20.06.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

משפחה שכזאת

ארבעת ילדי משפחת אדרי, תושבי העיר נשר, הם בהחלט דוגמא למופת על מה שפרויקט העשרה יכול לגרום לילדים, שמלכתחילה יש להם יכולות קצת מעבר לממוצע. אחד סיים בהצלחה משפטים וראיית חשבון, שני לומד רפואה ובמקביל עושה דוקטורט בתחום מחקרי הקשור להשתלות, שלישי לומד כיום הנדסת חשמל והרביעית עדיין בתיכון. וכדי לסגור מעגל, הבנים הבכורים במשפחה מדריכים היום באותה מסגרת שפעם העשירה אותם, ככה זה כשגדלים עם נוער שוחר דעת (נש”ד) בנשר. כבוד

מאת: אדי גל , 4 בפברואר 2017

הבן הבכור של משפחת אדרי מנשר, זוכר טוב טוב עד היום את הרגע בו החליט שיום אחד הוא יהיה משפטן. זה היה בכיתה ה’, בה למד במסגרת חוגי נוער שוחר דעת (נש”ד) בנשר, קורס העשרה במשפטים. אסף, כיום בן 28, עורך דין במשרד פרופ’ ביין ושות’, אמר השבוע: “במסגרת קורס משפטים עשינו בזמנו סימולציה של מו”מ בין שתי קבוצות. חילקו את הכיתה לשתיים והיה צורך לנהל מו”מ עם הקבוצה השנייה. הבנתי באותו רגע שמדובר בסוג של משחק מוחות, כזה שאתה צריך ללמוד את הצרכים של הצד השני, מה הוא רוצה להשיג, ודרך זה להשיג בעצם את הצרכים שלך, לגרור אותו ולהביא אותו לשטחים שלך, לגבור עליו. זה משך אותי בטרוף, כבר אז הבנתי שאני הולך לעסוק בתחום המשפטים, כדי לנהל מו”מ. וזה בעצם מה שאני עושה כיום במשרד. בשל העובדה שסיימתי משפטים וחשבונאות, אני עוסק בעיקר בתחום המסים”.

צילום: ארכיון "כוכב"

