20.06.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

ציפור הנפש שלה

נורית דריזין, אומנית מיקנעם עילית, מחלקת את זמנה בין שתי אהבות חייה, שבעצם הן אחת: מצד אחד אומנית קרמיקה פעילה, שעבודותיה מוצגות בארץ ובחו”ל. מצד שני מורה לאומנות, שתלמידיה מציגים בימים אלה תערוכת עבודות במרכז ההנצחה בקרית טבעון. רגע לפני השקת התערוכה, פגש אותה אדי גל לראיון ראשון, בו סיפרה על הדרך שלה עד כה, ועל מה שעוד צפוי לה בתחום. “עצם העיסוק במה שאתה אוהב, ההנאה שאני מפיקה מכך, זה מעל ומעבר”, היא אומרת

מאת: אדי גל , 14 בנובמבר 2016

כשהציגה נורית דרייזין את נושא התערוכה השנתית בפני תלמידיה, בסטודיו שהיא מפעילה כאומנית ומורה לפיסול קרמי כבר 18 שנה, הם התקשו להבין את הקונספט. “ציפור הנפש”, היא אמרה, “זה נושא התערוכה הבאה שלכם”. מדובר בתערוכה חמישית במספר, שתלמידיה מציגים לציבור הרחב. “האמת שתחילה הם לא כל כך הבינו מה אני רוצה”, מספרת לי נורית בראיון שקיימתי איתה במשרדי. דרייזין: “אנחנו בוחרים נושא לכל תערוכה, הפעם זה ‘ציפור הנפש’. שנה וחצי אנחנו עובדים על זה. בהתחלה הם חשבו שהמטרה לפסל ציפורים. אבל אט אט הם הבינו שזה משהו אחר לגמרי. כל אחד מהתלמידים מצא את הביטוי לנושא הזה בתוך עצמו. אני הדרכתי אותם בצד הטכני, אבל גם בצד הרעיוני”.

צילום: ארכיון "כוכב"

הפעם זה ‘ציפור הנפש’. שנה וחצי אנחנו עובדים על זה. בהתחלה הם חשבו שהמטרה לפסל ציפורים. אבל אט אט הם הבינו שזה משהו אחר לגמרי. כל אחד מהתלמידים מצא את הביטוי לנושא הזה בתוך עצמו. אני הדרכתי אותם בצד הטכני, אבל גם בצד הרעיוני”.
ואיך זה רוקם עור וגידים?
“תחילה הם ניגשו בדרך המובנת מאליה, הם חשבו על ציפורים, אבל ציפורים זה לא העניין. העמקנו בכדי למצוא את ציפור הנפש החבויה בכל אחד ואחד מהם, ולבסוף פרצו החוצה מגוון רחב מאוד של רעיונות, שבאו לידי ביטוי בעבודות שונות. שיטת העבודה שלי מתבססת על גישה אישית מאוד, על פי הצרכים, הכיוונים והיכולת של כל אחד מהיוצרים. זה ניכר בעבודות”.
אין חשש שהעבודות שיוצגו בתערוכה יזכירו אחת את השניה?
“יש אוצרת לתערוכה, אפרת אבני מזא”ה. תוך כדי הקמת התערוכה היא אמרה לי שניכר כי כל אחד מהמציגים התפתח באופן אישי, וכי לא ניכרת כלל יד מכוונת של מנחה. אפרת ציינה שחד משמעי אי אפשר להבחין שהם למדו כולם אצל אותה מורה מאחר והם לא ביצעו עבודה זהה. כל אחד הגיע למקום שלו, בעצמו. ולכן, יש כזה שוני בין העבודות. זה מראה שבסופו של דבר, אני מצליחה להגיע לכל אחד מהתלמידים באופן אישי, כדי למצות את היכולות שלו”.

מציגה בארץ ובחו”ל

כאמור, “ציפור הנפש” הוא שמה של התערוכה החדשה לפיסול קרמי, מעבודותיהם של היוצרים בסטודיו של נורית דריזין ובהנחייתה. בתום שנה וחצי של לימוד, בדיקת רעיונות, עבודה והתרגשות, עלתה התערוכה בשבוע שעבר בגלריה ה”קומה העליונה” במרכז ההנצחה בקרית טבעון. זו התערוכה הקבוצתית החמישית של תלמידי הסטודיו של נורית, ביניהם: אולגה דמנטייב, איריס זריהן, אירית ערד, אליענה גבאי, אריה ישראל, ורדית בירן, יעל לוי, יפה פוקס, לנה גרישקוב, ססיליה הוטמכר ושרון שיר. הם הציגו בעבודותיהם את הפירוש האישי שלהם למושג – “ציפור הנפש”.

