21.11.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

מחפשים אותך מהבית

פתאום, מתוך קריירה ארוכה בעולם העסקים, החליטה רות קלנר-עקרון לעזוב את ישיבות הדירקטוריון בתל-אביב, את תקציבי העתק וחיי הרווחה, ולהתמודד על ראשות מועצת טבעון. נכנסנו אל מטבחה וניסינו לפענח מה עומד מאחורי הבשורה הכי משמחת בפוליטיקה המקומית

מאת: ניר אהרוני , 26 באפריל 2018

“אתה חייב לשבת עם הבנאדם הזה”, אמרה לי אחת מידידותי השבוע, אז הרמתי טלפון, ונסעתי לפגוש אותה בביתה, את מי שהכריזה רק לפני כמה ימים על המרוץ שלה לראשות מועצת טבעון. רות קלנר-עקרון היא אדם עסוק מאוד, וודאי בימים האחרונים. היא מזמינה אותי לשבת ליד שולחן האוכל המשפחתי ומכינה לנו קפה. בזמן שהיא מסיימת שיחת טלפון אני סוקר את הבית. אפשר ללמוד הרבה על אדם מתוך התבוננות על מרחב המחייה שלו. סגנון מאופק ונקי, נוכחות כפרית בולטת. היא מסיימת שיחה עם ידיד, חולקת איתו את ההתרגשות. מתוך הדברים אני מבין שהוא נלהב ומבטיח לתמוך, היא מודה לו בנועם, מסיימת את השיחה ומתיישבת. אני מבחין בברק שנדלק בעיניים, מפעיל את מכשיר ההקלטה ואנחנו מתחילים.
גברתי, מה לכל הרוחות נכנס בך, שהחלטת לעזוב קריירה מצליחה בעולם העסקים ולעבור לעשייה פוליטית?
“קודם כל אתה יכול לקרוא לי רותי, וחוץ מזה, אני עדיין רגישה למושג פוליטיקה. יש לי מעט מאוד פוליטיקה בראש, עולם המושגים שלי מגיע מעולם העסקים, הניהול ואני חושבת בעיקר על פיתוח, מיצוי פוטנציאל ויחסי אנוש. הרבה פחות פוליטיקה ויותר מנהיגות ועשייה".
אוקיי, רותי. מתי נפלה ההחלטה?
“לאחר שהגעתי לצפות במועמדים השונים בפאנל שעסק במאבק להצלת העמק שלנו משדה התעופה הבינלאומי. אני באמת מאמינה שזו תהיה מכה קשה לישוב. זו גזירה שלא ניתן לעמוד בה והמאבק יהיה קשה. הבטתי בציבור שישב שם בערב הזה והרגשתי שאני מתמלאת באהבה לאנשים ולמקום. הכרתי את רוב הפרצופים. אנשים שאני פוגשת בבית הספר של הילדים, בתור בסופרמרקט ובבתי הקפה שלנו. פתאום הבנתי שאני גאה שאלה הם השכנים שלי, ובעיקר חשבתי שמגיע להם יותר, שהבית שלנו צריך יד מכוונת".

