21.11.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

מרגל בשייטת הצוללות

ספרו החדש והמרתק של יצחק לץ, “לא בגדתי”, חושף פרשת ריגול ובגידה בשייטת הצוללות הגרעיניות של חיל הים, הנחשבת ליחידה הסודית והשמורה ביותר בצה”ל. גיבורה הוא טבח צבאי ותיק בעל 1,000 פרצופים שמפוטר מעבודתו לאחר 30 שנה, ויש לו סיבות טובות מדוע הוא אינו יכול לספר על כך לאיש, אפילו לא לאשתו. מה אמת ומה הסופר השלים ממוחו הקודח?

מאת: מערכת "כוכב" , 4 ביוני 2017

מאת: יריב כרמל

30 שנה הצליח הטבח של שייטת הצוללות הגרעיניות של חיל הים, שהיא היחידה הכי סודית של צה”ל, לנהל חיים כפולים, הרחק מעיניהם החשדניות של הקב”ט, השב”כ ואפילו של… אשתו. עד שיום אחד הוא פוגש “במקרה” קוריאנית יפהפייה הגורמת לו לאבד את הראש וכמעט גם את חייו, ומשנה את חייו לנצח.
כל אלה הם רק קצה-קצהו של הספר המסעיר “לא בגדתי”, שכתב הסופר יצחק לץ, ואשר מככב בימים אלה ברשימת רבי המכר של ספרי המתח והפרוזה ברשת “צומת ספרים”.

צילום: ארכיון "כוכב"

“לא בגדתי” מגולל את סיפור חייו הכפולים של טבח “פשוט”, אזרח עובד צה”ל בן 50, בעל אלף פרצופים. בצד מעורבותו בפרשת ריגול ובגידה, הוא מתגלה כאדם אמיץ ההולך אחרי ליבו, אוהב את אשתו אך מאוהב באהובתו, עד לבואו של הרגע הבלתי נמנע שבו עליו להכריע אחת ולתמיד למי לתת את נאמנותו – לארצו או למולדתו. תאמינו לי, גם בלי להשתמש בספוילר, מדובר בשני דברים שונים.

החברים חשדניים כלפיו

יצחק לץ מספר, שמאחורי כתיבת הספר מסתתר סוד גדול, ובמרכזו תחקיר דיסקרטי שהתנהל ברובו ב”צידה האפל” של אירופה. לשם כך התרוצץ המחבר ברכבות במשך ארבעה וחצי חודשים (במצטבר), מגיברלטר בדרום, דרך אתונה, סופיה, קארדיף, לונדון, וילנה ו-ורשה, ועד לנארוויק, נורבגיה, הרחק בחוג הקוטב בצפון. “בתפקידי בעבר ככתב של מוספי השבת של מעריב וגלובס, ראיינתי אנשי מודיעין שפרשו מהשב”כ ומהמוסד, וגם מארגוני ביון אחרים בעולם ופתחו בקריירה שניה בחברות עסקיות. הם היו זקוקים לי כדי לזכות בחשיפה תקשורתית של פעילותם העסקית האזרחית החדשה. בין לבין שמעתי סיפורים אישיים. הם לא סיפרו לי סודות, אבל בין השורות הבנתי הרבה. ומה שלא הבנתי – השלמתי בעזרת דמיון פורה”, אומר איציק לץ, שמציין כי כך נולד הספר “לא בגדתי” וכך גם נוצרים ספריו האחרים.
"לא בגדתי” וגם ספרך הקודם שהופיע לפני שנה, “כתף להניח עליה ראש”, חושפים פרטים אינטימיים ומקצועיים מחייו של מרגל “אמיתי”. מאיפה הבקיאות?
“את רוב המידע השגתי מתחקירים גלויים”.
ואת החלק האחר?
“אתה יודע? אפילו חברים קרובים שלי לא מאמינים לי שלא עסקתי במודיעין ושלא הייתי בטהרן. ואני מדבר על חברים שמכירים אותי ממש מקרוב. הם כל כך חשדניים כלפיי מאז שקראו את ספרי, עד שגם אני התחלתי לפקפק ב…עצמי. מי יודע, אולי בסופו של דבר הם צודקים…”, הוא צוחק.
כלומר אתה-עצמך מעולם לא היית קשור באופן אישי בעבודת מודיעין?
“חס וחלילה!”.
למה “חס וחלילה”. היו עיתונאים שבעבר היו קשורים בדרך כזו או אחרת למוסד.
“לא אני”.
בביקורת שנכתבה ב”גלובס” על ספרך הקודם, “כתף להניח עליה ראש”, נכתב בין השאר: “לא יהיה זה מופרך להניח שהספר מבוסס על סיפורים אמינים שהתרחשו באיראן או במדינות אחרות…”. היית באיראן?
“רק זה חסר לי”.
אז מהיכן התיאורים האותנטיים?
“מקריאה ומצפייה של שעות ארוכות ביו-טיוב. הכל שם”.
יש לך דרכון זר?
“רק ישראלי”.
מאיפה ההשראה? מהיכן המעיין הבלתי נדלה של סיפורים?
“אגלה לך סוד. יש לי שריטה. קוראים לה ‘שיטוטים ברכבות באירופה’. למעלה מ-30 שנה אני יוצא כל שנה-שנתיים לבדי למסע רכבות באירופה, שנמשך שלושה-ארבעה שבועות. אורז תרמיל קטן, אומר יפה ‘שלום’ למשפחה, ויוצא למסע חוצה גבולות. אני פשוט משוטט לי לבד, ברגל וברכבת, ללא יעד מוגדר. ביום אני מטייל ובלילה ישן בישיבה ברכבת, כדי לחסוך כסף. במסעי אני פוגש אנשים שונים ומשונים, המספרים לי סיפורים אמיתיים שאי אפשר להמציא. הסיפורים האלה, בצירוף אנשי המודיעין לשעבר שכבר הזכרתי, הם הבסיס לספריי”.

