16.10.19

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

כדורסל

סטפן קרי, התופעה.

וורדל סטפן קרי השני נולד בעיר אקרון שבאוהיו, לכדורסלן-קלעי הנודע, דל קרי. זו גם העיר בה נולד קינג ג’יימס הראשון, הלוא הוא לברון ג’יימס. האם הכדורסלן שאף אחד לא נתן לו סיכוי להיות הכוכב של הליגה, הולך להיות הגדול מכולם? וגם: ניתוח מעמיק על כל סוגי הקליעה מכל המרחקים, והשוואות בינו לבין כוכבי העבר

מאת: מערכת ספורט "כוכב" , 2 במרץ 2016

צילום: ארכיון "כוכב"

כבר מגיל צעיר הילד סטפן קרי חשק בכדור, החפץ העגול נדבק לו ליד. אבא שלו, כדורסלן העבר דל קרי, לא פיספס הזדמנות לקלוע יחד עם הג’וניור בחצר של הסבתא. הם השתעשעו בכדרורים, מסירות, ובמיוחד בצליפות מטווחים ארוכים. לא מן הנמנע שהרגלי המשמעת האישית של האב, אם בהנחיה ואם תוך הטמעה טבעית, עברו גם לבן.
כשאביו שיחק בטורנטו ראפטורס, החל סטפן לשחק בנבחרת ביה”ס היסודי קווינסוי, והוביל אותה לאליפות המחוז, כשהיא לא מפסידה משחק אחד.
בתיכוניים, הוא שיחק בנבחרת התיכון הנוצרי של שארלוט, והיה בהחלט טוב. ובמכללות, שיחק במכללת דוידסון הקטנה יחסית, כשגם שם הוא בהחלט הצטיין.
ועדיין, קרי הכישרוני נבחר רק במקום השביעי בדראפט, ע”י הגולדן סטייט ווריירס. נכון, הוא נמוך בהשוואה לשחקנים אחרים שהתפתחו לטובים בעולם, למעט קובי בראיינט שנבחר רק במקום 13 ע”י שארלוט.

צילום: ארכיון "כוכב"

