24.05.19

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

חינוך

משפחה שכזאת

אלפי תלמידים מאזור עמק חפר פותחים שנה חדשה במערכת החינוך. הם ילכו לגני הילדים, לבתי הספר היסודיים, לחטיבת הביניים ולתיכון, שם ילמדו במסגרת מערכת החינוך של מדינת ישראל. אבל, יש גם ילדים שלא יעשו זאת באותה דרך, ילדים שהוריהם מעדיפים את החינוך הביתי. מדובר בתופעה מוכרת בעולם, בעיקר במדינות קרות, שם קשה מאוד להתנייד לבתי הספר. אז מה מוביל את מקבלי ההחלטה לדרך חיים שונה? למה הם מעדיפים לחנך את ילדיהם בבית? וגם: מה זה תורם למשפחתיות ולזוגיות. קבלו את משפחת פרנקו מכפר ויתקין, שנהנית מכל העולמות

מאת: זליג אהרונוביץ , 5 בספטמבר 2016

שנת הלימודים תשע”ז בפתח, אך מסתבר שלא כל הילדים ילכו ללמוד במסגרות הפורמאליות של משרד החינוך, וכי יש כאלה שיעשו זאת בבית. משפחה אחת כזו שהסכימה לחשוף את סיפורה בעיתון “כוכב”, היא משפחת פרנקו, שבחרה בדרך החינוך הביתי. “אנחנו מעדיפים לקרוא לזה חינוך משפחתי וצועדים בדרך זו כבר שבע שנים”. הם מתגוררים בכפר ויתקין, בסמיכות לסבתא ולמשפחה. יש להם שלושה ילדים: מרקו בן שבע, סימון בת 5.5 וצ’ארלי, שעוד מעט תחגוג יום הולדת 3.

צילום: ארכיון "כוכב"

נאומי הגנה נסערים

בשנים האחרונות חל שינוי חיובי בהתייחסות למשפחות הבוחרות בחינוך ביתי, המוצג כאלטרנטיבה מעוררת השראה בתקשורת הארצית, ואף זוכה בדרך חיים זו לדיון בשיח האקדמי ומוגדרת כדרך חינוך חדשנית ומעניינת.
בחירה בחינוך ביתי, אינה מסתכמת בבחירת מסלול לימודים חלופי לילדים כפי שמשתמע לעיתים מהמונח המילולי בלועזית Homeschool, המתורגם כבית ספר בבית, אלא, הכוונה היא לדרך חיים ולתפיסת עולם השונה מזו שאנו רגילים לראות סביבנו.
“מי שבוחר בחינוך ביתי מכיר את השאלות הקבועות: ילדים אין גן היום? אתם חולים? יום כיף עם אמא?”, אומרת ד”ר הדר פרנקו גלאור, שמוסיפה עוד כי: “הילדים שלנו התרגלו לשאלות הללו. לשמחתנו, הם כבר עונים בעצמם וגורמים לנו לחייך אל מול הפרצוף המופתע של השואל. למעשה, כמעט ואין אדם זר או מוכר, קרוב או רחוק, שלא שואל אותנו לגבי חינוך ביתי, בין אם מדובר בפקידה בבנק, הקופאית בסופר, הירקן, הרופא והאימא בגן שעשועים”. פרנקו מספרת לי כי בתחילת הדרך הם הרגישו מותקפים אל מול השאלות, וגם הביקורת שהופנתה כלפיהם מהסביבה. “יצאנו בנאומי הגנה נסערים, אחר כך הבנו שזו בעצם הזמנה לדיאלוג. נרגענו והתחלנו להקשיב לשאלות ולפתח דיון עם האדם מולנו ועם עצמנו. היום אני יכולה לומר, שהשאלות נשארות יחסית קבועות, אבל התשובות שלנו משתנות וזה משמח מאד כי זה מעיד על תהליך פנימי, אישי ומשפחתי”.
מתי ידעתם שאתם רוצים חינוך ביתי?
“לי ולשגיא, בן זוגי, היו מפגשים רעיוניים ומעשיים עם דרך החינוך הביתי, אך לא העמקנו בכך עד שמרקו הבכור נולד. שנינו עובדים במשרות נוחות מבחינת סדר יום, בחרנו בכך עוד לפני הילדים. מרקו היה איתנו כל הזמן ולא היה צורך או רצון להיעזר במטפל חיצוני. אנחנו במסע משפחתי שכולל למידה, עבודה, יצירה, פעילות חברתית והיכרות עם הקהילה. הילדים איתנו כמעט תמיד והם חווים את מציאות החיים המורכבת מחוץ לכותלי בתי הספר. ככל שאנו צועדים ומעמיקים, אנחנו מבינים שעבורנו זו הדרך הטובה ביותר ונמשיך בה בהקשבה לצרכים המשתנים של כל אחד מאיתנו גם בעתיד”.
ומה עם חברים ופעילות חברתית?
“בערך עד גיל 4 קל ליצור לילדים מעגל חברתי קרוב בשעות הבוקר, וכך, עד שמרקו הגיע לגיל 4, רוב המפגשים היו באזור כפר ויתקין ויישובי הסביבה. נוצרה קהילה של חינוך ביתי במרחב הגיאוגרפי המיידי”.
אתם בקשר עם משפחות נוספת שדוגלות בחינוך ביתי?
“בשנים האחרונות הכרנו עוד משפחות, מאזור פרדס חנה כרכור, ואנחנו נפגשים לפחות פעם או פעמיים בשבוע עם ילדי חינוך ביתי בשעות הבוקר”.

