18.07.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

עלה על הגל

סגן בר הלגוע, מקיבוץ הסוללים, מסיים בימים אלה את אחד הקורסים הכי קשים בצה”ל, קורס חובלים היוקרתי של חיל הים. רגע לפני שיתחיל את שירתו בסטי”ל חיל הים ‘רומח’, הוא התפנה לראיון עם אדי גל, בו הוא מספר על הקשיים, על הדרישות והלחץ תמידי: “כל אחד צריך לעשות שירות משמעותי בהתאם ליכולות שלו. אני רציתי לשרת בתפקידי פיקוד, לעבור קורס קצינים, השאלה הייתה איפה”, הוא אומר

מאת: אדי גל , 17 במרץ 2017

סגן בר הלגוע מקיבוץ הסוללים היה כבר באמצע קורס חובלים, כשהמשבר הראשון פקד אותו. זה קרה אחרי שעבר מסלול ארוך שנמשך יותר משנתיים וחצי, כולל לימודים לתואר ראשון. אמנם הוא הצליח לעבור ולדלג בדרך גם על מכשולים, אבל אז החל שלב ההכשרה המשמעותי. לאחר שהפליג בסירות גומי ואוניות, עלה בר על אחת מספינות הדבור של חיל הים, ויצא למשימת בט”ש. והים, היה סוער וגבוה, כל גל הורגש היטב בבטן ובר הרגיש רע, רע מאוד. לרגע הוא חשב שאולי מקומו לא בחיל הים, לא על ספינות הקרב של החייל, אלא במקום יותר יציב, עם אדמה מתחת לרגליו. עבור סגן בר זה היה רגע שבירה, אבל רק כמעט.

צילום: דוברות צהל/חיל הים

השבוע, כשהוא כבר מסיים את הקורס, הוא נזכר ברגעים הקשים שעבר במהלך הכשרתו וברגע המיוחד על הדבור, שהוא לא ישכח לעולם. “כבר בשלב הראשון של ימ”פ (ימאות ופיקוד, א.ג) באילת היו רגעים קשים, פיזיים ומנטאליים. אבל הרגע הקשה היה על הדבור. זהו כלי קטן ואתה מרגיש בו את הים לגמרי. היה לי מאוד קשה, חשבתי לרגע שאולי זה לא בשבילי. דברים הכי פשוטים, כמו לכתוב, ללכת לשירותים, לצחצח שיניים, הופכים למשימה. ובאותו שבוע הים היה גבוה, קשה. הרבה נשברו בקורס הזה מהים ומהתופעות, אבל אני שמתי לי למטרה לסיים את הקורס, עם כל הקושי. ובסופו של דבר, אני חושב שלרוב ההתמודדות עם הים היא פסיכולוגית. מתרגלים, לומדים לחיות בתנאים האלה. אם זו בעיה רפואית גם אפשר לטפל בדרכים אחרות. ובאותו שבוע קשה אמרתי לעצמי, זה לא ישבור אותי. וכמובן שהייתה העזרה של החברים מסביב. בלעדיהם לא הייתי עובר את השבוע הקשה הזה. התייעצתי איתם ולבסוף הבנתי שזה עוד מכשול שאני צריך לעבור, ועברתי אותו”, מספר לי בר בראיון שקיימתי איתו כמה ימים לפני טקס הסיום של הקורס.