כבר בעונה הראשונה קלע סטפן כמעט 18 נק’ למשחק, וחילק לא מעט אסיסטים, כשרוב הנקודות שלו מגיעות מעבר לקשת השלוש. גם בעונות הבאות המשיך להעלות את הממוצעים, כשהוא מגיע בעונת 2013-2014(עונה לפני האליפות) ל-24 נק’ ו-8 אסיסטים למשחק.
אך עם כל זאת, לא זכור לי שבבורסת השמות המסומנים כיורשים לקובי בראיינט ולברון ג’יימס, כשחקנים הגדולים של הליגה, מישהו מהפרשנים הזכיר את שמו. השמות שכיכבו שם בראש הרשימה היו: דרק רוז וקווין דוראנט שרק השבוע קלע אמנם 37 במשחק המדהים בין קבוצתו אוקלהומה, לווריירס של קרי, אבל יצא מהמשחק עם עבירה שישית לא מחויבת על קרי, ממש לפני המאני טיים, כשקרי שורד בקלות את המרתון שנגמר בהארכה, במשחק שאוקלהומה אגב הובילה ברובו, כשהוא קולע 46 נק’ ומשווה את שיא השלשות למשחק אחד (12) ומקנח בשלשת ניצחון ממרחק של כעשרה מטרים.
וכשכל זה בא מייד אחרי משחק הניצחון מול אורלנדו, בו קלע קרי 51 נק’, מתוכם צלף 10 שלשות, מיותר להוסיף מילה, נכון? ובכל זאת, 97 נק ו-22 שלשות בשני משחקים, השאירו את חובבי הכדורסל בכל העולם המומים.
קרי לא מפסיק לשבור שיאים, בתחום האישי והקבוצתי. הווריירס נמצאת במצב ריאלי מאד לעבור, או להשוות, את עונת ה-10-72 של הבולס של מיקל ג’ורדן.
לאור כל הנתונים שציינתי, נשאלת השאלה: איך שחקן בגובה 1.91 בלבד תופס שליטה כזו על הליגה תוך שנתיים? ואיך אף אחד לא צפה את הדומיננטיות הזו שלו ולמה? הערכה שלי, נתוני הפתיחה שלו הראו שחקן נמוך, רזה וחלש, שלא כמו מספרי אחד בעולם בזמנו, שהטביעו וחדרו לסלים כאילו אין מחר, שחקנים קפיציים וחסונים, דוגמת: ג’ורדן, בראיינט, ווייד לברון ואחרים. אמנם קרי גילה תכונות של סקורר-צלף-תותחן, אך לא נראה בהתחלה כקילר מנטלי.
אם עסקינן בנתונים, נתחיל מהקליעה: דיברתי אתמול עם חבר שלי, לייזי גורדון, שדיבר עם חבר שלו, דיוויד בלו, הקלעי הטוב באירופה במאני טיים, שהטביע את חותמו במשך מספר שנים לא מועטות, עד לא מזמן, שחקן עם ג’אמפ לא פחות ממושלם. לדברי בלו, הזריקה של קרי היא מאד לא נכונה בהתייחס לקליעה הקלאסית אותה מלמדים יו-בי בראון, בתי הספר לכדורסל וכו’.
אבל לי היא נראית כמו שילוב בין הזריקה של גיא גודס היוצאת מהחזה+זו של אור גורן, שלא יוצאת בשיא הגובה. מעין חצי ג’אמפ, חצי סט שוט. אז זה בכל זאת עובד? ככה זה. כשיש מספיק כישרון, משמעת עצמית מטורפת, נכונות ללמוד מאחרים כמו הקלעי קייל קורבר, שקרי עקב אחרי אימוניו ואימץ את שיטתו מרובת הזריקות בזמן קצר. ולמה אי אפשר לחסום אותה אתם שואלים? כי הוא משתחרר מהשומר נורא נורא מהר, ומשחרר את הזריקה כמעט בלי להסתכל על הסל, והוא כמובן טווחלס. ובשברירי השנייה הללו, הוא קולע באחוזים יותר טובים מגדולי הקלעים בהיסטוריה: בירד, מילר, הורנאסק, אלן, ועוד.
אגב, לגבי המאמן שלו אני בספק, כי מר סטיב קר היה עומד לבד ומחכה למסירה, אם ממייקל וסקוטי, או מטים דאנקן. אני לא זוכר אותו מחטיא הרבה זריקות בקריירה, בטח לא במשחק חשוב, זה נקרא לקרקר, אבל זה אחרת. זו קליעה כשאתה לבד ומישהו מסדר לך להיות לבד. בכל מקרה, סבורני שמעולם לא ראינו קליעה מדויקת כשל קרי, מטווח רחוק, שלא לומר מטווח נורא רחוק.
ונעבור לחצי מרחק: שם הקלעים הגדולים היו ג’ורדן, בראיינט, קווין ג’ונסון (היום מושל סקרמנטו), סם קאסל וריפ המילטון. קרי לא מחטיא גם משם. הכל נכנס, רק רשת. ואם פעם במיליון שנה הכדור פוגע בטבעת, הוא גם נוטה להתגלגל פנימה. משהו בסיבוב של הכדור נורא נורא רך. כמו של קווין מגי זצ”ל.
וברבע מרחק, שאצל גארדים זו בדרך זריקה הנקראת ראנר או ראנווי ג’אמפר. לא נלאה אתכם בשמות מן העבר או ההווה, רק נאמר שהוא קולע אותה באחוזים מפחידים. כנ”ל לגבי הטיר דרופ, שהיא זריקה הנזרקת גבוה גבוה מעל פורוורדים וסנטרים. ואם בכל זאת נלאה אתכם לרגע בשמות, תדעו שהוא עושה זאת יותר טוב מהאלופים בתחום זה: אייזייה תומאס, אלן אייברסון וטוני פארקר.

צילום: ארכיון "כוכב"

הגענו לסיומת, ממש מתחת לסל: שם קרי טוב כמו כל אחד אחר בהיסטוריה מבחינת דיוק ונחרצות בקליעה הפשוטה, צעד וחצי וכאלה, רק שהוא גם יכול לסטות הצידה, לזרוק גבוה עם הקרש, והוא אמן בריוורס ליי אפ ובקליעות קרקס נוסך הורנאסק ונאש.
נותרנו עם קליעה מושלמת מכל הטווחים: צריך גם לזכור, מלבד לברוח אחורה רגע, אל’פטרוביץ ולשחחר קליעה, הוא גם יכול לחדור מהר כשאתה מתקרב אליו, שהרי הוו אמנם נראה לבן, אבל הוא בהחלט אתלט שחור, לא מטביען וקופצן, אבל חתול זריז וחמקן.
תוסיפו לזה בטחון עצמי וגם סוג של צניעות, ותקבלו שחקן שעלה לגדולה מתחת לפנסים של גדולי המומחים, מבלי שהבחינו.
זהו אם כן קרי, וזה עדיין לא אומר דבר על הפלייאוף, שיטות הגנה קשוחות במיוחד, ואינטנסיביות עצומה בסדרה נתונה. כרגע עבור כל הקבוצות הוא בגדר בעיה, ועליהם למצוא פתרונות. וודאי שגם חובת ההוכחה אמורה לרבוץ עליו, בגלל ההיסטוריה הקונסיסטנטית רצופת ההישגים הקבוצתיים של מג’יק, מייקל, קובי ושות. הייתי אומר שבסה”כ הוא בדרך הנכונה. האם לפופוביץ’ התשובה, ללברון? נחיה ונראה.

לכל הכתבות בקטגוריית ספורט >>>