24.05.19

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

ראש השבט

בשפה היום יומית, ראש השבט הוא ביטוי שמסמל את מעמדו של אדם בקהילה שלו. אבל עבור נואל נאור, מיקנעם עילית, חבלן משטרתי ויוצא יחידת העילית מגלן, זה התואר הרשמי שלו, שניתן לו בגין פעילותו ההתנדבותית בשבט “שחר” של הצופים ביקנעם. עד כמה הכהונה שלו מוצלחת, אפשר להבין בעזרת שני מספרים בלבד: כשנכנס לתפקיד לפני חמש שנים, מנה הסניף כ-170 חניכים. והיום? הסניף מונה כבר 550 ילדים פעילים. והצפי לשנה הבאה? עומד על 600 חניכים. “כל החיים חינכו אותנו לאהבת הארץ”, הוא אומר

מאת: אדי גל , 10 באוגוסט 2016

במשפחת נאור החברות בשבט הצופים היא לא עניין של מה בכך. זהו נושא עקרוני-שורשי-משפחתי-ערכי וחשוב מאין כמותו. אם המשפחה, רחל, עלתה מהודו במסגרת עליית הנוער, כשעוד בארץ מוצאה הייתה חניכה בשבט הצופים, בעיר בומביי. אז מה הפלא ששלושת ילדיה, בהם הבן האמצעי, נואל, היו גם כן חניכים בצופים? אחר כך הם גם התפתחו להיות מדריכים וראשי גדוד. וכעת, גם בנו של נואל, אלעד, הוא חניך פעיל כבר חמש שנים בשבט “שחר” ביקנעם עילית, של תנועת הצופים כמובן. עניין משפחתי-שבטי כבר אמרנו?

צילום: ארכיון "כוכב"

ולכן, זה אך טבעי שנואל נושא היום את התואר המחייב, ראש שבט הצופים ביקנעם, בהתנדבות כמובן. ואחרי חמש שנים בתפקיד הזה, הוא יכול להצביע על שני נתונים שעונים מיד לשאלה, האם הכהונה שלו עד כה מוצלחת? והתשובה שלו טורפת את כל הקלפים: כשנכנס לתפקיד, מנה הסניף כ-170 חניכים. והשנה, היו פעילים בסניף 550 חניכים. ובשנה הבאה? עוד לפני הכניסה לסניף החדש שיקום ליד מרכז “ביג”, צפויים לפעול בו כ-600 חניכים. עלייה של מאות אחוזים במספר החניכים, תוך שנים ספורות. אין ספק שזו ההוכחה הכי טובה, שנואל כנראה עושה את הדברים על הצד הטוב ביותר.

המפגש עם בגין ז”ל

הוא נולד בחיפה, ילד אמצעי במשפחה עם שלושה ילדים. ההורים עלו בצעירותם מהודו, ללא הוריהם. הם התיישבו בחיפה, שם גידלו את המשפחה. כשנואל הגיע לכיתה ה’, לא היה ספק שגם הוא, כמו אימא רחל, הולך להירשם לתנועת הנוער. היחידה שעמדה על הפרק עבורו בחיפה האדומה, הצופים. נואל: “אימא שלי הייתה חניכה בסניף בבומביי. היא סיפרה לנו עד כמה זה היה חשוב בעיניה ועד כמה חשוב לה שנתחנך גם אנחנו בצופים. אז כמובן, אחי הגדול נרשם, גם אני וגם אחותי הקטנה. עבורנו זו הייתה דרך סלולה לגמרי”.

צילום: ארכיון "כוכב"

