10.12.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

מחלה מתוקה שלי

דווקא בגיל 16, בתקופה הכי מעצבת בחייה של נערה, אובחנה לינוי גרינברג עם סוכרת נעורים. בראיון לרשת ה"כוכב" מספרת לינוי: "בהתחלה לא הפסקתי לבכות, אחר כך נמנעתי מאוכל כדי שלא אזדקק לזריקות. אלא שאז גיליתי את מערכת המינימד G640 לאיזון סוכר וכיום, אחרי שירות צבאי יוקרתי ושנה טיול בדרום אמריקה, אני מדריכה נערים בקייטנות הסוכרת ומצהירה: "המחלה הוציאה ממני את הטוב ביותר"

מאת: ניר אהרוני , 31 במאי 2018

"אני שוכבת על מיטת בית החולים, סביבי עשרות רופאים, אחים ואחיות. ההמולה הייתה גדולה, תוצאות הבדיקות היו מאוד קיצוניות והשאלות שעלו סביבי התעסקו בעיקר סביב "מה יש לה?" ו"איך זה שהיא עדיין בהכרה". אני זוכרת את מלמולי הרופאים, את צפצופי המכונות, את האורות החזקים, את אמא שלי שלא עזבה אותי אך מעל הכל אני זוכרת את המחשבה הכי חזקה וברורה שעברה לי בראש: "אני חייבת ללמוד לבגרות בהיסטוריה שהייתה כמה ימים לאחר מכן".

צילום: ארכיון "כוכב"

צילום: אלבום פרטי

סדרי עדיפויות מוזרים, לא?
"אני לא משוגעת. ברור שהבריאות היא חשובה, אבל מבחינתי החיים שלי חשובים יותר. סמכתי על הרופאים ועל אמא שלי שיעשו כל מה שצריך כדי שארגיש טוב, אבל זה היה ותמיד יהיה התפקיד שלי לוודא שאני גם אחיה טוב".

ברוכים הבאים למשפחה

לינוי גרינברג (24) מטבעון הייתה בעיצומם של לימודים לבחינת הבגרות הראשונה שלה בהיסטוריה, כשקלקול קיבה חזק תקף אותה. כעבור מספר ימים היא עשתה בדיקות דם והובהלה מיד לחדר מיון עם חשד לסוכרת מסוג 1 (הידועה גם כסוכרת נעורים). "אני ואמא לא הבנו במה מדובר. לפני שיצאנו עוד אכלנו מנת ספגטי גדולה כדי שלא אהיה רעבה, מה שהחמיר עוד יותר את המצב שלי, הרי מי ידע שגם פחמימות זה סוכר? הגעתי לחדר מיון עם ערכי סוכר מאוד קיצוניים. חיברו אותי למספר אינפוזיות ואחד הרופאים אפילו קרא לי 'פלא רפואי'. אני רק חיכיתי שיבינו שזה לא יכול להיות סוכרת, כי מה לי ולזה, שיתנו לי תרופה ואוכל לחזור ללמוד".

צילום: אלבום פרטי

צילום: אלבום פרטי

צילום: אלבום פרטי

רק ביום למחרת הגיעה מי שתהיה הרופאה של לינוי עד היום, דוקטור אורנה גוטפריד, שאמרה ללינוי בפשטות: "ברוכה הבאה למשפחת הסוכרת".
מחלת הסוכרת היא מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר (גלוקוז) בדם. המחלה נגרמת באופן כללי מחוסר פעילות של הורמון האינסולין שתפקידו העיקרי הוא להכניס את הגלוקוז באופן ישיר ממחזור הדם אל התאים על מנת שיוכל להפוך לאנרגיה זמינה.
סוכרת מסוג 1, כמו זו שאיתרו אצל לינוי,  פורצת לרוב בגיל הילדות או אצל בני נוער. היא נובעת מחסר מוחלט של אינסולין כתוצאה מהרס התאים בבלוטת הלבלב האחראים להפרשת האינסולין. הרס זה, מוביל בסופו של דבר, לחוסר מוחלט באינסולין ולתלות מלאה במתן אינסולין חיצוני.
הסוכרת היא בין המחלות הנפוצות בעולם, ושיעור התחלואה בה נמצא בעלייה מתמדת. ההערכה היא כי בישראל חיים כיום כ- 50,000 אנשים בעלי סוכרת מסוג 1 כאשר כחצי מיליון מאובחנים כבעלי סוכרת מסוג 2 ועוד כחצי מיליון אנשים מוגדרים כטרום סוכרתיים.
"התחלתי לקרוא על זה מיד", משחזרת לינוי. "כמובן שדוקטור גוגל לא מרחם ומראה את כל תרחישי ומקרי הקיצון והדברים הכי גרועים. הפחד רצה מאוד להשתלט אבל החלטתי שאני לא נותנת לו. אמא שלי שהייתה לידי הייתה מאוד יציבה ובטוחה ואמרה לי ,לינוי, עכשיו אנחנו מתחילות להתמודד. סוכרת או לא, את לא נותנת לעצמך ליפול".