צילום: ארכיון "כוכב"

תן דוגמא.

“יש המון סיפורים. באחד המסעות שלי נסעתי ברכבת מוונציה לפריז והייתי מאוד רעב. בקרון המסעדה התיישבתי מול גבר צרפתי. הוא סיפר לי שהוא נשוי ואב לארבע בנות ושיש לו נגריה וחנות רהיטים בצרפת. 20 שנה קודם לכן, בזמן ששהה באיטליה, הוא בילה לילה סוער עם בחורה צעירה. הוא שכח מכל זה וחזר לצרפת. יומיים לפני פגישתנו ברכבת היא התקשרה אליו פתאום, אחרי נתק מוחלט של 20 שנה, ובישרה לו שנולדה להם בת משותפת שמתחתנת והיא מבקשת להזמינו לחתונה. מסתבר שהוא נסע לחתונת בתו מבלי שמשפחתו החוקית בצרפת ידעה על קיומה בכלל. בסיום הארוחה נפרדנו לשלום. למחרת בבוקר כשפגשתי אותו רגע לפני שהרכבת שלנו הגיעה לפריס, הוא התעלם ממני לחלוטין, כאילו שערב קודם לא אכלנו יחד שלוש שעות והוא סיפר לי את סיפור חייו. בתחילה קצת נפגעתי וזה נראה לי מוזר, אבל אחר כך הבנתי שבעצם אני שימשתי עבורו אוזן קשבת לפרוק בפניה את הסוד שלו וזהו. הוא שיחרר מעליו את עול נשיאת הסוד, ואני הרווחתי סיפור מעניין”.
שיכנס לאחד מספריך?
“ברור”.
סגן עורך “ישראל היום”, אהרון לפידות, כתב על ספרך הקודם: “ספר מרתק ומפתיע… במיוחד מצליח יצחק לץ לתאר את הבדידות האיומה שבה חיה ומתפקדת סוכנת בארץ זרה… לץ מציג את הדילמות הקשות בכישרון רב ובאמינות רבה”.
מאין לך הדילמות של סוכנת המוסד בטהרן?
“מדמיוני הקודח”.
פגשת פעם פנים אל פנים מרגל או מרגלת אמיתיים?
“ואתה?”
גם אם כן אתה לא מצפה שאגלה לך.
“אני נוהג בדיוק כמוך”.

הספר הרביעי בדרך

יצחק לץ בן 62 מתגורר עם אשתו בישוב קהילתי בעמק יזרעאל. פרצופו החייכן והדיבור המהיר וגלוי-הלב שלו הם ההיפך הגמור ממרגל חשדן. אבל מצד שני, מי יודע… חדר העבודה שלו משקיף אל גינה פורחת והמדפים עמוסים ספרים. הוא עיתונאי לשעבר. במשך 30 שנה היה עורך בכיר וכתב מגזינים בעיתונים שונים, בהם “מעריב”, “הארץ”, “גלובס” ו”חדשות” ז”ל. היום הוא מתפרנס מכתיבה, מעריכת ספרים, ובעיקר מסדנאות כתיבה פופולאריות, כמה מהן בחיפה.
עושה רושם שמרגלים מרתקים אותך.
“המילה ‘מרגלים’ קצת גבוהה ולא מדויקת. אבל כן, נכון, אנשי מודיעין בהחלט מרתקים אותי ובעיקר מציתים את דמיוני. לא כל אחד יכול לשקר על בסיס יומי. אלה אנשים מיוחדים, עם מוטיבציה גבוהה ונורמות התנהגות לא לגיטימיים בעולם הרגיל. מדי בוקר הם קמים למציאות שכולה שקר, פחד מוות, הישרדות. אלה אנשים שרגילים לחיות בתחפושת ולהחליף פרצופים כמו גרביים, עד שבעצמם הם מתקשים לדעת מה אמת ומה שקר”.
ואתה לא מסוגל לזה?
“חד משמעית לא. אני לא יכול לחיות עם שקר ולא מסוגל לחיות עם תחושה על בסיס יומי, שהמוות אורב לי בכל פינה. ככה זה כשאתה מסתובב ב’תחפושת’ בטהרן, דמשק או ביירות. אבל הדרמה הגדולה מחכה להם כשהם חוזרים לחופשת מולדת קצרה הביתה, בארץ, לפגישה עם המשפחה. הם צריכים להתנהג רגיל. כאילו כלום. ה’כאילו-כלום’ הזה הוא שמרתק אותי. התחפושת, השקר, הסיפורים. איך אומרת גיבורת הספר שלי ‘כתף להניח עליה ראש’? ‘לפעמים אני לא יודעת מה אמת ומה שקר. וגם כשאני דוברת אמת נדמה לי שאני עדיין משקרת’. זה מה שמרתק אותי בתור סופר”.

