21.08.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

כדורגל

רק הקמת אקדמיה לכדורגל וטיפוח שחקנים מהיסוד ישנו את מצב הכדורגל הישראלי

אלי לוינטל מסביר למה זה לא ממש חשוב מי יאמן את נבחרת ישראל, לא ממליץ לאף אחד מהמועמדים להגיע ומשוכנע שרק חשיבה לטווח רחוק וטיפוח כישרונות מגיל צעיר מאוד, יוכלו להביא להישגים עתידיים לנבחרת ישראל

מאת: אלי לונטל , 29 במרץ 2018

אלי לונטל צילום: ארכיון "כוכב"

משחק הידידות של נבחרת ישראל נגד רומניה והפגרה בליגת העל, מאפשרים לנו לקחת אתנחתה ממשחקי הקבוצות החיפאיות ולהתרכז בסוגיית הנבחרת בפרט והכדורגל הישראלי בכלל. כפי שכולנו ראינו, הנבחרת ספגה הפסד 2:1 נגד רומניה, לאחר שכבר הובילה 0:1.

צילום: ארכיון "כוכב"

אין צורך להכביר ביותר מדי מילים על המשחק, אך בהחלט יש מקום להתייחס לתופעה שעולה ממשחק הנבחרת, ושנראית לי מעין בבואה של הכדורגל הישראלי. לא פחות מארבעה שחקנים שאינם נחשבים לצעירים במיוחד, ערכו הופעת בכורה במשחק נגד רומניה: ערן לוי בן ה-32, חנן ממן בן ה-28, דיא סבע בן ה-26 ודור מיכה בן ה-25. במעט מאוד נבחרות בעולם, יש מצב בו ארבעה שחקנים – ואולי אף יותר – רושמים את הופעת הבכורה שלהם בנבחרת הלאומית בגיל 25 לפחות. נבחרת בוגרת צריכה להיות מושתתת על שחקנים שהיו בנבחרת הצעירה (אולימפית), שם שיחקו בעת שהיו בני 21-18. לפחות 4-3 שחקנים שהיוו את בסיס הנבחרת הצעירה, צריכים לעלות לנבחרת הבוגרת, בסביבות גיל 21, ואין שום סיבה שתוך פרק זמן קצר, הם לא יצברו לפחות 15-10 הופעות במדי הנבחרת כחול-לבן, כפי שקורה בנבחרות אחרות בעולם. זו אחת הבעיות שמונעות מאיתנו ליישר קו עם נבחרות אחרות באירופה, ויש לכך סיבה ברורה, עליה ארחיב בהמשך.
דבר בעייתי נוסף שבלט במשחק נגד רומניה, הוא שלנבחרת ישראל אין כרגע שחקנים יצירתיים ברמה גבוהה בקנה מידה אירופי, כאלו שנחשבים ל”שוברי שוויון”, כפי שהיה בעבר עם בניון, ברקוביץ’ ונמני, ולפני כן עם סיני ומלמיליאן. אם נסתכל על חוליית הקישור של הנבחרת במשחק הזה, הרי שהקפטן החדש ביברס נאתכו ובירם כיאל, עוסקים בעיקר במשימות הגנתיות ומדי פעם נותנים פס טוב קדימה, ואילו מאור מליקסון ודור מיכה הם שחקנים יצירתיים בליגה שלנו, אך אינם מספיק מהירים וחזקים, אם נשווה אותם לרמות הגבוהות של אירופה. במצב כזה, קשה מאוד לעשות דברים יוצאי דופן נגד נבחרות טובות מאיתנו, וגם כאלו שברמה שלנו פחות או יותר, וברוב המקרים הנבחרת שלנו מגלה נחיתות. דבר נוסף שראוי להזכיר הוא שארבעה מהליגיונרים שלנו – טאלב טוואטחה, טל בן חיים, בירם כיאל ותומר חמד – אינם משחקים בקבוצות שלהם באירופה, וגם אם הם משחקים, הרי שזה לפרק זמן קצר או מוגבל. לכן, קשה לראות אותם מתקדמים לרמות גבוהות יותר.