צילום: גל מוסנזון

שעסק במאבק להצלת העמק שלנו משדה התעופה הבינלאומי. אני באמת מאמינה שזו תהיה מכה קשה לישוב. זו גזירה שלא ניתן לעמוד בה והמאבק יהיה קשה. הבטתי בציבור שישב שם בערב הזה והרגשתי שאני מתמלאת באהבה לאנשים ולמקום. הכרתי את רוב הפרצופים. אנשים שאני פוגשת בבית הספר של הילדים, בתור בסופרמרקט ובבתי הקפה שלנו. פתאום הבנתי שאני גאה שאלה הם השכנים שלי, ובעיקר חשבתי שמגיע להם יותר, שהבית שלנו צריך יד מכוונת".
אגב בית, מה באמת אמרו בבית? לבחור בדרך הזו, יש לזה מחיר.
“הבית זה העוגן שלי. לעולם לא הייתי יוצאת לדרך אם לא הייתי מקבלת תמיכה מלאה מבעלי והילדים. הם מכירים אותי, והם יודעים שלא הייתי מקריבה כל כך הרבה אם הדבר לא היה בדמי. הייתי יכולה לומר לעצמי, עזבי רותי, חכי כמה שנים, את בשיאך, יגיע הזמן. אבל לא, אני לא מאמינה שתפקיד כזה צריך לקחת כתחביב לקראת הפנסיה בעוד שנים, או כגחמה. החלטתי שדווקא עכשיו, כשאני מביאה לא רק ניסיון ומקצוענות בניהול בארגונים גדולים, אלא גם המון אנרגיה אישית. הנה, אמרת בעצמך, אני בשיאי. אתה צודק, קולגות מעולם העסקים באמת הרימו גבה".
כמה שנים את קריית טבעונית?
“יותר מעשרים שנה. אבל אני לא חושבת שאלה רק השנים, אלא גם עומק השורשים. הגענו לכאן כזוג צעיר עם ילד, הגשמנו חלום לגור בסביבה כפרית עם קהילה תומכת, ואני עדה לתהליכים שמאיימים לשמוט את החלום הזה מתחת לרגליים לזוגות צעירים אחרים, הדור הבא, בני המקום שמבקשים להמשיך לגור כאן. וכמובן, יש גם מבוגרים שחושבים שחשוב לשמור על הצביון של המקום. לטבעון יש אופי, והיא לא בנויה על מנופים כלכליים אלא על בני האדם, זה לא רק סוד הקסם של טבעון, זה גם החוסן שלנו".
את יודעת שאת לא המועמדת היחידה, יש לך מתחרים ראויים והמאבק יהיה קשה. אז אני מניח שהקוראים שואלים את עצמם, למה דווקא את?
"פגשתי את המועמדים האחרים. הם אנשים נהדרים כולם ואני בטוחה שהם מלאים בכוונות טובות. אבל הנהגה נכונה של ישוב כזה, עם מורכבות כזו ורגישויות כאלה… אתה פשוט חייב איש בעל ניסיון בהובלה של מערכות גדולות ומורכבות. אדם שיש לו קבלות על הצלחות בפיתוח גופים שנעים במחזור של שני מיליארד שקלים ועבודה יומיומית מול גורמי ממשלה. אתה חייב להבין שהניסיון הזה יכול להביא שקט, איזה קור רוח לעסוק בדברים החשובים באמת. לא להיכנס לפאניקה כששר בכיר נכנס אליך ללשכה".
מה הם הדברים החשובים באמת?
בני האדם. זה מתחיל בארגון העירוני. ניהלתי אגף של עשרות עובדים והייתי במגע עם אלפים. אני מכירה את הפוליטיקה הפנימית של ארגונים כאלה. הניסיון הזה מפנה לך משאבים כדי לעסוק בתושבים, בצרכים שלהם. אתה יודע שבארגונים שבהם עבדתי יש תחום שנקרא “שימור לקוחות”. זה בדיוק מה שאני עומדת לעשות. התושב הוא צרכן הקצה של המועצה שלנו. הוא מצפה לשירות. אני מתכוונת לשמור על התושבים, לעבוד אצל התושבים שלי, להפוך אותם ללקוחות מרוצים של המועצה. אלה אמות המידה שלי".