ילדות של קיבוצניק

סגן בר הלגוע נולד בנצרת עילית, בכיתה א’ עברה משפחתו להרחבה של קיבוץ הסוללים. אביו, עופר, שירת 27 שנים בבסיס חיל האוויר ברמת דוד, במגוון תפקידים. אימו, רחל, היא מורה בבית הספר בשמשית. יש לו אחות גדולה, מור, שסיימה לימודי רפואה, ועוד אח גדול, שחר, שלומד כיום במכללת תל חי. בר הוא הילד הקטן, והמעבר לקיבוץ, לקראת כיתה א’, לא זכור לו כטראומה או מעבר קשה. בר: “נצרת עילית הייתה אז יישוב די קטן, כולם הכירו את כולם כך שהקיבוץ לא היה שונה בהרבה. עברנו להרחבה, אבל הרגשנו חברי קיבוץ לכל דבר. למרות זאת, זה שינה את אורח החיים אבל לא הייתה בעיה. נקלטתי לכיתה א’, השתלבתי מהר. אני תמיד אומר שהייתה לי הילדות הכי טובה שיש. ילדות יפה, טובה, תמיד עם חברים, תמיד בחוץ, משחקים. היה מרחב לשחק, היינו הולכים לבריכה, למוסף. טיילנו הרבה, היינו המון בחוץ. ילדות של קיבוצניקים, כמעט ולא היינו בבית”.
בר למד בתיכון העמק המערבי, ביפעת, לימודים מוגברים בתקשורת וביולוגיה. וגם שם הוא נהנה מכל רגע. “הייתי מאוד פעיל, אהבתי את הלימודים, את נושא הרדיו בלימודי התקשורת. גם שיחקתי כדורעף המון שנים, הייתי בנבחרת. כמו כן, הייתי מעורב בהפקת מסיבת הסיום, לקחתי חלק בהמון פעילויות שם”.

צילום: ארכיון "כוכב"

עד כמה האווירה בבית הספר דוחפת לשירות משמעותי?
“בבית הספר תיכון שלנו נושא הגיוס לשירות משמעותי וליחידות קרביות הוא בסדר עדיפות גבוה. זה מתחיל כבר בחטיבת הביניים. מביאים הרצאות של קצינים, של בוגרים מיחידות שונות. חושפים אותך לתפקידים השונים בצה”ל. כאשר אתה מגיע לצו הראשון, אתה יודע למה לצפות, לא בא לתוך אפלה. יש סמינרים בנושא ומחנכים אותך לערכים כמו תרומה לקהילה, שירות משמעותי. וזה נקלט בקרב הבוגרים. ואני, כמו רבים אחרים, גם הלכתי לשנת שירות לפני השירות בצה”ל”.
בר עשה את שנת השירות שלו בארה”ב, כשליח של הסוכנות היהודית. הוא היה כבר מגיל צעיר במחנות קיץ שם וגם הדריך. בסופו של דבר, הוא עבר מסלול מיונים ארוך ונשלח כשליח לקהילות היהודיות שם, לשנת שירות. בר: “כבר בסוף כיתה ח’ יצאתי למחנה קיץ של הסוכנות היהודית, עשיתי עוד תוכנית של מנהיגות נוער, בחרתי לצאת להדריך בארה”ב. התאהבתי בשליחויות ושמעתי על שנת שירות שאפשר לעשות בשליחות והתקבלתי. למרות שידעתי כבר אז שאני הולך להתגייס לשירות ארוך, כולל קבע, זה לא הרתיע אותי. לא ראיתי בזה שנה מבוזבזת, ראיתי בזה שנה שהרווחתי. אתה מקבל שם המון, יכולות לעצמאות, יכולת להדריך ולהופיע מול קהל. למעשה, עשיתי תפקיד מאוד משמעותי, כאשר אני לגמרי לבד. אתה מקבל לו”ז, רכב ופלאפון, ויאללה לעבודה. זו הייתה שנה מדהימה עבורי ועברתי המון במהלכה, היא תרמה לי המון”.