צילום: ארכיון "כוכב"

ומה לגבי פעילות בחוגים, סדנאות?
“הילדים שלנו הולכים לחוגים בכפר: קפוארה, יצירה, יוגה ובלט, ויש להם הרבה חברים מהיישוב. בחופש הגדול היה כייף במיוחד, כי כל בוקר היו לנו הרבה אורחים פנויים למשחק”.
נראה שלא משעמם לכם.
“הנושא החברתי לדעתי הוא עניין של אופי. אנחנו משפחה שאוהבת לארח, אז הילדים שלנו רגילים לבית פתוח והמון מבקרים. יש להם הרבה חברים וביטחון עצמי מפליא בהיכרות מלאת שמחה עם חברים חדשים”.
על איזה דגשים את נותנת את הדעת?
“בחינוך ביתי, מחובתנו לדאוג להם לחברה ולמרחב של אינטרקציה חברתית, אשר בני גילם מקבלים בדרך כלל בגן או בבית ספר. המפגשים שלנו הם ברובם רב גילאים, המאפשרים לילדים מרחב גדול יותר של אינטרקציות חברתיות”.
ונניח שאת צריכה גם לצאת בבוקר לעניינים אישיים, מה קורה אז?
“בימים שאין פעילות בוקר, הם איתנו בסידורים, בבית או בחוץ, קניות, בנק, דואר, מוסך וכיוצא באלו, או שאנחנו נשארים בבית, משחקים, רואים סרטים ולומדים בדרכים יצירתיות”.
אז הילדים אתכם 24/7?
“הילדים תמיד איתנו והם שותפים מלאים לחיים בבית. מבשלים, מנקים וגם מתבטלים אם רוצים. הם לדוגמא מכירים את פוליצר והמכולת האורגנית היטב, ויודעים איפה נמצא כל מוצר. הם גם יודעים מה יקר ומה זול, מה אנחנו קונים באופן קבוע ומה קונים כי סתם רוצים. הם יודעים להמתין בתור בסבלנות, לשוחח עם הקופאיות ולשלם בסיום.
ומה לגבי הלימודים?
“במסגרת משפחות החינוך ביתי יש טווח רחב של גישות, בקשר לאיך ומה ילמדו הילדים. יש משפחות שבהם מונהג סדר יום מובנה של לימודים, המזכיר את בית הספר. ויש כאלו, כמונו, הקרובות יותר לגישת החינוך הדיאלוגי, ולנגד עיננו עומד המשפט ‘חינוך הנער על פי דרכו’. ילדים הם ישות לומדת והתפקיד העיקרי של ההורה הוא בעיקר לקחת צעד אחורה ולאפשר”.
פרטי, נמקי והסבירי.
“כפי שלא לימדנו את התינוק ללכת או לדבר, אלא הוא למד זאת על ידי חיקוי ובאופן חוויתי תוך כדי משחק מאפשר ומרחב לצמוח. זה דורש מאיתנו להיות בקשב מלא לצרכים של הילדים, ללמוד תחומים המסקרנים אותם, ולזהות מתי קיימת בהם מידת הבשלות המתאימה”.