צילום: ארכיון "כוכב"

“לא בגדתי” הוא ספרו השלישי של יצחק לץ. ספרו הקודם, “כתף להניח עליה ראש”, הופיע לפני שנה בדיוק. זהו רומן מתח פסיכולוגי המגולל את סיפורה הבלתי יאמן של ד”ר עמליה תבורי, מהנדסת בת 53 ואימא לשלושה, מומחית לרכבות הרים, שבגלל קריסתו הכלכלית של בעלה נאלצת להתגייס למוסד ונשלחת לשמש סוכנת חשאית ב…טהרן.
עולמה של ד”ר תבורי מתהפך בין לילה: מחיי שגרה שלווים של מהנדסת שכירה בחצי משרה ואימא במשרה מלאה, שמתנהלים בין גבעתיים לתל אביב, היא הופכת כמעט שלא מרצונה למרגלת נועז, עם כרטיס אשראי ללא תחתית ותאווה שאינה יודעת שובע למסעי קניות בחנויות מותגים ברחבי העולם. ואם לא די במתח שהוא חלק בלתי נפרד מפעילותה בארץ אויב, פוקד את משפחתה בישראל אסון אישי נורא. כדי לפתור את התעלומה השוררת סביבו, היא פותחת בחקירה פרטית משלה. לשם כך, היא משתמשת במיומנויות המקצועיות הייחודיות שאותן רכשה בעבודתה כלוחמת של המוסד.
“כתף להניח עליה ראש” כתוב בגוף ראשון מנקודת ראותה של הגיבורה. אתגר לא קטן לסופר שהוא גבר. הספר חושף באופן אינטימי את חיי היום-יום של סוכנת המוסד, אישה-סופה עם פתיל קצר, שבהם כל יום עלול להיות היום האחרון בחייה. זהו סיפורה של אישה יצרית, שמצד אחד משאירה מאחוריה שלושה ילדים ובעל, ונוהגת בסגנון מתריס של “אני – ושימות העולם”, ומצד שני מסכנת את חייה כדי להציל את אויביה (כן, כן!) ולא משנה לה מה המחיר שעליה לשלם.
יצוין כי, “לא בגדתי” מלא בתיאורים מגרים של אוכל, כיאה לסיפורו של שף, כולל תיאורים מחוללי ריר של מסעדה רומנית ידועה בעיר התחתית בחיפה ושל פאב ידוע במרומי הכרמל. והשיא: מתכון ייחודי לעוף על האש בנוסח פורטוגל. שווה לנסות בבית כדי לראות מקרוב על מה הסופר כותב בהתלהבות כזו.
ראוי לציין כי, ספרו הראשון של יצחק לץ, “אין אישה בלי אש”, על שחקנית תיאטרון כושלת ששירתה בעבר ביחידה 8200 והסתבכה בפרשת ריגול, עובד למחזה ונרכש על-ידי תיאטרון הקאמרי. “לא בגדתי” ו”כתף להניח עליה ראש” יראו אור גם באנגלית, באוגוסט השנה.
בימים אלה משלים לץ את כתיבתו של ספר חדש. גם הוא מותחן פסיכולוגי וגם הוא מתרחש לדבריו במקומות שכף רגלו של ישראלי לא דרכה בהם בגלוי.
על מה הספר? לץ מסרב לנדב פרטים, פרט לאחד: “לפעמים כשאני קורא מה שכבר כתבתי אני מצטמרר. בררר…”.
לקריאת הפרקים הראשונים של ספריו ולצפייה בטריילרים קולנועיים שנעשו על שני ספריו האחרונים, אתם מוזמנים לבקר באתר: www.latzbooks.com

צילום: אלבום פרטי

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>