הפסקתי לאכול כדי לא להזריק

ואכן ללינוי לא הייתה שום כוונה לוותר למחלה. היא החלה לקרוא מאמרים מקצועיים אודות המחלה ולהתייעץ עם בעלי המקצוע. הראש שלה, כאמור, היה בכלל בבגרות בהיסטוריה, אלא ששחקן חדש איים להרוס הכל – את הבגרות, את ההתמודדות ואולי אף את החיים: המזרק. "הזריקות הראשונות היו לא נעימות אבל לפחות מישהו אחר הזריק אותן. המחשבה שאני אצטרך להזריק לעצמי הייתה עבורי בלתי נתפסת ובלתי מתקבלת על הדעת בעליל. נוצר אצלי בראש דיסוננס עצום: מצד אחד אני רוצה להתמקד במבחן, מצד שני לא אוכל לצאת מבית החולים להיבחן אם לא אראה קודם לצוות שאני מסוגלת להזריק לעצמי. זה היה סיר לחץ ומאבק פנימי עד שנכנעתי והזרקתי".
שמונה שנים אחרי ואותה ההזרקה עדיין נתפסת כחוויה קשה. כנקודת שבירה אמיתית ראשונה, ולמרות שגם הייתה אחרונה, היא גם הייתה מאוד משמעותית. "לקח לי עשר דקות להזריק לעצמי, ולאחר מכן לא הפסקתי לבכות. בכיתי על כל הזריקות שאצטרך להזריק לעצמי, על כל הדברים שכנראה אחמיץ בגלל הזריקות והמחלה, על חיים שלמים שאני הולכת לפספס בגלל מחלה שאפילו לא הכרתי".
אולם כשמצד אחד הבגרויות והחיים ומצד שני בדיקות ומזרקים, לינוי מחליטה לא להיכנע ולהילחם על השגרה. היא ממשיכה להזריק לעצמה כשבע פעמים ביום ומשתחררת כדי לגשת לבגרות. "בזמן שהחברות שלי סידרו את העטים, אני פרסתי על השולחן מזרקים ומתוקים, ערוכה לכל תרחיש".
בבגרות קיבלה לינוי 89. זו הייתה יריית הפתיחה הרשמית למרוץ שלה בטריפת החיים. היא המשיכה ללמוד למבחנים, לכוון להצטיינות אבל לזריקות היא לא הצליחה להתרגל. "הייתי חושבת אלף פעמים לפני כל דבר שהכנסתי לפה כדי שלא אצטרך להזריק לעצמי", היא מודה. "שנאתי את זה, סבלתי מזה, כאב לי והרגשתי שהחרות שלי נגנבת ממני. אבל שוב הקול הזה ואמא שאמרו לי לא לוותר על עצמי אז התחלתי לחקור את השוק כמו סוכרתית ותיקה. אמרו לי לחכות, ללמוד ולהבין אבל מבחינתי ראיתי ולמדתי מספיק. אני רוצה להתקדם בחיים ולהמעיט ככל שניתן את הזריקות מבלי לפגוע בעצמי ובבריאות שלי".