הכל נשאר במשפחה

כאשר עמד בר לבחור את מסלול השירות בצה”ל, הוא התלבט כמו רבים מבני מחזורו. שני הוריו ואחותו שירתו בחיל האוויר, אחיו שירת בגבעתי. והוא, בסופו של דבר הגיע לחיל הים.
איך בחרת דווקא את המסלול הזה?
“הייתי בתנועת הנוער ‘בני המושבים’ והתלבטתי מה אעשה, איפה אפשר לעשות את השירות הכי משמעותי מבחינתי. אגב, הסלוגן של שירות משמעותי טוב, אבל זה לא מדויק. כל אחד צריך לעשות את השירות הכי משמעותי בהתאם ליכולות שלו. אני רציתי לשרת בתפקידי פיקוד, לעבור קורס קצינים, השאלה הייתה איפה”.
פרט, נמק והסבר.
“בבני המושבים הייתה לי מדריכה בוגרת שדיברה איתי על חיל הים. היה לה ידיד שעבר קורס חובלים, היא קישרה בינינו, כך נחשפתי למסלול. מאוד אהבתי את מה ששמעתי, זה קלע בול למה שרציתי לעשות. ולכן, בקיץ אחד שבין כיתה י”א לי”ב יצאתי לגדנ”ע חובלים, שם באמת למדתי כל מה שיש ללמוד על הקורס. זה לא גיבוש, זו חשיפה לתפקיד. הפלגנו בסירות גומי, אחר כך לקראת גיוס הלכתי לגיבוש ועברתי אותו בהצלחה והתקבלתי. באוקטובר 2014 התגייסתי, והנה עכשיו אני מסיים”.
עד כמה הקורס היה לך קשה?
“זהו קורס קשה מאוד, גם פיזי וגם מנטאלי. אתה עובר אין סוף משימות יחד עם אנשים שלא הכרת קודם. זהו גם קורס מאוד מאוד מאוד ארוך ואפילו קשה לתאר עד כמה, והוא כולל בתוכו המון חלקים. יש את השלב הבסיסי, ימ”פ באילת שהוא קשה מאוד פיזית, עם חוסר שינה בצורה קיצונית וזה נמשך שלושה חודשים. אחר כך עוברים לבה”ד בחיפה, מתחילים בהפלגות. נחשפים לים, מתחילים ללמוד את המקצוע בעצם. לימודים ארוכים, לחץ, חוסר שינה, קשיים מנטאליים וחוסר וודאות. הכל יש שם. אחר כך יש את השלב המתקדם, על ספינות הדבור. זה שלב מדהים עם המון לימודים, זה מאוד קשה ואתה גם לומד איך ללמוד בצורה אינטנסיבית, איך להתכונן למבחנים בפרק זמן קצוב. בהתחלה אתה לא מבין מה רוצים ממך, אחר כך מלמדים אותך ללמוד מהר. מכשירים אדם שלא יודע כלום על הים ותוך שנתיים הוא יודע להשיט כלי”.
ומתי זה השתלב עם לימודים אקדמיים?
“אחר כך התחלתי לימודים לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה. קיבלתי תואר במדע המדינה תוך תשעה חודשים, מסלול שלוקח שלוש שנים. ואחר כך, יש את השלב הייעודי בו מכשירים אותך לתפקיד הספציפי שלך בחיל. במקביל, אתה על סטי”ל, מיישם מה שאתה לומד שם. זו הכשרה ארוכה, בסופה אתה אמור להיות קצין משמרת בסטי”ל, בגשר הפיקוד. אתה מגיע לשטח עם כל הקשיים, מתמודד עם דילמות פיקודיות שלא פגשת עד אז, לומד לתפקד בפועל”.
הוצבת באח”י רומח ואז התברר שיש למשפחה שלך היסטוריה על הכלי הזה, ספר בקצרה.
“נכון, דוד שלי היה מכונאי על הסטי”ל הזה, לפני 30 שנה. כשסיפרתי לו שהוצבתי על הרומח, הוא מאוד התרגש. האמת, שבין הספינה של אז לספינה של היום אין כמעט דמיון, השתנה המון, אולי הוא יבוא לבקר ויתרשם”.

צילום: ארכיון "כוכב"

דיברנו על הרגעים הקשים שהיו לך בקורס, אתה יכול לשים את האצבע ולומר מה היה רגע השיא?
“ואוו, היו הרבה כאלה, אבל לדעתי ה-רגע מבחינתי קרה ממש לאחרונה. עברתי את כל השלבים של ההכשרה, כדי להיות קצין משמרת בגשר. יצאנו לא מזמן להפלגה קצרה מול חיפה, ובדרך חזרה, כשנכנסנו למפרץ, המפקד קרה לי לגשר ואז הודיע בכריזה שהוסמכתי, ומעכשיו אני קצין משמרת לכל דבר. כל הלימודים הארוכים, כל המאמצים, הסתכמו במשפט אחד קצר. הבנתי שכל מה שעברתי במשך שנתיים וחצי, הוביל אותי לרגע הזה”.
אתה חושב על קריירה צבאית?
“יש לי עוד שירות ארוך לפני, 4 שנים קבע. זה מאוד מוקדם להחליט, אבל אני לא פוסל. אני גם חושב על שליחות מטעם הסוכנות אולי, לא נעול ולא סגור בכלל. יש לי זמן להחליט”.
אז איפה אתה רואה עצמך בעוד עשר שנים?
“או בספינה, או בשליחות. אולי שליחות של חיל הים, אם יאפשרו דבר כזה”.

