19.04.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

רוני שטיינברג הוא גם אבא קיפוד

ספר הילדים “אבא קיפוד” אותו כתב עו”ד רוני שטיינברג, מתמרת, הוא סיפור על אבא שלא כל כך אוהב להתגלח, וזה לא עושה שמח בלב לאף אחד. זה לא שהוא לא רוצה, הוא בדרך כלל שוכח וקצף גילוח לא מורח. הוא לא יודע שהוא קיפוד, או לא מאמין למרות שיש לו זיפים על לחי שמאל ולחי ימין. ספירי הקטנה מבקשת ממנו להתגלח ואז לנשק ולחבק, ואפילו זה לא עוזר, כי אבא מחבק כמו מתאבק. ואז, דווקא כשהלחיים כבר חלקות, ספירי מגלה שהיא מתגעגעת לאבא שהיא מכירה – הקיפוד, אז איך זה יגמר?

מאת: מערכת "כוכב" , 8 ביוני 2017

מאת: זוהר נוי

עו”ד רוני שטיינברג מתגורר עם מיכל אשתו, 3 ילדים, 3 כלבים ו- 3 חתולים בישוב הקהילתי תמרת שבעמק יזרעאל. עיקר התמחותו כעו”ד בתחומי מקרקעין וענייני חוקי ירושה וצוואות. הוא נולד וגדל בשינקין בת”א, שיחק כדורגל במכבי ת”א עד שעזב בגיל 15 בערך הפסיק בעקבות בעיות משמעת. לימים הוא גם עבד מספר שנים כברמן וניהל פאבים, ואפילו עסק באילוף כלבים. בנוסף לכך, עבד כאיש מכירות ומנהל מכירות. “הייתי אמור לעשות הרבה כסף מכדורגל”, הוא אומר בראיון שקיימתי איתו לקראת שבוע הספר, שאמנם לא יתקיים באזור העמקים, אבל יש מי שעדיין מנסה לשמר את המיזם התרבותי הכל כך חשוב, גם באזור זה.

צילום: ארכיון "כוכב"

ההשראה?
“הספר נוצר בהשראתה של בתנו הבכורה ספיר ובשיתוף פעולה מלא ונהדר של מיכל אשתי. כשחיבקתי ונישקתי את ספיר, היא העירה לי על הזיפים ואמרה: “אבא, הקוצים שלך דוקרים. אתה אבא קיפוד. האמירה הזו התחברה לי באופן אוטומטי עם הזיפים של אבי, שבילדותי הם היו קוצים בעיניי”.
יש לך שותפים נוספים ליצירה?
“למזלי, אני מכיר את מאיירת הספר, ילנה סולוביי, ציירת מופלאה שיוצרת ציורים מדהימים ובוראת עולמות שלמים בכל איור ואיור שלה. ברגע שהחלטתי להוציא לאור את הספר, היה לי ברור שאיתה אני מעוניין לעבוד והייתי מוכן לעשות כל שנדרש כדי שזה יתממש, ואכן אני חייב לומר שבדיעבד אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי ביחס לספר, הייתה לחבור לילנה ולעבוד איתה”.
פרט, נמק והסבר.
“לדעתי היא יצרה אינטרפרטציות נהדרות לטקסט ונתנה לו את הפירושים שהיא ראתה בעיני רוחה, מה שהעשיר מאד את הספר ונתן לו, תרתי משמע, גוונים נוספים ולפעמים לא צפויים. עד עתה אני מקבל תגובות נהדרות ומאד מפרגנות לספר מכל מי שקרא אותו שפגשתי. עיקר ההצלחה, מבחינתי, טמונה בעובדה שהורים רבים מספרים לי שהילד/ילדה מבקשים שוב ושוב לקרוא את הסיפור ובחלק מהמקרים נוצרת מעין “שפה” חדשה בבית. הילדים ידועים כקהל הכי אמין וחסר פשרות – אם הם אוהבים, אני מאושר”.
במסגרת עבודתו כעו”ד, שטיינברג עזר רבות לאנשים שהיו במצוקה, פתר סכסוכי ירושה במשפחות ומנע במספר מקרים מאנשים לבצע עסקאות מקרקעין בעייתיות, שהיו עלולות להותיר אותם ללא כסף וללא דירה. “במשך כ- 5 שנים כתבתי מידי שבוע מדור משפטי שהיה מבוסס על מקרים אמיתיים, המדור הצליח מאד”, הוא אומר.
אתה יכול לספר על כמה מקרים?
“במסגרת מקצועי והעיסוק בעניינים משפטיים, סייעתי במקרים רבים באופן פרטי לאנשים שהיו זקוקים לעזרה ולא עלה בידם לשלם לשכירת שירותי עו”ד. נוסף לכך, אני מתנדב מזה כ- 13 שנה בארגון “יד ריבה” הקשור ל”יד שרה”. במסגרת התנדבותי בארגון, אני ועורכי דין רבים וטובים אחרים בכל רחבי המדינה, מעניקים סיוע משפטי בהתנדבות לקשישים שאין להם אפשרויות כלכליות, ואשר נתקלים בסבך המשפטי ללא יכולת מענה. מלבד זאת, אני חבר בוועדה לזכויות בע”ח של לשכת עוה”ד, מסגרת פעילה שמסייעת ותומכת בארגוני בעלי חיים בישראל ובאוהבי בעלי חיים”.

