18.07.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

קהילה

מעגל נפתח בכל שנה

קהילות רבות מתעוררות לפעולה כאשר סכנה אורבת למי מחבריה, או כאשר משבר פוקד אותן. רק אז מתארגנים, מנסחים דרכי פעולה ומוציאים לפועל. אבל מסתבר שאפשר גם אחרת: ברמת ישי התארגנה לפני שנה קבוצה קהילתית חדשה, של אימהות ובנים, שתפקידה להעצים את עצמה, ליצור קשרים וחברויות כדי למנוע את משברי העתיד. זה התחיל בכיתה ב’ וממשיך השנה בכיתה ג’. יוזמת הרעיון, לני מילוא, מאמינה כי המעגל שנוצר, ימשיך להתקיים עד סוף המסלול בבית הספר היסודי. “אנו מודל חיקוי ולא יעבור הרבה זמן ורבים ילכו באותה הדרך”, היא אומרת. שנים יגידו

מאת: אדי גל , 28 בספטמבר 2016

מפגשי בנים, מאז ומעולם, התאפיינו בתחרותיות. זה כנראה הדי. אנ. אי של המגדר הזה, מילדות ועד בגרות. בנים תמיד התחרו מי יקלע יותר לסל, מי ירוץ יותר מהר, מי ישיג את הבחורה הכי יפה בשכבה, או למי יהיה הרכב הכי מדליק בעיר.
מעגל חדש של בנים ואימהות, שהחל לפעול ברמת ישי לפני שנה וממשיך בהצלחה רבה גם השנה, מנסה לשנות את התפיסה המושרשת הזו ולהנחיל לבנים, עוד בגיל צעיר, לפני שמתמכרים לסמארטפונים ולמשחקי מחשב ולרשתות חברתיות, ערכים אחרים: שיתוף, העצמה, עבודת צוות, אחריות חברתית, הקשבה, דיאלוג, התמדה ותקשורת בינאישית. ואיך עושים את זה? במפגשים שאין בהם ולו מימד אחד של תחרותיות.

צילום: ארכיון "כוכב"

קריירה צבאית מרשימה

לני מילוא, תושבת רמת ישי, היא יוזמת הרעיון. “אין במפגשים האלה כל סממן של תחרות”, היא מדגישה. “לא קולעים לסל ולא עושים תחרות מי בונה את ארמון החול הגדול ביותר בזמן הקצר ביותר. הפעילויות שאנו מתכננים הם בתור קבוצה: איך הצוות יבנה מהר יותר ארמון, איך נבחרת הבנים תנצח ביחד בתחרות באולינג את האימהות”, היא מציינת ומוסיפה עוד כי אחת האימהות הדגימה מצוין את החוזק של הקבוצה במפגש הראשון. היא לקחה עיפרון ושברה אותו די בקלות. אחר כך לקחה ביחד קבוצה של עפרונות ולא הייתה מסוגלת לשבור אותם. כי הם היו ביחד, וביחד הרבה יותר קשה לשבור, או אפילו בלתי אפשרי”.
לני מילוא, 45, היא נשואה ואם לשלושה ילדים: עדן בן 18 שהתגייס לצבא ועובר כעת טירונות. שקד בת ה- 16 לומדת בתיכון מזרע. ואיליי בן 8.5, תלמיד בית הספר היסודי ברמת ישי.
במשך 27 שנים שירתה לני כקצינה בצה”ל ומילאה שורה ארוכה של תפקידי שדה ופיקוד. בשנים האחרונות, בדרגת סגן אלוף, שירתה בתפקיד של קצינת תלונות הציבור של צה”ל, תפקיד אחראי ומלא אתגרים. לני: “בעשור האחרון מילאתי שורה של תפקידים במטה הכללי, בהם יכולתי להשפיע על מהלכים ועל אנשים ברמה מערכתית. עסקתי בדברים שחשובים לי ושימשתי, בין השאר, ראש מנהל קצינים, ראש צוות בכיר בקצין תלונות חיילים וממונה על פניות הציבור של הצבא, תפקיד מאוד משמעותי שמשמש גשר חינוכי בין הצבא לחברה הישראלית. דווקא כעת, אחרי שהשתחררתי לפני עשרה חודשים, יוצא לדרך קמפיין גדול, שהייתי שותפה בהכנתו, בנושא פניות הציבור. אני חייבת לומר שבנושא הזה, השמיים הם לא הגבול”.
פרטי, נמקי והסביר.
“הצבא חשוב לציבור והוא אכפתי מאוד. הוא מפנה הצעות מגוונות, לשיפור וייעול. זה הרבה מעבר לתלונה על התנהלות כזו או אחרת כלפי חיים. יש פה תרומה רוחנית עצומה. ב’צוק איתן’ הוצפנו פניות בנושא המנהרות עם הצעות כאלה ואחרות. מבחינתי, קולות הציבור מעניקים משמעות, מנוף ונכס לשינוי התפתחות מקצועית של כל ארגון. לתפיסתי, כל ארגון צריך לחבק פניות, כי זה מכפיל כוח. הצבא מתייחס לפניות כאל נכס, הקולות עודדו והיו מאוד משמעותיים בקידום תהליכים שונות”.
יש נושא מסוים שבעקבות הפניות חלה באמת תפנית בגישה?
“יש הרבה, אבל אני רוצה לציין נושא אחד שבו הצבא מקדים בהרבה ארגונים אחרים, וזה היחס כלפי הטבעונות. היום צה”ל הוא במקום אחר לגמרי ויש לו מענה לדרישות הטבעונים בתחום המזון, ההלבשה, תנאי השירות. וזה כולל חיילים בסדיר, בקבע וגם במילואים. זה פשוט מדהים”.

