כוללת שלושה פסלים גדולים – אותם כינה אלי במילים מלאות המשמעות “שבוי”, “שפוי” ו”חופשי” – המהווים כרוניקה מינימליסטית, אך עשירה בפרטים וברגש, המתארת את השתלשלות חייו, מיום נפילתו בשבי ועד עצם היום הזה. “כל אחד משלושת השמות הללו מייצג פן אחר בחוויה ובהתמודדות של אלי”, מסביר אבידן. “גם בפסל ‘חופשי’, שהינו כביכול שם שנשמע אופטימי, נחבא משהו כואב. האדם חופשי, אבל הוא כל כולו פצע אחד גדול. הוא אמנם חופשי בגופו, אך נפשו אסורה במידה רבה. הפסל ‘שפוי’ מתאר את ההתמודדות עם העינויים שהוא עבר”.

ועוד יצירה של אלי צילום: ארכיון "כוכב"

אבידן מתייחס גם להיבט האמנותי של התערוכה ברמה הכללית ואומר: “פסליו של אלי חזקים ומטלטלים. כל פרט בהם חי ומביע, דוקר ומדמם. הוא לא נותן לצופה בהם להישאר אדיש ולהמשיך בשגרת יומו. הוא קורא לנו לחלוק עימו את שחווה, לחלוק עימו את המשא ולהתעורר. הוא מצפה מאיתנו להיישיר מבט לכפות הידיים והרגליים החבולות והחתוכות, ולמבט העיניים המבויש והכבוי, לחלל הריק. משאו הכבד מנשוא לא נשאר בחדרי העינויים ובמרתפים, מול בטון חשוף וקר בשבי המצרי, כמו גם בחדרי החקירות במתקן בארץ, אליו הוכנס עם שיחרורו. הוא נושא אותו יום-יום ושעה-שעה בנפשו ובגופו, בשעת שינה ובשעת ערות”.

מילים לא יכולות להביע

לקראת הגעת התערוכה לקרית טבעון, מספר אלקרס: “מילים אינן יכולות להביע את מה שחוויתי, וכשהבנתי זאת, החלטתי לפסל. עבורי, זו יצירת חוויה מוחשית, כזו שתאפשר לאנשים להתחבר למה שעברתי. הקשר המיוחד שיש לי עם שי, נתן לי מוטיבציה להמשיך ולעסוק בתחום הזה. שי עודד אותי לעבור מרמת הפרט לרמת התערוכה, ונוצרה בינינו מערכת יחסים המושתתת על אמון, שהביאה בסופו של דבר להקמת התערוכה”.
עם איזה מסר או תובנה היית רוצה שאנשים ייצאו מהתערוכה?
“השבי הוא תקופה קשה ומורכבת שקשה מאוד לדבר עליה, ועוד יותר קשה להבין מה עובר על פדויי שבי. זו חוויה קשה גם לחזור מהשבי לחיי היומיום, חוויה שאנשים שלא היו שם לא ממש יכולים להבין, ואני מעוניין שהצופים יחוו מעט מהטראומה הגדולה של הנפילה בשבי, דרך האמנות שלי”.
מה האמנות והפיסול נותנים לך?
“זה נותן לי חיבור לעצמי, לחלומות ולרגשות שלי. הפיסול והיצירה מאפשרים לי לחוות רגעי שקט וריכוז, להיות לבד עם עצמי ועם חוויית היצירה”.
מה החלום שלך?
“אני מקווה שהתערוכה תמשיך להגיע למקומות נוספים ושכמה שיותר אנשים ייחשפו אליה ויחוו ולו במעט את החוויה המטלטלת של להיות בשבי”.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>