צילום: ארכיון "כוכב"

לאיזה בעל חיים אתה מתחבר במיוחד?

“אני מאד אוהב בעלי חיים ומחובר מאד לטבע. מגיל מאד צעיר ובעצם מאז שאני זוכר את עצמי, אספתי בעלי חיים מהרחוב ורבתי על כך המון עם הוריי שלא הסכימו להכניסם הביתה. עזרתי לבעלי חיים רבים, החל מכלבים וחתולים וכלה בארנבים, עורב ללא כנף וקיפודים. רוב בעלי החיים שברשותנו היו זרוקים ברחובות, בשדות, עזובים ומוזנחים. אחד הכלבים שחי אצלנו בבית הוא כלב שעבר התעללויות ויש לו טראומות. הוא נשאר אצלנו כי הבנו מהר מאד שאין לו סיכוי לשרוד בבית אחר בשל הבעייתיות בהתנהגותו ואופיו. זה הכלב האהוב ביותר שלנו שהכי מגונן על הילדים ודואג להם. לעתים כשאנחנו כועסים עליהם, הוא ניגש אליהם, מנשק אותם ומנסה לנחם אותם בדרכים הכלביות המוכרות לו. מחזה מעורר השתאות והערכה”.

לא חשב שיכתוב

עו”ד שטיינברג לא חשב שיכתוב ספר אי פעם, מבחינתו לא מדובר בהגשמת חלום. הכתיבה החלה לזרום אצלו מאז שהכיר את אשתו ובעיקר בעקבות נסיעה שלה לחודש וחצי לסין. “התכתבנו כל יום וגיליתי שאני נהנה לכתוב ויותר מכך, גיליתי שאני עושה את זה לא רע”, הוא אומר.
מה זה עושה לך באופן אישי?
“אני מאמין וגם מגלה שאני מחובר לזיכרונות הילדות וחווה אותם שוב דרך הילדים יותר מרוב האנשים. בחלק מהשירים/סיפורים שאני כותב אני מנסה לדברר את הילדים דרך כתיבה מנקודת המבט של הילד, ואני מתריס נגד ההורים. בספר “אבא קיפוד” יש מסר לאבות לשים לב ולהתייחס לילדים ולמצוקות שלהם כשהם מתלוננים שהזקן דוקר להם ולהתגלח. משיחות שהיו לי עם חברים, הבנתי שבדרך כלל מתגלחים עקב דרישה בעבודה, אירועים וכדו’, אני אומר: לרובנו הילדים חשובים יותר מכל, הקשיבו להם”.
יש לך גם מסר לאמהות?
דוגמה נוספת לכך היא שיר/סיפור שכתבתי לו קראתי: ‘מתי כבר יגיע….. עכשיו’. השיר מדבר על ה’מנהג’ של ההורים להבטיח לילדים כל מיני הבטחות כדי “להשתיק” אותם, לומר להם עוד מעט ותשובות כאלה נוספות ובסופו של דבר לא לקיים ו”לנפנף” אותם בכל מיני דרכים. זה מה שקורה לאורך השיר כשבסופו יש טוויסט ובו האימא מבקשת מהילד ללכת לישון והוא עונה: ‘עוד מעט’, והיא נוזפת בו ושואלת: ‘למה אצלך הכול לאט?’. מקווה שיהיו הורים שיתייחסו לדברים ויישמו אותם”.
מה עושה לך הכתיבה ברמה האישית?
“כתיבה בעבורי היא ‘מתנה’ חדשה ומפתיעה ממנה אני נהנה מאד. הכתיבה מאפשרת לי לגלות בתוכי עולמות שלא הייתי לגמרי בטוח שהם קיימים. דרך להיכנס ל’נעליים’ לא שלי ולנסות להבין ולעבד את הדברים מנקודת מבט שונה לחלוטין. כתיבה היא ‘כרטיס כניסה’ לעולם של אפשרויות בלתי מוגבלות – עולם של מציאות, עולם של דמיון והאפשרות לערבב ביניהם, כתיבה לילדים וכתיבה למבוגרים, דרמה והומור, יש בה אין סוף אפשרויות”.
יש לך גם זמן לקרוא ספרים?
“זה שנים רבות שאני לא מצליח לקרוא ספרים בעצמי, והכתיבה היא סוג של פיצוי על כך. מעבר לזאת, היא מאפשרת לי התנתקות מהעולמות אליהם אני מורגל וחיבור מחודש לילדות שלי”.
מאיפה אתה מקבל רעיונות לכתיבה?
“אחת הדרכים שלי לכתוב היא באמצעות שיחות שאני מנהל לעיתים קרובות עם ילדינו, והניסיון להבין את עולמם יותר טוב. בדרך זו אני מצליח ‘לחזור אחורה בזמן’ ולחוות מחדש את התמימות, הראשוניות וההסתכלות הנקייה ללא פילטרים וללא דעות קדומות, שאנו כמבוגרים לא באמת מסוגלים לחוות ולהתחבר אליהם באופן מוחלט. השיחות עם הילדים נותנות לי רעיונות לכתיבה ומעניקות לי ילדות שנייה. זוהי המתנה הכי גדולה שקיבלתי”.