מה זה נתן לך?
“ראשית, אני חייב לומר שמאוד אהבתי את האווירה המשפחתית בסניף. ודבר שני, זה היה מקום שכל אחד יכל היה להביע את עצמו, להביא לידי ביטוי את היכולות שלו, את מה שיש לו. הילדים יכלו לפתח את עצמם בכל כיוון שהם רצו. זו הייתה תקופה נהדרת, הייתי בסניף עד כיתה י”ב ועברתי את כל התפקידים: מדריך, ראש גדוד, מרכז שבט צעיר. עשיתי הכל”.
מה זכור לך במיוחד מאותה תקופה?
“אני זוכר שפעם אחת הגיע להדריך אותנו יונתן בגין, בנו של השר בני בגין. הוא היה באמת איש יוצא דופן. אחר כך, בצבא, פגשתי אותו באירוע מסוים. הוא היה טייס בחיל האוויר, אני חייל בסיירת מגלן. הוא מת כמה שנים אחרי, בתאונת מטוס מעל הכנרת”.
לקראת הגיוס, נואל לא התלבט כלל לגבי השירות ביחידה מובחרת. השאלה הייתה רק באיזו יחידה. לבסוף, הוא בחר במגלן, סיירת במסגרתה שירת את מלוא השירות.
עד כמה השפיעה הפעילות שלך בצופים על ההחלטה להתגייס לשירות משמעותי?
“בצופים למדתי שנתינה זו דרך חיים. שאתה חייב לתת מעצמך לזולת. כל החיים חינכו אותנו לאהבת הארץ, לתרום להגנה לפי היכולות שלך. לעשות הכל ולעשות בצנעה. ואת זה בדיוק אני עשיתי. תראה מה קרה לחברה בשכבה שלי: מתוך ה-11 שהיו איתי, התגייסו לשייטת, לסיירת מטכ”ל, למגלן. גם הבנות הלכו לתפקידים משמעותיים. ברור שיש קשר לצופים, ברור שהשהות בצופים נתנה דחיפה לשירות משמעותי”.
על תקופת שירותו בצבא, למרות שעברו מאז לא מעט שנים, נואל אינו יכול לדבר. גם על שירותו כחבלן במשטרת ישראל, שם הוא נמצא כבר 21 שנים, הוא אינו רשאי לדבר. מה שהוא כן מספר, הוא שבעת חופשת השחרור ממגלן, הוא כבר היה במבדקים להתגייס למשטרת ישראל, ליחידת החבלה.
ככה ויתרת על הטיול הגדול?
“כן, ישר התגייסתי, משירות לשירות. חמור, לא?”