בעניין סוגיית המאמן, קצת מוזר בעיניי שהוחלט להקים ועדת איתור. הרי לא מדובר בחיפוש נפט בים הצפוני למרחקים אדירים מתחת לפני הים, אלא בסך הכל במציאת מאמן לנבחרת, והרי כולם יודעים מי המאמנים הישראלים הטובים ביותר. לא הייתי ממליץ לאף אחד מהמועמדים להגיע לנבחרת, מכיוון שבמצב העניינים הנוכחי, הסיכוי שהמאמן החדש – ולא משנה מי זה יהיה – יצעיד את הנבחרת לפסגות חדשות, קלוש מאוד. יחד עם זאת, אם בכל זאת אצטרך לבחור מבין שלושת המועמדים הבולטים לתפקיד, הייתי בוחר ברוני לוי, בשל היותו המאמן הכי קשוח, ובגלל שהסיכוי שיתערבו לו בהחלטות יהיה הנמוך ביותר. יחד עם זאת, קשה לי להאמין שגם הוא יצליח בתפקיד, מכיוון שכדי להצליח, צריך חומר שחקנים ברמה גבוהה, ומה לעשות שאין לנו כרגע בארץ מספיק כישרונות שיכולים להצעיד את הנבחרת קדימה.
לגבי שני המועמדים הנוספים, ניר קלינגר ויוסי אבוקסיס, אמנם כולם מתלהבים מהעונה הטובה שהם עושים עם קבוצותיהם, אך אף אחד לא מברר מה הם עשו בשנים הקודמות, והרזומה שלהם אינו מרשים במיוחד. להערכתי, דווקא צוות של שני מאמנים שיעבוד יחד, בתיאום ובשיתוף פעולה, יכול להיות פתרון הולם, לפחות למצב הנוכחי. לא הייתי פוסל גם הגעת מאמן זר, שהינו אדם נטול אינטרסים או כתבי חצר, והוא לא מגיע מהבית עם רשימת שחקנים הנחשבים למקורבים.
למרבה הצער, הכל אצלנו בארץ זה “חאפ-לפ”, עם פרוטקציות, כתבי חצר וסוכנים, והמאמן האגדי דוביד שווייצר ז”ל כבר אמר בעבר, ש”כולם עובדים על כולם”. לכל מאמן יש את האנשים והסוכנים שדוחפים אותו, וזה לא נראה טוב.
אני טוען שממש לא משנה מה הנבחרת תעשה בקמפיין הקרוב. יתרה מכך, רוב הסיכויים שהיא תעשה בדיוק את אותו הדבר כפי שהיה בעשרות השנים הקודמות. כדי להצליח באמת, חייבים שתהיה חשיבה לטווח רחוק, צריך לעשות משהו מהותי ויסודי. לדעתי, צריך לקחת כבר עכשיו כישרונות צעירים בני 10-8, מכל רחבי הארץ, לעשות מיון וסינון ראשוני, ובסופו של דבר להגיע ל-50-40 ילדים ברמה הגבוהה ביותר, שיעברו אימונים ב-3 מחוזות בארץ, במסגרת אקדמיה לכדורגל, עם מתווה מסודר. בין השאר הם יעברו בדיקות גנטיות, בדיקות מעבדה של סיבי שריר ומבחנים פסיכולוגיים, כדי לבדוק הן את נתוניהם הפיזיים והן המנטליים. אותו דבר צריך לעשות גם עם ילדים בגילאי 12-10, כאשר המטרה הינה שבגיל 20-18 יהיה לנו מוצר מוגמר. בצורה כזו, תוך 10-8 שנים נוכל להגיע ל-8-7 שחקנים שיאיישו את סגל הנבחרת, וכעבור 4-3 שנים, בסביבות גיל 24, הם כבר יהיו בשלים להתמודד על האתגרים הגדולים ביותר, כמו מוקדמות המונדיאל ואליפות אירופה. אקדמיה לנוער, המגדלת ספורטאים צעירים מן היסוד, היא האפשרות היחידה לכך שנבחרת ישראל תוכל להתמודד בעתיד נגד הנבחרות הטובות ביותר, ואנו כבר רואים שנבחרות המייצגות מדינות בעלות אוכלוסייה קטנה משלנו, כמו איסלנד וקרואטיה, עוברות אותנו בכל הקשור לרמה ולהישגים. הפיקוח על השחקנים הצעירים הללו בהחלט יכול וצריך להיות ע”י שחקני עבר גדולים, המשמשים מודל לחיקוי, ועם ידע עצום בכדורגל, כמו אורי מלמיליאן ומשה סיני. לכן אני טוען, שזה ממש לא משנה מי משמש יו”ר ההתאחדות או מי יאמן את הנבחרת בטווח הקרוב. מה שחשוב הוא לעשות חשיבה לטווח רחוק. אם לא תהיה חשיבה כזו, אין ספק שמה שהיה – הוא גם מה שיהיה, ונבחרת ישראל תמשיך לדשדש, והרי מאז אולימפיאדת מונטריאול בשנת 76’, אף נבחרת ישראל בכדורגל לא הגיעה לטורניר משמעותי, אם זה מונדיאל, אליפות אירופה או המשחקים האולימפיים.

עוד כתבות בתחום כדורגל

לכל הכתבות בקטגוריית ספורט >>>