צילום: גל מוסנזון

את מדברת על חוויית משתמש?
היא צוחקת. “בדיוק. התושבים הם הלקוחות שלי, ואני מתכוונת להפוך את החיים שלהם כאן לחוויה טובה. אני יודעת שהדיבור הזה מייצר אולי איזה ריחוק, אבל אל תשכח שגם אני עצמי לקוחה נאמנה של טבעון. לא עברתי לחברה אחרת. בגרתי וחינכתי כאן את הילדים שלי. בתור אימא מקומית אני יודעת שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. ראית עכשיו את החמוד הזה שיצא מכאן עם מדי הכדורגל? זה הבן הקטן שלי, הוא בדרך לחוג. אני עומדת להילחם עבור כל הילדים שלנו בדיוק כמו שאני נאבקת עבורו. ישנה תחושה שאנחנו כבר לא בחוד החנית. צריך לעשות הכול על מנת להשאיר כאן תלמידים, שלא תהיה להורים שלהם סיבה לחפש אלטרנטיבות מחוץ לטבעון".
מה אפשר לעשות באמת עם החינוך? גם אני חש איזה חוסר שביעות רצון.
כולנו. אנחנו בהחלט זקוקים לחשיבה מחודשת, וזה התחום הראשון שאעסוק בו. אזמין את כל הגופים הרלוונטיים בתחום, אקשיב, אלמד. אני יודעת שאפשר לייצר שיתוף פעולה נהדר בין גני הילדים ובתי הספר, לבין גופים מחוץ למערך החינוך המקומי. לבנות תכנית של צמיחה מינקות לבגרות, ליצור מענה מגוון יותר, כזה שיודע להתגבר על מחסור באמצעים, ליצור מסלולים שונים, ייחודיים, לחשוב מחוץ לקופסא. משיחות ומפגשים שקיימתי, ומהכרות ארוכת שנים, אני יודעת שיש לי פרטנרים מצוינים בתוך המערכת".
את מדברת לפעמים על טבעון, כאילו טבעון היא כפר והיא לא.
"היא כן. אנשים לא בוחרים לחיות בטבעון בגלל חיי הלילה או התעשייה המתקדמת. מי שגר כאן מחפש את החוויה הכפרית, האינטימית. אגב, זה לא תלוי במספר התושבים ולא מונע תנופת פיתוח. בוודאי שצריך לחשוב על תכניות מגורים, אבל תוך כדי איזון בין הרצון שלנו שהילדים שלנו ימשיכו לגור כאן, ובין האופי הכפרי. יש לזה חוקים מאוד ברורים. אם תושב התרגל במשך שלושים שנה לפתוח חלון ולראות עץ או נוף ירוק, זה מה שהוא ימשיך לראות, אין פשרות בדברים האלה".
אבל את יודעת שתהיי תחת מכבש לחצים של אנשי נדל”ן.
"כל מי שמכיר אותי יודע שיש בי את הצד הקשוב, הרך, החומל. אבל אם הוא מכיר אותי באמת הוא יודע שאסור לבלבל את זה עם חולשה. עמדתי כבר בלא מעט מכבשים, האמן לי, אני לא אדם שנכנע בקלות".
את אישה עם מכנסיים?
"אני אישה. הקשר האנושי והיחס האישי, דווקא אלה החוזקות שלי. אני יודעת גם לגשר במקומות שאחרים מחפשים מאבקי אגו. אבל אני רוצה ברשותך להמשיך בנושא הפיתוח. אלה לא דברים שמגיעים מהשמיים. פיתוח צריך משאבים, תקציבים. כסף. אני לא משלה את עצמי, אם לא נרחיב את התקציב שלנו לא נוכל להוביל לשינוי שאני חותרת אליו. ואני יכולה לגלות לך שזה העיסוק העיקרי שלי בשבועות האחרונים. עוד מעט אגיע אל כמה שיותר תושבים בחוגי הבית ואפרוש בפניהם את התכנית. אלה לא חלומות בהקיץ. אני אדם פרקטי, אני מגיעה לתפקיד הזה עם משנה סדורה. אלה דברים שתהא להם השפעה ישירה על איכות החיים של כל תושב ותושב. אלה דברים שאתה מרגיש אותם כשאתה יוצא אל הרחוב בבוקר בדרך לעבודה, כשאתה לוקח את הילדים לחוג, וכשאתה מסתובב בערב בגינה הציבורית".
הקפה היה מצוין, תודה. אני נותן לך את המילה האחרונה. משהו אחרון שאת רוצה לומר לתושבים?
“יש לי המון מה לומר לתושבים, ואני אעשה מאמץ לפגוש את כולם בחודשים הקרובים, בחוגי הבית, במפגשים, בכל הזדמנות. אבל אם אני צריכה לצמצם את הכול למשפט אחד, אני חושבת שאני אבחר בפתגם של איש חכם שאמר פעם ש’כשאתה מדבר, אתה שומע את מה שאתה כבר יודע. כשאתה מקשיב, יש סיכוי שתלמד משהו חדש’. זה המוטו שהוביל אותי לא רק כקצינה בצה”ל, מנהלת בתחום העסקי במגזר הפרטי והציבורי, אלא גם כאימא, כרעייה, וכאדם. אני מבטיחה לך, כשאפגוש את התושבים, אהיה מאוד עסוקה בלהקשיב".

רות קלנר-עקרון צילום: גל מוסנזון

10 עובדות על רותי קלנר-עקרון

1 השנה חגגה את יום הולדתה החמישים.
2 נשואה לניר, נצ”מ מפקד המרכז לפיתוח המנהיגות במשטרת ישראל.
3 לזוג שלושה ילדים : עמית (24) עדי (21) ועומרי (13.5).
4 היא בעלת תואר ראשון וכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה ו- MBA (תואר שני במנהל עסקים) מהטכניון.
5 בקריירה שלה שילבה תפקידי ניהול בכירים במגוון חברות במגזר הפרטי והציבורי. דואר ישראל, טמפו, שטראוס ודלתא גליל.
6 הוריה הכירו לאחר שנישאו בנישואים פיקטיביים על מנת שאמה תוכל לעלות מצ’כוסלובקיה לישראל.
7 סבה וסבתה היו ממייסדי המושבה בנימינה.
8 יצחק רבין, הוא חלק ממשפחתה המורחבת והיווה עבורה דמות מופת.
9 אבי סבה, ליאון קלנר, נתן לחברו הקרוב בנימין זאב הרצל את המשפט “אם תירצו אין זו אגדה”.
10 אוהדת וותיקה של קבוצת הכדורגל “מכבי חיפה” (גם בזמנים קשים) ולא מחמיצה כמעט אף משחק.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>