הסיוע של סימון אלפסי

אחרי שהתגייס למשטרה, נואל מצא גם אהבה. הוא הכיר את כנרת והאהבה ניצתה ביניהם. הם קבעו את מושבם ביקנעם עילית ולבני הזוג נולדו ארבעה ילדים מקסימים: אלעד, רן, גליה ועדי. יצוין כי, במשך השנים הוא לא היה פעיל כלל במסגרת הצופים. אבל לפני חמש שנים, הבן אלעד הגיע לגיל המתאים והוא כמובן הלך לשבט הצופים.
נואל: “אלעד עלה לכיתה ד’ והצטרף לצופים. זה היה ברור שהוא ממשיך במה שאבא שלו עשה, מה שסבתא שלו עשתה. הצופים זו תנועת הנוער ביקנעם והוא הלך אליה, זה היה מובן מאליו. מיד אחר כך, התחלתי להתנדב בסניף. האמת שהיו באותה תקופה לא מעט בעיות ואנשים ביקשו ממני לקבל על עצמי את תפקיד ראש הצוות. רק שתבין, יש בסניף תפקידים התנדבותיים, דרג מתנדב ודרג שכיר, אנשים שמקבלים שכר. באותה תקופה, לא היה מרכז לשבט, קרי דרג שכיר. גם לא היה ראש שבט, קרי דרג מתנדב. חיפשו מישהו שינהל את העניינים וירכז פעילות, אז אני לקחתי את זה על עצמי.
בדיעבד, זהו צעד ששינה את פני השבט.
“לאט לאט דברים באו על תיקונם והסניף החל לצמוח. היו אז כ-170 חניכים, השנה היו 550 ובשנה הבאה הצפי הוא ל-600 חניכים. זהו גידול משמעותי מאוד”.
באותה תקופה סבל הסניף מכמה וכמה בעיות מהותיות: בעיות במבנה בו פעל, חוסר תקצוב, היעדר נהלים ברורים, היעדר סדר. לדברי נואל, היה המון רצון אבל מעט תשתית ניהולית. והוא שינה את זה מקצה לקצה. “בני נוער רוצים שיכוונו אותם, וזה מה שעשיתי”.
ספר מה עשית, פרט נמק והסבר.
“השינוי האמיתי היה לדבר עם בני הנוער בגובה העיניים, לתת הזדמנות ולהיות שם שצריכים אותך. הם הסתכלו עלי בתור מודל לחיקוי. אתן לך דוגמא: אם אני רואה לכלוך במקום, אני לא בא ואומר לחניך כזה או אחר תרים את זה. אני מרים, והם רואים. בפעם הבאה הם כבר ירימו את זה לבד. כמו כן, קבענו נהלים בכל דבר ודבר: איך יוצאים לטיולים, איך מזמינים אוטובוסים, איך קובעים מסלול, איך נקבעת הפעילות בסניף. אני טוב בארגון, עשינו סדר בכל התחומים וזה מתבטא גם בכמות הילדים שהצטרפו ומצטרפים. חוץ מזה, יש לנו שיתוף פעולה מעולה עם ההורים. זה אולי הסוד הגדול: יש כאן הורים שמתנדבים בשבט ועושים עבודה מעולה. יש לנו גזבר מתנדב ויש מי שדואג למטבח, אחרים להסעות, לטיולים. יש מעטפת פעילה מאוד שעוזרת מאוד. חייבים להוקיר את הפעילות שלהם, כי ללא הסיוע הזה, דבר לא היה קורה”.
ראוי לציין כי, התנאים הפיזיים הגרועים בתוך סניף הצופים ביקנעם עילית, שימשו במה רכה לראש האופוזיציה, רונן שפירא, ככלי ניגוח נגד העירייה. הוא אף חשף דוח בטיחות שהצביע על ליקויים חמורים בתוך הסניף. בסופו של דבר, העירייה תיקנה את כל הליקויים שהיו בדוח. ומי הרוויח מכך, הילדים כמובן.
נואל: “מה שעזר לנו, היה דוח בטיחות של העירייה, שבעקבותיו, למשך שלושה חודשים העבירו אותנו למקום חלופי, בבית הנוער. באותה תקופה, העירייה תיקנה את כל הליקויים שהיו במבנה. אבל זה לא הסוף, בעוד שבועיים נקבע את אבן הפינה לסניף החדש שלנו שהעירייה בונה ליד מרכז “ביג”. הקצו לכך 2.5 דונם, יש תקציב של כמה מיליוני שקלים, יש תוכנית שהוכנה עם אדריכל על פי הדרישות שלנו. זה יהיה מבנה עירוני, שנבנה עבור תנועת הצופים, על פי צורכי הצופים. זה ישנה לגמרי את הפעילות שלנו כאן”.

צילום: ארכיון "כוכב"

ואיך הקשר שלכם עם ראש העיר?
“כשנכנסתי לתפקיד, באתי לסימון ואמרתי לו שאני לא יודע מה היה עד היום. אמרתי שהפנים שלי קדימה, ואני לא שופט מה היה. הסברתי לו שאני רוצה ששבט הצופים יהיה מקום שלילדים יהיה כיף לבוא. אמרתי שבעיני זהו חינוך לכל דבר, חינוך בלתי פורמאלי, שהוא המשך לחינוך הפורמאלי בבוקר, וצריך להסתכל אליו באותם משקפיים. אני שמח שנוצר בינינו קשר מעולה, הוא עוזר לנו מאוד, תמיד הדלת שלו פתוחה ואין לי מלים לומר עד כמה התרומה שלו לפעילות הסניף גדולה. גדולה מאוד”.
מה הייחוד שלכם לעומת תנועות נוער אחרות?
“אנחנו מעניקים מכל הלב לילדים. נותנים להם חינוך לערכים ומקדמים אותם לפעילות קהילתית ענפה. הם לומדים כאן ערכים של אהבת הארץ, של כיבוד בני אדם, ללא הבדל בהשקפת עולם. יש כאן חניכים חילוניים ודתיים, ימניים ושמאלניים. אנחנו גם משלבים ילדים עם צרכים מיוחדים בפעילות השוטפת. אין דבר כזה בתנועות אחרות”.
מהם עיקרי הפעילות של הצופים?
“הרשימה ארוכה מאוד. יש לנו פרויקט עם ילדים עולים מאתיופיה. בגלל שקשה להם להגיע לסניף, אנחנו מגיעים אליהם. אגב, יש אצלנו ילדים עולים מאתיופיה שהם כבר מדריכים. אנחנו שותפים לכל העשייה הקהילתית ותורמים כמיטב יכולתנו. משתתפים בהתרמות לגופים כאלה ואחרים, ארגנו פורימון יחד עם מרכז ביג לכל תושבי העיר, עוזרים לפעילות האגודה למען החייל. כמו כן, פעלנו בכל הקייטנות שהיו בקיץ, כולל בזו של הנוער בסיכון. בנוסף, קיימנו מחנה קיץ ואנחנו מאוד פעילים בקהילה שמעניקה לנו ואנחנו מחזירים לה”.
איפה אתה רואה את ההתפתחות העתידית של הסניף?
“יש לנו את המעבר למבנה החדש שמתוכנן תוך שנה. אנחנו עוברים למשכן ראוי ובטוח, במקום מרכזי. זה יוריד מההורים את הצורך בהסעות, כי אנחנו כיום בתל יקנעם ולא לכולם קל להגיע. כמו כן, אני מצפה לגידול משמעותי במספר בני הנוער שיוצאים לשירות לאומי. זה חשוב מאוד, והשנה יצאו חמישה חניכים לשנת שירות. בנוסף, נמשיך גם במחויבות האישית שתלמידים עושים במסגרת הסניף, זה דבר חשוב גם הוא”.
ואיפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
“באותו מקום, גם במסגרת המשטרה וגם בצופים. אמשיך לפעול לפי ערכים של נתינה והתנדבות. אני לא רואה שינוי בדרך הזו”.