מתכונן לשבוע הספר

שבוע הספר הוא חגיגה תרבותית שסביבה ובתוכה נבנים אירועים רבים שהם לאו דווקא ספרותיים באופן מובהק, אך יחד עם זאת, קשורים מאד לשבוע הספר ומעניקים לו נופך נוסף. עו”ד שטיינברג: “מצער אותי לשמוע ששבוע הספר לא יתקיים השנה במתכונתו הרגילה, וכי קוצץ חלק משמעותי מהתקציב המיועד לפריפריה, בין היתר באזור מגוריי”.
יש לך זיכרונות משבוע הספר?
“בהחלט. שבוע הספר היה בעיניי מגיל מאד צעיר הפנינג של תרבות, העשרה ומבצעי מכירות שאפשרו למעוניינים לרכוש ספרים רבים, ולהיחשף לעוד ועוד סופרים ויצירות ספרותיות. שבוע הספר הוא סוג של חג לכל העוסקים בדבר ולא רק להם. זוהי חשיפה של כל ילד בישראל לעולמות חדשים ולאופקים רחוקים, מפגש בלתי אמצעי של תרבויות דרך טקסטים ואיורים: ישראלית וזרה מזרחית ומערבית, עתיקה ומודרנית”.
אתה תציג את הספר שלך בשבוע הספר?
“אני באופן אישי מצפה בהתרגשות רבה לשבוע הספר הנוכחי, כי מבחינתי מדובר בהוצאה לאור של ספר הביכורים שלי, ומטבע הדברים זוהי הפעם הראשונה בה אני מעורב באופן עמוק באותו הפנינג וחגיגת תרבות שעליה גדלתי, והפעם מהצד היוצר. אני מקווה מאד שיתקיים אירוע כלשהו באזור המגורים שלי (עמק יזרעאל) כדי שאוכל לקחת בו חלק פעיל, לפגוש כמה שיותר קוראים של הספר וליצור אינטראקציה עימם. בכל מקרה, אני מתכוון בשבוע הספר וגם אחריו, לערוך מגוון רחב מאד של פעילויות הקשורות ב”אבא קיפוד” כולל שעות סיפור. אני מקווה מאד שבזמן המועט שנותר עד לפתיחתו של שבוע הספר תימצא דרך לאפשר לכל תושבי המדינה לבקר וליהנות מהשבוע המיוחד הזה, אחרי הכול, אסור לשכוח שאנחנו עם הספר. ולעצם השאלה שלך, ביום חמישי ה- 8 ביוני, אציג את הספר בספריה שבמרכז ההנצחה בקרית טבעון, במסגרת ערב השקה ליוצרים מקומיים ברוח קצת אחרת, במסגרת אירועי שבוע הספר”.
יש מחשבות על הספר הבא?
“הספר הבא שאני מתכוון להוציא לאור הוא טקסט שכתבתי בעקבות מותה של אחת הכלבות שלנו, והצורך לנסות ולהסביר לילדים מה המשמעות של מה שקרה לכלבה וכיצד ניתן להתמודד עם האובדן שחוו. השיחות שניהלנו עימם, אשר היו קשורות באופן ישיר לחוויית האובדן, אפשרו לנו להיכנס לעולמם. מצד אחד, להסביר להם את הסופיות של החיים באופן רך מאד ומנחם. מצד שני, באמצעות השאלות ששאלנו הצצנו לעולם הרגש והתבונה שלהם ולחוויית האובדן שהם חווים וההשלכות שנובעות מכך.
עברת מקיפודים לכלבים?
“הילדים נולדו לבית שגדלים בו יחד עם בעלי חיים באהבה גדולה, דבר שהשפיע עליהם בצורה חיובית. הטקסט שנכתב בעקבות פטירת הכלבה הרבה פחות קליל מ’אבא קיפוד’, אבל נוגע במדויק בעצבים החשופים ובנקודות הכואבות ביותר שלנו ובמובנים מסוימים מאפשר דיאלוג מכיל מאד ומנחם עם ה’מבוגרים הקטנים’, שלמרות שלא תמיד אנו נוטים לייחס להם ראייה, קליטה והבנה של הסיטואציות, הם מבינים הרבה יותר ממה שאנו חושבים, והתעלמות שלנו מעובדה זו אינה משרתת אותנו או אותם”.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>