מאמינה כל הדרך

מאז השחרור חברה לני בפורום לאוטמן, המשותף לקרן לאוטמן, אוניברסיטה פתוחה והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שעוסק בעיקר בקידום חינוך לדמוקרטיה בחברה הישראלית ומקדם חיים ביחד, בתוך מדינת ישראל. היא גם מנחה קבוצות, בין השאר בנושאי חינוך וגיוס משמעותי בצה”ל.
איך עברת את השלב הזה, מעבר בין הצבא לאזרחות?
“באופן חלק. אני עוסקת ביום בנושאים שמאוד מעניינים אותי וגם עניינו אותי בעבר. נקלטתי במעגלים החדשים, בהם אני פועלת מבלי שיזהו אותי בהכרח עם הצבא. אני מרגישה שליחות בעשייה שלי כיום, כפי שהרגשתי שליחות בעשייה שלי בצבא. גם פה אני עוסקת בחינוך, בערכים, בקידום שיח אמיתי בתוך החברה. למעשה, אני רואה את עצמי כממשיכה לתרום לחברה הישראלית”.
יצוין כי, הרעיון על הקמת מעגל לאימהות ובנים נולד לפני כשנה, מתוך החשיבות שלני מייחסת לקהילה ולתרומה לקהילה. “אני מרגישה שצריכים לעשות, לתרום, לקדם ולא רק להמתין שמישהו אחר יעשה בשביל. אני מאוד מאמינה בקהילתיות ובקהילה, ואני מאמינה ביצירת קשרים בתוך הקהילה, על מנת להתמודד עם קשיים ואתגרים. אני מאמינה שאנו, כאזרחים, יש לנו אחראיות לפעול בעצמנו ולא רק להמתין שאחרים יעשו בשבילו. כולם בוכים על התופעות הנלוות לרשתות החברתיות ולטלפונים, להתמכרות של הילדים לתופעות כאלה. אבל מה עושים בפועל? איך מתמודדים? זה לא מספיק לבכות”.
ויש לך פתרון לכך?
“הרגשתי שבקהילה שלי, ברמת ישי, יש אימהות מדהימות שמוכנות לתרום ולעשות ביחד למען הבנים שלנו. לא צריכים להמתין למשבר ואז לפעול, אפשר לפעול לפני שהמשבר מגיע, כדי להעניק לילדים מספיק כלים על מנת להתמודד. לא להגיב למשבר, אלא לפעול תוך שיתוף פעולה מתמיד. למשל, אם קורה משהו, חיובי או שלילי, כל אימא מכירה אישית את האימא של הילד השני. זה מאפשר שיח וזה מאפשר פתרון, יודעים במי מדובר”.
ראוי לציין כי, יצירת המעגל מתבססת על תיאורית חיזוק הקשרים החלשים, תיאוריה מעולם העבודה של מארק גרנובטר. למעגל משמעויות ורווחים רבים: חיזוק רשת חברתית בין אימהות לחיזוק, שיתוף ואחריות הסמכות ההורית. חיזוק ערך הקהילתיות, גיבוש וחיזוק קבוצת הבנים מגיל צעיר באופן מכבד ובלתי אמצעי, גם את מי שהם פחות מכירים.
בין מטרות המעגל: להעצים את הבנים כפרטים ולהעצים את הקבוצה כערך של עבודת צוות, שיתוף פעולה וערבות הדדית, כדי למנוע מצבי אלימות, ניכור, חרמות וחוסר כבוד. קיום מפגשים קבועים משמעותיים, ערכיים ואיכותיים של אימהות עם הבנים. את המפגשים מובילות האימהות, וכך הן מרוויחות זמן איכות עם הבנים ויוצרות עבורם פעילויות חווייתיות ומעצימות. כשמטרת העל היא למנוע ככל שניתן משברים ולפחות להגיע למשברים מתוך שותפות, כבוד והיכרות אישית בין המשפחות.