 

על זוגיות ומשפחה

לילדים של משפחת פרנקו אין זמן קבוע שבו הם נדרשים לשבת וללמוד, אלא תהליך הלמידה הוא אינסופי ומתחולל בכל רגע. ההורים מעניקים לילדים כלים ומיומנויות למידה, והם מסתובבים כמו מדענים קטנים ושואלים שאלות, הן את ההורים והן את כל מי שהם פוגשים. דרך השאלה מתגלה הזדמנות להעמיק את הידע ולבחון שאלות נוספות, ובעיקר נפתח פתח לדיאלוג, כאשר ההורים והילדים מחפשים תשובות ביחד, בספרים או באינטרנט.

צילום: ארכיון "כוכב"

מבחינת משפחת פרנקו, גם נסיעות הם הזדמנות מעולה למשחקים עם ידע ושפה: “אני רואה משהו שמתחיל באות א’, אז מתחילים בחידות עם אותיות ומספרים, צורות גאומטריות, סיפורים בהיסטוריה וגאוגרפיה. הם אוהבים לשמוע וסקרנים לגלות עולם”.
היו זמנים שכל הורה רצה שהילד שלו ילמד מקצוע.
“אנחנו לא דואגים או לחוצים מבחינת ‘מקצועות הליבה’, וגם נהנים להעשיר אותם בידע על בודהה, מדיטציות, חלומות, דיאלוג עם האחר, ועוד.
אבל ככה להיות כל היום צמודים לילדים.
“היתרון בכך שהילדים נמצאים איתך כל הזמן, הוא שהמציאות מספקת הזדמנויות כל הזמן, וכך כל פרויקט שאחד מאיתנו יוצר, הופך במידה מסוימת לפרויקט משפחתי והילדים שותפים איתנו לעשייה ולמידה, תוך כדי פעולה ותנועה”.
תני דוגמא למשהו אקטואלי.
“בשנה האחרונה הם למדו על צדק חברתי וסביבתי, דרך פעילות קבוצת ‘ים חופשי’, וזו דוגמא ללימודי אזרחות וקהילה”.
הדר מציינת כי, עשייה משפחתית עוברת דרך דיאלוג משפחתי וזוגי. הם כמעט בכל יום מוצאים זמן לשבת יחד. הם מדברים, חוקרים, בוחנים ומחפשים את הדרך הכי מתאימה לכל המשפחה. “ביני לבין שגיא יש חלוקת עבודה שאינה תלויית מגדר. גם את פנקס החשבונות של מי עושה יותר כבר שמנו בצד.
ועדיין, כששגיא מסתובב עם שלושת הילדים, ציוד, תיקים, קניות, מצב רוח רגוע, ומספר בשמחה שאנחנו בחינוך ביתי, האדם מולו כמעט תמיד שואל איך אשתך מסתדרת”.
ועם יד על הלב, איך את מסתדרת?
“אז אני מסתדרת מצוין, כי הורות שוויונית זו לא המצאה, יש דבר כזה ואנחנו ממליצים עליו. תוך הבנה ששוויון זה לא חלוקה חצי חצי, אלא שכל אחד עושה מה שהוא יכול ומה שתורם לכלל המערכת הביתית. ולכן, לפעמים אחד מאיתנו עובד יותר, יוצר, כותב, קורא, או נמצא יותר זמן פיזי עם הילדים”.
מי שמכיר את משפחת פרנקו יודע שעשייה היא חלק בלתי נפרד מסדר היום שלה. בלעדיה הם יהפכו לזוג הורים משעמם ונרגן, שלא תורם לילדיו.
ראוי לציין כי, כל משפחה עושה את זה אחרת: יש משפחות בהן הגבר מפרנס והאשה מתמסרת לבית, או להיפך.
“אצלנו הביחד הופך את הכל לשפוי יותר”, אומרת הדר, שמציינת כי במיוחד ברגעים הקשים, כמו אצל רוב ההורים, גם להם יש רגעים שמזכירים להם דחוף לנשום, לצאת רגע מהבית ולהתאזן. “מה שעוזר לנו זו התחושה החזקה שזאת הדרך שלנו, והיא הכי מתאימה למשפחה שאנחנו. כשאני מביטה בילדיי אני רואה את האושר, הביטחון והנוכחות המלאה שלהם בסיטואציות יומיומיות. ואני שם כמעט כל הזמן, בכדי לחוות זאת יחד איתם”.

