14.12.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מוא"ז עמק יזרעאל

סגן הרמטכ”ל החדש: לפני שעזב את פיקוד הצפון ביקר את צביקה לוי בעמק

לוי, שמתמודד עם מחלת ניוון השרירים, דאג משך שנים ארוכות שלא יהיה מצב שחייל בודד, שעזב את משפחתו ובא לישראל כדי להגן עליה, יחוש כאן בדידות

מאת: אדי גל , 29 במרץ 2017

האלוף אביב כוכבי נפרד בשבוע שעבר מפיקוד הצפון, בדרכו לתפקיד סגן הרמטכ”ל. לפני שעזב הוא ביקר את זוכה פרס ישראל, צביקה לוי, והצדיע לאיש שהפך ביחד עם התנועה הקיבוצית, את החיילים הבודדים למפעל חייו. יצוין כי, לוי מתמודד בשנה האחרונה עם מחלת ניוון השרירים.

צילום: ארכיון "כוכב"

לוי (67), חבר קיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל, אב לילדים וסב לנכדים, שירת כלוחם בצנחנים ואת שירות המילואים סיים בדרגת סא”ל, לאחר שבתפקידו האחרון שימש כסמח”ט. במקביל, הקים מפעל חיים: ב-25 השנים האחרונות היה האבא של החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית. הוא דאג שלא יהיה מצב שחייל בודד, שעזב את משפחתו, השאיר מאחוריו חיים נעימים ובטוחים בחו”ל ובא לישראל כדי להגן עליה, יחוש כאן בדידות. הוא דאג שלחיילים יהיו משפחות מאמצות, לכך שיזכו לחום ולאהבה בכל רגע. ראוי לציין כי, במהלך הקריירה המפוארת והארוכה הזו, הוא טיפל בכ-20 אלף חיילים בודדים והיה להם לאבא.
בטור מיוחד, כתב האלוף כוכבי על ההשראה שנתן לו האיש שעמד מול כל הקשיים, והיה לאבא של אלפי חיילים. בין היתר כתב האלוף כי: “לחייל בודד אין ממי להיפרד כשהוא מגיע לבקו”ם ביום גיוסו, אין לו בית לחזור אליו ביום שישי. לא מדובר בחייל אחד, אלא באלפי חיילים בכל רגע נתון. האתגר קשה שבעתיים כשמדובר בלוחמים”.
צביקה, בעצמו לוחם בצנחנים, הכיר את ההרגשה ונענה מיד להצעתו של ראש אכ”א באותם ימים, יורם יאיר, ומרגע זה תיעל את כל כוחותיו לטיפול בחיילים הבודדים, והיה לשם דבר של מסירות ונתינה.
צביקה הפך את המשימה למרכז חייו, מרכז ללא שוליים. הוא ויתר על עיסוקיו האחרים וריכז את כל מרצו לספק בית, שייכות ומשפחה לחיילים קשי יום ולאחרים, אשר בגבורה עזבו בחו”ל חיי נוחות, דחו לימודים או קריירה, כדי להתנדב ולתרום למדינת ישראל.
במסירותו לחיילים, לא ידע להבחין בין יום ללילה ובין חול למועד. הוא עמד לרשותם בכל עניין, קטן כגדול, סמלי או מהותי, והקדיש להם את כל זמנו. אלפי חיילים זכו ל”אבא” שהעניק לכל אחד מהם יחס אישי וחם, אשר לא פעם היה חשוב יותר מפתרונות הדיור, הציוד או השכר שלהם דאג. לא אחת שמע על קושי של חיילת בשיחת לילה מאוחרת, ולמחרת כבר מצא פתרון, ובמקרה אחר קלט מבט של חייל שאינו מוצא את מקומו וכבר חיבק אותו ברוחו ובמעשיו. הוא היה נוסע מקצה אחד של הארץ אל הקצה האחר, בין אם כדי לדאוג לקבוצת חיילים ובין אם לסייע לחייל אחד בלבד. בדרך היה מעודד חייל אחר להמשיך ולהתמיד במסלול הקרבי, ומתאם סיוע נוסף לחיילת עם קושי כלכלי. הוא אסף תרומות, רתם ושכנע, ושילב במפעל חייו את התנועה הקיבוצית הראויה גם היא להערכה על הסיוע שהיא מעמידה.

עוד כתבות בתחום מוא"ז עמק יזרעאל

לכל הכתבות בקטגוריית חדשות >>>