צילום: ארכיון "כוכב"

נורית הדגישה במהלך הפגישה שלנו במשרדי עיתון “כוכב”, פעם אחר פעם, כי לא מדובר בחוג של פיסול, אלא בסטודיו שבו מתפתחים אומנים. “הפיסול בחומר והמפגשים בסדנה הם לא רק תחביב מהנה”, היא אומרת ומוסיפה עוד כי: “יש כאלה שמגיעים בכל שבוע לחוג במשך שנים רבות. הם לקחו חלק בכל התערוכות שהתקיימו בשנים האחרונות. כמו כן, ישנם גם מצטרפים חדשים שמחכים כבר לתערוכה הבאה, כדי להשתתף גם כן. כולם נרתמים לאתגרים המקצועיים והרעיוניים הנדרשים בעבודה לקראת תערוכה נושא, והפעם הם נדרשו לגעת בנימים רגישים, באיתור אחר ציפור הנפש שלהם.
נורית דריזין היא אמנית קרמיקה פעילה. עבודותיה הוצגו בגלריות ומוזיאונים בארץ ובחו”ל, ופסלי החוצות שלה מעטרים מוסדות ציבור ובתים פרטיים ברחבי הארץ וגם מחוצה לה. היא היתה היוזמת ובין מקימי עמותת האמנים והיוצרים ביקנעם והסביבה. חברי העמותה הציגו תערוכות קבוצתיות מכל תחומי האמנות הפלסטית פעמיים בשנה.
במשך שנים, נורית היא כתובת ליזמות וייעוץ בנושאים של אמנות. היא השתתפה בועדות לקידום התחום ביקנעם, ובין היתר, הקימה תערוכה מיוחדת לקראת ביקורו ההיסטורי ביקנעם של הנשיא דאז, שמעון פרס ז”ל.
יצוין כי, התערוכה במרכז ההנצחה תהיה פתוחה במהלך כל חודש נובמבר. האוצרת היא, כאמור, אפרת אבני מזא”ה.
מי הם האנשים שמגיעים לסטודיו שלך?
“יוצרים שעובדים אצלי, חלקם הרבה שנים וחלקם חדשים, רובם אנשים מבוגרים. אני מנחה אותם בשיטות וברעיונות בתחום הפיסול הקרמי ואני ממש שמחה על התוצאות”.

הסבירה לשמעון פרס ז”ל

נורית, בת 63, נולדה ברומניה ועלתה לישראל בגיל צעיר. משפחתה הגיעה ליקנעם, שהייה אז ישוב צעיר וקטן, כולם הכירו את כולם. “הייתה המון משפחתיות, למרות שאנשים באו מארצות שונות, מעליות שונות”, היא אומרת. אחרי שסיימה את בית הספר היסודי היא החלה ללמוד בתיכון חדש, בחיפה, במבנה שלימים הפך אולי למשהו מאוד מסמל עבור הבוגרת שלו, למוזיאון.
היא שירתה בצבא, למדה באוניברסיטת חיפה בחוגים לאומנות וספרות אנגלית, התחתנה ונולדו לה ארבעה ילדים. ובמשך כל השנים האלה, היא ממשיכה להתגורר ביקנעם עילית.
בשלב מסוים בחייה היא הוציאה לאור עיתון מקומי, “יקנעם שלי”, ועסקה בזה במשך מספר שנים, עד שהילדים גדלו. ואז, בשנת 1998, היא פתחה את הסטודיו לפיסול שלה, אותו היא מפעילה מאז ועד היום, במקביל להמשך היצירה האומנותית שלה.
נורית: “אני קודם כל אומנית פעילה, יוצרת ומציגה. עבודות שלי הוצגו בקרואטיה, במוזיאון ארץ ישראל, בביאנלה, במוזיאון הזורע, בגלריות שונות בתל אביב ובקיסריה. כמו כן, אני ניגשת למכרזים של עבודות אומנות. כך למשל, מפעל הפיס הוציא בזמנו מכרז לפרויקט אומנות במוסדות החינוך שהוא בונה. זכיתי במכרז והעבודות שלי מוצגות בכמה וכמה מוסדות חינוך: בירושלים, בבית שאן ובעוד מספר מקומות. בבית שאן בניתי ארון קודש לישיבה תיכונית, כולו עשוי קרמיקה, בגובה 6 מטר. יש לי עבודה גדולה בבנק, בעיר התאומה של יקנעם בגרמניה, וויל שמה. יש שם תבליט קיר גדול ומאוד מרשים. וכמובן שמכרתי עבודות שמוצגות בבתים פרטיים”.