צילום: ארכיון "כוכב"

תולדות החינוך הביתי | מתוך ויקיפדיה

חוקיות החינוך הביתי ברחבי העולם: כל עוד לא הייתה מערכת רחבת היקף של בתי ספר, עיקר החינוך היה חינוך ביתי. עם התגברות היקף התלמידים ההולכים לבתי ספר יומיים, נותר החינוך הביתי כאופציה לחינוך סדיר, במיוחד אצל השכבות המבוססות. הערכות מהעיר מנצ’סטר ומשוודיה, בסביבות שנת 1850, מציינות שבחינוך ביתי למדו בין 24-31% מהילדים בגילאי 5-15 שקבלו חינוך סדיר, או בין 11-15% מכלל הילדים בגילאי 5-15.
החינוך הביתי לאחר התרחבות מערכת החינוך המודרנית, החל להתפתח בארצות הברית בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20. לאחר ניסיונותיהם של הוגים רדיקליים לבצע שינוי בשיטת החינוך במדינה, ולאור ההבנה כי שינוי כזה הוא כמעט בלתי אפשרי, הבינו ההוגים ובראשם ג’ון הולט, כי עליהם לחפש דרכים אחרות וסביבה שונה לחינוך ילדיהם. הולט הציע, כי הילדים יוצאו מהמסגרות הפורמאליות ויתחנכו בבית. מכיוון שבאותה תקופה צעד זה נחשב מנוגד לחוק חינוך חובה במדינה, פעלו אותן משפחות באופן בלתי חוקי ובסתר.
בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20, מספר המשפחות שקיימו חינוך ביתי גדל, חצה את גבולות ארצות הברית והתפשט בעולם. התפשטות זו, יצרה השפעה הן מבחינה פוליטית והן מבחינה ציבורית: נוסדו ארגונים המגנים על זכויות המתחנכים בבית, ונוסחו חוקים המפרטים את הזכויות לקיום חינוך ביתי.
כיום, כאשר מערכת החינוך הפורמאלית אחראית על חינוכם של מרבית הילדים, עולה השאלה מדוע ישנם הורים הבוחרים לוותר על שירותיה, על אף שאלו ניתנים בחינם ואף מחויבים מתוקף חוקי לימוד החובה המקובלים במרבית המדינות. לבחירה זו ניתנות מספר סיבות: אידאולוגיה המאמינה שעל ההורים עצמם להיות אחראים לחינוך הילדים, ולא למסור את האחריות לידי החברה, או המדינה, ואף לא בידי בית ספר פרטי. גישה המאמינה שעל ההורים לקחת את האחריות על חינוך ילדיהם בפועל, ולהיות עם הילדים שעות רבות.
אמונה שחינוך ביתי נותן תוצאות לימודיות טובות יותר. רצון לקבוע את התכנים שהילד לומד, למשל כאשר בתי הספר בסביבת המגורים אינם תואמים את ההשקפה הדתית של ההורים. רצון לקבוע את שיטות הלימוד של הילדים, למשל הורים השוללים כפיית לימודים על הילדים, או במקרה ששיטות הלימוד הנהוגות בבית הספר הביאו את התלמיד לכישלון.

עוד כתבות בתחום חינוך

לכל הכתבות בקטגוריית חדשות >>>