מהכדורמים בזבולון עד לצוללות

השבוע הסתיים קורס חובלים היוקרתי, השני באורכו בצה”ל. המסלול, המכשיר את קציני הים של העתיד, נמשך למעלה משנתיים וכולל סדרת אימונים ארוכה, כמו גם לימודים רבים, על מנת להבטיח את מקצועיות החובלים.
על גב קצינים אלו מוטלות המשימות להגן על הגבול הימי של ישראל, לבצע פעולות אסטרטגיות מיוחדות, ולשמור על משאבי הטבע בים. בין העומדים על רחבת המסדרים יהיה סגן איתמר, תושב אחד היישובים במועצה אזורית זבולון, בן ה-21.
איתמר למד בקיבוץ יגור, בבית הספר “כרמל זבולון”, במגמת ביולוגיה ומכרוניקה שהיא תכנות ורובוטיקה. בחטיבה ובתיכון שיחק בכדור מים בקבוצה “הפועל זבולון” במשך כחמש שנים, משם באה קרבתו למים. לאחר לימודיו, הוא בחר להמשיך במכינת “ירושלמית”. סגן איתמר: “התעסקתי בחינוך לא פורמאלי ומועדוניות נוער. חינוך מיוחד מאוד מדבר אליי, אולי עוד אחזור לזה בעתיד. ידעתי שאני רוצה שירות קרבי, מודיעין פחות דיבר אליי. הציעו לי חובלים וזה נראה לי מתאים, משלב שירות קרבי ופיקודי. קצונה היה משהו שרציתי לעשות בכל מקרה, אז חשבתי לעצמי, למה לא לשלב את זה עם חוויה ימית מטורפת”. עוד הוא הוסיף ואמר כי: “שובצתי למגמת שייט צוללות, זה נראה לי מקום עם פעילות מבצעית. אנשים כאן רוצים להיות פה ולתרום. אני מרוצה מהשירות, הקורס היה מאתגר ומעניין מאוד, אבל הוא היה רק הכנה לתפקיד האמיתי”.
השלב הנוכחי, ייעודי שטח, הוא השלב הכי קשה בהכשרה שלו. “זו לא הסביבה הנוחה של בסיס ההדרכה שכל הסדר יום מסודר וקבוע, הדרישה למקצועיות היא מאוד גבוהה וגם יש לך אחריות מול לוחמים. כבר יש לי חיילים ותוך כדי אני צריך ללמוד ולהיות הכי מקצועי שאוכל”.
איתמר מציין כי האתגר המבצעי הוא מטורף, ואומר: “זה לא קל, כל יום אתה נהיה יותר טוב. לחיות בצוללת זה מחשל ודורש הרבה הסתגלות. יצא לי לשהות 8 ימים רצופים בצוללת והיה ממש כיף. הפלגה, ככל שהיא יותר ארוכה, כך יש יותר זמן, אתה מבלה עם הצוות”.
איתמר מדגיש כי זרוע הים והצוללת בפרט הפכו לבית בשבילו. “יש כאן שילוב של מקצועיות ועבודת צוות. אני רואה איך החיילים אחד בשביל השני וגם בשבילי. מקבלים פידבקים על פעילויות מבצעיות, אתה מקבל תגובות מהדרגים הכי גבוהים במדינה, רמטכ”ל עד ראש ממשלה, שמבהירים לך עד כמה משמעותית הפעילות שלנו”. לסיכום הוא אומר: “זה מקום שהחיל משתפר. מי שמחפש לעבוד עם הראש, לתרום לביטחון המדינה וגם להיות חלק מצוות, מקומו איתנו”.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>