לני: “אנחנו מקיימים פעם בחודש מפגשים של אימהות יחד עם הבנים. יש בקבוצה שלנו 15 בנים אלופים ו-15 אימהות. כמובן שאנו מתכננות את הפעילות מראש ובנוסף יש מפגשים של האימהות. כל אחד מכיר את החברים הקרובים שלו, מהשכונה, מהכיתה. אבל פה, יש אפשרות להכיר גם את אלה שיותר רחוקים, להרחיב קשרים חלשים כביכול, כי בשעת צורך, קשרים אלה יסייעו לא פחות, אם לא יותר, מאשר הקשרים הקרובים והחזקים. אז פתאום מתחברים גם עם החנון שפחות מתבלט ולא שחקן כדורגל מצטיין. מכירים אותו ומעריכים גם אותו”.
איך האימהות והבנים קיבלו את זה?
“יצאתי לדרך בשיחה בבית קפה עם אימהות, כדי לפתח את הרעיון. ישבנו שלוש שעות, וחלק מהאימהות היו מאוד סקפטיות. אמרו שזה לא יצליח. אבל היום כולם שואלים איך אפשר קהילה בלי מעגל כזה. גם הבנים כבר רגילים וכל פעם שואלים מתי המפגש הבא. עכשיו ישבנו ותכננו פעילות לשנה הקרובה, מה אנחנו רוצות לעשות. כמובן שישנה פעילות סביב חגים, מפגש מאוד מרגש של מחילה, סליחה, פעילות של תשליך במעיין. פעם בחודש מתכנסים ומקיימים פעילות משמעותית וערכית”.
הפעילויות הן בעלות מימד יצירתי חוויתי, אבל גם מדעי, ונוגעים בדברים שאפשר להתפתח דרכם. לני: “אנו מרגישות שזו האחריות שלנו לעשות את הדברים ביחד, וזה גם כיף גדול. נהנים מאוד, גם האימהות וגם הבנים. לי היה מאוד חשוב לקדם מיזם כזה ביישוב בו אני גרה, וזה תואם לתפיסת העולם שלי שלא צריך לטפל בנושאים רק בעת משבר, אלא הרבה לפני כן. מנהיג לא נותן דג למי שאין לאכול, הוא נותן לו חכה ומלמד אותו לדוג וכך הלאה. כל אחד צריך לדאוג לאושר שלו ושלא יהיה תלוי באחרים”.
כמה שנים הבנים עוד ישתפו פעולה? הרי הם גדלים מהר.
“התכנון הוא להמשיך במעגל הזה עד כיתה ו’. אחר כך מן הסתם יהיו מסגרות אחרות של חינוך לא פורמאלי, תנועות הנוער ועוד. אבל עד כיתה ו’ אנחנו רוצות להמשיך במעגל הזה. לדעתי, אנו מודל חיקוי ולא יעבור הרבה זמן ורבים ילכו באותה הדרך”.
איפה את רואה עצמך בעוד עשר שנים?
“בארץ, לא יורדת. רואה את עצמי ואני יודעת שזה נשמע קלישאתי, בריאה ומאושרת עם המשפחה ופעילה בקהילה שלי. אני גם מקווה להצליח בתפקידים ברמה המקומית והלאומית. אני רואה עצמי משפיעה על אנשים ועל מהלכים בחברה ישראלית שחשובה לי. חשוב לי שהחברה שתצליח לעשות תיקון עולם ותהיה חברה טובה יותר. מאמינה שיש לי מה לתרום למאמץ הזה”.

צילום: ארכיון "כוכב"

לני מילוא / תעודת זהות

לאחר פרק משמעותי של 27 שנות שירות בצה”ל, בתפקידה האחרון שימשה בתפקיד הממונה על פניות הציבור בצה”ל ובעברה שימשה במגוון של תפקידים בכירים בתחום משאבי האנוש, בהובלה של אנשים ותהליכים אסטרטגיים ורוחביים. כיום, משמשת כמנהלת פורום דב לאוטמן למדיניות החינוך ובנוסף לתפקידה משמשת מנחה של קבוצות הורים ותלמידים, הכנה לצה”ל ולשירות משמעותי מטעם משרד הביטחון. בעלת תואר שני M.H.A במנהל מערכות הבריאות מאוניברסיטת בן גוריון, ותואר ראשון B.A בחינוך, מגמת מנהל החינוך ולימודים כלליים מאוניברסיטת חיפה. לני בוגרת תוכנית לפיתוח מנהיגות חינוכית, מכון מנדל ירושלים, ובוגרת קורס הנחיית קבוצות.

עוד כתבות בתחום קהילה

לכל הכתבות בקטגוריית חדשות >>>