צילום: ארכיון "כוכב"

איך את משלבת בין היצירה שלך לזו של התלמידים שלך?
“כיום אני מחלקת את הזמן שלי פחות או יותר, 50% ליצירה שלי ו-50% ללימוד. אני מאוד נהנית לראות את ההצלחות של תלמידים שלי, זה מביא סיפוק, חוויות ממש טובות. אני מאוד מקפידה, לצד הרצון להקנות להם חוויה של הגשמה והצלחה, על שיטות עבודה נכונות. לא כולם בקיאים בנושא, אבל אני חייבת להסביר כי בעבודות קרמיות הצד הטכני הוא מאוד משמעותי. הכל קשור אחד בשני, ואם לא עובדים נכון, עבודות נשרפות, נשברות. התוצאות שמתקבלות אחרי העבודה שלנו עוברות תהליכים שאם לא עושים אותם נכון, יש בעיות אחר כך והיצירות נשברות, נסדקות. הטכניקה מאוד חשובה”.
למה פנית דווקא לכיוון של יצירה בקרמיקה?
“אני אוהבת את החומר, את המדיום הזה. ידוע שכשרואים עבודה בקרמיקה, רוצים לגעת. אני אוהבת את החושניות, החומר מתמסר, אפשר להטביע חותם. מכל מגע נשאר משהו, משאירים חותם בלתי מתקלף וזה נשאר כמעט לנצח. תחשוב שבכל חפירה ארכיאולוגית, מוצאים את כלי החרס האלה. ללא ספק, אלה יצירות שנשארות”.

צילום: ארכיון "כוכב"

את מוכנה לדרג את העבודות שלך? לומר מה היה הכי מוצלח?
“לאחר שאני מסיימת עבודה כלשהי, אני מסוגלת להתנתק ולראות מה הייתי עושה אחרת, לחשוב מה אצטרך לשנות ולעשות טוב יותר ביצירה הבאה. אני מלמדת את תלמידי שלא להתאהב ביצירות שלהם. לדעתי, אין יצירת מופת, כי תמיד אנחנו בדרך לשם וצריך ליהנות מהדרך. וזה מה שמעניין אותי בעיקר. כמובן, כשאני יוצרת על פי הזמנה, עבור לקוח, זה תהליך אחר. אני צריכה ללמוד את הסביבה, ללמוד את הלקוח, להתחבר לצרכים שלו. למדתי ליהנות גם מעבודות כאלה, למרות שאני לא יוצרת אותם עבורי”.
עד כמה את מוכנה להתפשר במה שאת יוצרת כאשר מדובר בעבודה מוזמנת?
“נהוג לומר שאומנים לא מתפשרים, עושים רק מה שנראה להם. אני לא מתביישת לומר, שאני שמחה אם הלקוח שלי נהנה מהעבודה שלי ומבקש עבודה נוספת. אז אני מרגישה שהצלחתי לתקשר איתו, באמצעות העבודה. בעבודות לא מוזמנות ברור שרק אני קובעת, אבל גם בעבודות מוזמנות אני עושה קודם סקיצה, מדברים עליה וכך מתקדמים, כאשר ברור שאני יכולה לעשות את השינויים שאני מרגישה שהם חיוניים במהלך העבודה עצמה”.
אפשר להתפרנס מאומנות בארץ?
“רוב האומנים הם גם מורים ומלמדים. מהתערוכות אף פעם אי אפשר לדעת מה יימכר וכמה. ברור שהדרך הטובה ביותר להתפרנס זה כשיש עבודות מוזמנות מראש. אבל בשילוב עם הוראה, זה מספיק. גם אם יש פחות פרנסה, עצם העיסוק במה שאתה אוהב, ההנאה שאני מפיקה מכך, זה מעל ומעבר. אני שמחה עם מה שעושה ולא רואה את עצמי עושה משהו אחר, אף פעם”.
יש לך תלמידים שעוסקים בתחום?
“כמו שאמרתי, זה לא חוג, אני ממש מכוונת למקצוענות. יש כמה בוגרים שהעבודות שלהם ברמה מקצועית גבוהה והם גם מוכרים עבודות”.
מה הרגע הכי מרגש שאת זוכרת?
“לכבוד ביקורו של שמעון פרס ז”ל, בעיר יקנעם, הכנו תערוכה במתנ”ס, שכללה ציורים ופסלים. ליוויתי אותו והסברתי לו על העבודות, סיפרתי לו מי הם היוצרים. פרס ז”ל מאוד אהב וגם החמיא לנו על העבודות. ואני מאוד התרגשתי”.
דומה שאצלך החלומות מתגשמים בעבודות שלך, מה הלאה?
“להמשיך במה שאני עושה, להגיע לעוד הישגים ולהציג בעוד תערוכות, זו השאיפה שלי”.
איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
“באותו מקום בדיוק”.
ובחזרה לתערוכה: “ציפור נפש” מוצגת כאמור בחודש הקרוב בגלריה ה”קומה העליונה” במרכז ההנצחה בקרית טבעון. שעות הפתיחה במרכז ההנצחה לביקור בתערוכה: ימים א-ה 8-13, 16-19. יום ו 8-12. שבת 11-13.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>