קצונה, טרקים, קמפינג ומשאבה

במהרה מחקרה של לינוי הביא אותה למערכת מינימד G640: מערכת הכוללת משאבה וסנסור שמצמידים לגוף ומודדת לבד את ערכי הסוכר ומזליפה אינסולין ועוצרת אותו באופן אוטומטי לפי רמת הסוכר בגוף המטופל. "ישבתי עם סוכנים של כל מיני משאבות אבל מהר מאוד הבנתי שהמערכת של מדטרוניק היא המתאימה לי ביותר. זה היה נשמע כמו משהו טוב מידי", נזכרת לינוי. "לעבור ממספר זריקות מדי יום להחדרת מחט כל שלושה ימים, סנסור קטן שמודד באופן רציף ועצמאי את רמת הסוכר בדם, משאבה שמזריקה אוטומטית אינסולין ותעצור כשצריך. מיד פניתי לסוכנים של מדטרוניק וביקשתי להתנסות במערכת".
פרופ' אוהד כהן, מומחה לרפואה פנימית ולאנדוקרינולוגיה והמנהל הרפואי של תחום הסוכרת בחברת מדטרוניק מרחיב: "המערכת של מינימד G 640 היא לא רק שדרוג של חווית המטופל, אלא פריצת דרך גדולה וחסרת תקדים. מדובר במערכת היחידה המתאימה את עצמה למטופל ולאורח החיים שלו. אין כיום טכנולוגיה מתחרה המעניקה את הפתרונות הללו ולכן מדובר במהפכה אמיתית. המשאבה צופה, מזהה ומונעת ירידות פתאומיות ומסוכנות של גלוקוז, וכל זאת – אוטומטית  ללא התערבות המטופל. הדבר המביא לשיפור באיכות החיים ולמניעת מצבים העלולים להגיע למקרי מוות".
ולינוי מאשרת. לדבריה השיפור באיכות חייה היה כמעט מידי ושינה את שגרת חייה: "מאותו רגע באמת ששום דבר כבר לא יכול היה לעצור אותי", היא מספרת. "חזרתי להיות ילדה רגילה לכל דבר, שמרגישה טוב, מאוזנת עם מדדים בריאים, בלי הפרעות, בלי חששות ועם הרבה יותר מוטיבציה לרוץ קדימה ולצמוח כי ידעתי על מה התגברתי ולמדתי כמה כוח יש בי".
ואכן מאז לינוי עושה כל מה שהיא יכולה כדי לטרוף את החיים: היא עשתה שנת שירות במרכז לשיקום עיוורים ולקויי ראיה, התנדבה לשירות צבאי בחיל האוויר ביחידת 669 היוקרתית (חילוץ והצלה) וגם סיימה קורס קצינות ("למרות שבהתחלה לא אישרו לי אבל הייתי נחושה ולא ויתרתי"). "המשאבה ממש אפשרה לי חופש ובטחון ללא פחד ושמרה עליי, לפעמים מבלי שאפילו שמתי לב".
לאחרונה חזרה משנת טיול בדרום אמריקה, עשתה את "שביל הגולן"  ובקיץ הקרוב תחזור בפעם החמישית להדריך בקייטנת הסוכרת. "אני נהנית לפגוש את הילדים, לספר להם מה עברתי בכל שנה ולראות איך גם הם אט אט צומחים מתוך המחלה".

מחלה מתוקה שלי

אין ספק כי לינוי היא דוגמה מובהקת של בעלת לימונים חמוצים שהקימה דוכן מניב של לימונדה מתוקה המחולקת באהבה לכל דורש. ספק אם תכירו עוד חולה במחלה נטולת מרפא שמספרת בגאווה שהמחלה היא אחד הדברים הטובים שקרו לה בחייה – אבל זו לינוי. שסוחטת כל לימון עד טיפתו האחרונה והופכת את המחלה שלה ככוח מניע לריצה קדימה וטריפת העולם.

צילום: אלבום פרטי

"צוחקים עלי שאם מוצאים פתרון לסוכרת אני לא אלך לקחת כי זה הפך להיות חלק ממני", מספרת לינוי. "הסוכרת מאפשרת לי להגיד שאני יכולה. אני מסוגלת. זה נתן לי אפשרות לנצח את עצמי. אני מסוגלת. יש לי סוכרת והצלחתי בבגרויות והצלחתי בקורס קצינות והצלחתי לטייל שנה – אז כנראה שאני חזקה. כנראה שאני מסוגלת להצליח בעוד אתגרים ואין הר בעולם שאני לא יכולה לטפס עליו".

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>