אסף הוא הבן הבכור של מאיר וחנה אדרי, שניהם אנשי משטרה בדימוס. מאיר היה קצין חקירות, חנה הייתה נגדת במשטרה. שניהם הכירו בעת חקירת רצח ומשפט רצח שנערך, אוי כמה שהעולם קטן, בפני השופט בדימוס, ביין, שהוא היום הבוס של אסף במשרד עורכי הדין שלו.
למשפחה ארבעה ילדים, אסף, עודד (26), שחר (24) ושירה, שהיא כיום תלמידת כיתה י”ב בבית הספר התיכון בנשר. המשותף לארבעתם: העובדה שהם למדו במסגרת “נש”ד” בנשר.
אסף: “אני הגעתי לנשר בכיתה ג’ והתחלתי ללמוד בבית הספר רמת יצחק, ליד החטיבה, לאחר שכבר נערכו המיונים לאותם חוגי העשרה. אבל, המורה שמה לב אלי, היא חשבה שאני מתאים ושלחה אותי לחוגים. הלכתי כמה פעמים, היו כל מיני חוגים ומאוד התחברתי. בסך הכל הייתי שם מכיתה ג’ עד כיתה ז’. מדי שנה היינו לומדים שני חוגים. פעם בשבוע, בימי רביעי, הייתי מגיע למרכז, למסגרת של שני חוגים של שעה וחצי, ועוד חצי שעה הפסקה. זה נמשך עד כיתה ז’ ומאוד אהבתי את זה”.
חוגי ההעשרה סיפקו לילדים גירויים וצרכים שלא מולאו במסגרת בית הספר. זה בשום אופן לא היה המשך למה שלמדו בבית הספר, לא עוד מתמטיקה ועוד פיזיקה ועוד כימיה, אלא קולנוע, משפטים, רפואה, אנימציה ממוחשבת ותיאטרון. העשרה אמיתית, פתיחת אופקים, חשיפה לתחומים שבדרך אחרת בני הנוער לא היו נחשפים להם. אסף: “אני לא יודע בדיוק מה הם הקריטריונים, אבל מן הסתם חיפשו חשיבה יצירתית, יכולות גבוהות מהממוצע, ובעיקר סקרנות”.
פרט, נמק והסבר.
“ילדים שימצאו עניין בלימוד דברים שהם מעבר לרגילים. המטרה לא הייתה להרחיב שעות לימוד רגילות, אלא חשיפה לדברים שבבית הספר בכלל לא נלמדו. אני זוכר שבשלב מסוים אפילו עברנו קורס צלילה וקיבלנו רישיון. גם הייתי בחוג לקולנוע, אז לא לקחו אותנו סתם לראות סרטים. לקחו אותנו לצפייה מודרכת, עם מומחה לקולנוע. למדנו לשים לב לדברים הקטנים, לזוויות צילום, טכניקות צילום, איך משפיעה העריכה על התוכן. אין ספק שלאחר אותו קורס, ראיתי אחרת סרטים”.
מה זה תרם לך ולאחים שלך ברמה האישית?
“כל אחד התחבר למשהו אחר, אחי עודד למד בחוג תיאטרון והם העלו הצגה. אחותי הייתה בחוג של דיבייט. אח אחר למד אנימציה ממוחשבת ומאוד התחבר לזה. כולנו גם למדנו בחוגים של משחקי יצירה, משחקים במתמטיקה, חשיבה יצירתית. וזה בהחלט פתח את כולנו לתחומים מאוד מגוונים ומאוד יצירתיים, בסופו של דבר”.
בצבא שירת אסף כלוחם בחטיבת כפיר, ביחידת דוכיפת. אחיו הצעיר, עודד, שירת בפלח”ן גבעתי, ושחר ביחידה מסוימת של חיל האוויר. אחרי הצבא הם הלכו ללמוד: אסף (747 בפסיכומטרי) למד משפטים וחשבונאות באוניברסיטה העברית בירושלים, עודד (743 בפסיכומטרי) לומד עדיין רפואה ודוקטורט נוסף בתחום המחקר הרפואי, בנושא השתלות לב בטכניון. גם שחר בטכניון, לומד הנדסת חשמל. ועל מנת לסגור מעגל, אסף ועודד חזרו היום לנשר ומלמדים בחוגי נש”ד: אחד משפטים, שני רפואה.
אסף: “מי שמנהל את הקורסים האלה מאז שאני זוכר הוא ירון ביסמוט. כולנו חייבים לו תודה על עבודת הקודש שהוא עושה. והוא זוכר כל אחד מהבוגרים. גם אם יראה אותך ברחוב אחרי 15 שנה הוא יזכור מתי למדת בחוגים, מה למדת. עשרים שנה שהוא עושה שם עבודת קודש. הוא האבא של הילדים, מספק להם את כל הצרכים”.
ספר איך סגרתם מעגל.
“מסתבר שהוא זכר אותי ואת אחי. יום אחד הוא פגש את אמא שלי בעיר ושאל אותה מה אנחנו עושים. הוא הציע שנחזור למסגרת ונדריך, אני משפטים ואחי רפואה. כמובן שהסכמנו בו במקום, לא הייתה בכלל שאלה מה נשיב להצעה שלו, וזו השנה הראשונה ששנינו מעבירים שם קורסים”.
מה זה עושה לכם ברמה האישית?
“זה מאוד מאוד מעניין ומאתגר. זה לא לימודי משפטים קלאסים, אני לא מלמד אותם חוקי חוזים, אבל מלמד מה זה בית משפט, מה זה חוק, חושף אותם לנושאים כמו זכויות האזרח וזכויות הילד. אחר כך נעבור איתם גם על חומר יותר תכל’ס, כמו חוזים, חובת תום לב, נזיקים, פליליים. זה מאוד מאוד מאתגר”.
איך מקבלים במשרד על העיסוק הזה שלך?
“מאוד מעודדים אותנו לעסוק בעבודה קהילתית. אז אצלי, בלו”ז, קבוע שבימי רביעי בארבע אני מעביר קורס. במשרד, שהעבודה בו היא לפעמים עד שתיים בלילה, זה לא מובן מאליו, אבל בהחלט מבינים ומעודדים. גם אצל עודד, למרות שהוא רוב היום במעבדה, הוא יכול לפנות זמן כדי ללמד במסגרת החשובה הזו. אנחנו יכולים להמשיך להדריך שנים. כל זמן שהפרויקט הזה רץ, אשמח להיות חלק ממנו”.
וההורים, מן הסתם מאוד גאים בכם.
“ברור, הם בעיקר מאוד מרוצים ממה שאנחנו עושים, אין ספק”.
מה המסר שלך לילדים ששוקלים להשתתף בחוגים האלה?
“תיחשפו לתחומים רבים ומגוונים מגיל צעיר. חשוב לחוות דברים חדשים, לנסות מגוון נרחב ככל האפשר, כדי שבסופו של דבר יוכלו להחליט מה ירצו לעשות ב-40 השנים הבאות. הטעימות מכל התחומים האלה מאוד חשובים, כל דבר שמקבלים בחוגים האלה חשוב להמשך הדרך”.
אתה רואה את הילדים שלך בחוגים האלה בעתיד?
“קודם כל אני מקווה שאשתכן בנשר, כמובן שילדיי ילמדו שם. אשמח אם בית הספר יפנה אותם לפרויקט החשוב הזה, אהיה הראשון לשמוח”.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>