 

מי הם הצופים, איך הכל החל / ויקיפדיה

הצופים או תנועת הצופים, היא תנועה חברתית כלל עולמית. מטרתה היא לפתח אנשים צעירים גופנית ורוחנית, כך שהנוער יוכל לקחת מקום מועיל יותר בחברה. מטרה זו מושגת באמצעות חינוך בלתי פורמאלי, עם דגש על פעילויות מעשיות בחוץ, בטבע. התנועה נוסדה ב-1907 על ידי רוברט באדן פאוול, לוטננט־גנרל במילואים מהצבא הבריטי. הוא היה גם באותה תקופה חבר בכיר ב”בריגדת הבנים” (ארגון נוער נוצרי). כיום, התנועה כוללת למעלה מ-42 מיליון חברים ב-217 מדינות וטריטוריות.
יצוין כי, במחצית הראשונה של המאה ה-20, התנועה גדלה באופן משמעותי והתרחבה לכל העולם, באמצעות ארגון הצופים העולמי, עם דגש על ילדים ובני נוער, כאשר בשנת 1910, הוקם ארגון המדריכות הבנות המיועד לצופות.
התנועה דוגלת בשיטת החינוך הצופית, תוכנית חינוך בלתי פורמאלי עם דגש על פעילויות חוץ מעשיות, הכוללות מחנאות, עמלנות, ספורט מים, טיולים, ספורט ועוד. מאפיין בולט נוסף של התנועה, הוא התלבושת הצופית, אשר מטרתה היא להסתיר כל הבדל של מעמד חברתי במדינה וליצור שוויון. התלבושת מגיעה לרוב עם עניבת צופים ותגים שונים (פאטצ’ים). סמל אחיד ייחודי לתנועת הצופים הוא הפלר דה ליס והתלתן, כמו גם תגים ופאטצ’ים אחרים.
התאחדות הצופים והצופות בישראל (ידועה גם בכינוי “הפדרציה”), היא הגוף המאחד את כל ארגוני הצופים הפועלים בישראל. התאחדות הצופים והצופות בישראל מונה כ-100,000 בני נוער, נתון ההופך אותה להתאחדות תנועת נוער הגדולה בישראל. ההתאחדות שוכנת בבית פיליפס בתל אביב. ההתאחדות מקיימת מפגשים שונים בין הארגונים, פועלת מול ארגוני צופים בינלאומיים ומוציאה משלחות אל מחוץ לישראל, מארחת משלחות, אחראית על הנציגים לג’מבורי העולמי ועוד. ההתאחדות חברה הן ב־WOSM, הארגון העולמי של תנועת הצופים והן ב־WAGGGS, אגודת המדריכות והצופות העולמית.
ההתאחדות פועלת בחסות משרד החינוך. נשיא הכבוד של ההתאחדות הוא נשיא המדינה. הנשיא בפועל הוא מנכ”ל משרד החינוך.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>