17.08.19

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

כדורסל

שוב חוזר הניגון

גמר ה-נ.ב.א יפגיש את האלופה גולדן סטייט ווריירס מול הטוענת לכתר, הקליבלנד קאבלירס. לירן גורן עושה סדר ומביא את הנתונים של שתי הקבוצות, שמגיעות לכושר שיא במאני טיים. האם הקבוצה ההתקפית של לברון ג’יימס תוכל לקרי וחבריו? ימים יגידו

מאת: לירן גורן , 31 במאי 2016

צילום: ארכיון "כוכב"

איזו סדרת גמר מרתקת מחכה לנו, כששתי הקבוצות הטובות בעולם משחזרות את המפגש מהשנה שעברה. האלופה תארח את הקאבס למשחק ראשון מתוך שניים בקליפורניה.
ייאמר מייד, הווריירס מגיעים בדיוק בזמן לשיא, אחרי שיצאו מצרות מטרידות ומבור ענקי והראו שיש להם אופי. קודם הפציעה של קרי בסיבוב הראשון, ולתוך הסיבוב השני, שהדאיגה מאד את הקבוצה ואוהדיה הרבים. אבל, קליי תומפסון לקח אחריות והוביל לניצחון מול פורטלנד, כשקרי חוזר בזמן כדי לסגור עניין.

צילום: ארכיון "כוכב"

אחר כך הסדרה המטורפת מול אוקלהומה, כשהווריירס נקלעו לפיגור של 3-1 אחרי הפסד בית במשחק הראשון, ושתי תבוסות מכאיבות באוקלהומה. אבל הספלאש בראדרז לא נבהלו, כשהם מנצחים את ה-5 בבית, אחר כך, במיוחד תומפסון שהיה יציב לכל אורך הסדרה וגם המצטיין בה, החזיר את הווריירס לעניינים עם משחק 6 לפנתאון, כשהוא צולף שיא פלייאוף של 11 שלשות באחוזים מדהימים, במשחק שאוקלהומה היתה על סף בריחה וניצחון בסדרה כולה. ולבסוף, משחק שביעי בבית, כאשר תומפסון היה מצוין כרגיל וקרי נתן את משחקו הגדול בסדרה, כשהקבוצה כולה גם כן, במיוחד בהגנה, מספקת את הסחורה.
הווריירס היו כבר בפיגורים בפלייאוף של שנה שעברה, 2-1 מול ממפיס ומול הקאבס הקצרה בגמר, ויצאו משניהם כדי לנצח, אבל היציאה מהבור הזה מול קבוצה בריאה ופנטסטית כאוקלהומה, היתה ממש הרואית, והראתה שהיא קבוצה קשוחה מנטלית וודאי חישלה אותם עוד יותר.
מהצד השני, במזרח, מגיעה הקליבלנד קאבס של לברון ג’יימס, קבוצה שעברה מסע משלה, כשאיירווינג ושמפארט נכנסים מאוחר יחסית אל תוך העונה הרגילה, עקב פציעות, וקווין לאב שלא שיחק כל הפלייאוף של העונה הקודמת, גם כן עקב פציעה, חווה קשיי התאקלמות קשים. על אף שהקבוצה הובילה את המזרח, היא לא הרשימה ונראתה לא מחוברת וכבויה, והמנג’ר גריפין בתמיכה מופגנת של לברון ג’יימס, או אולי הפוך, החליט לפטר את דיוויד בלאט בניגוד לדעת מומחים רבים, שחשבו שהוא הוכיח את עצמו בפלייאוף של העונה שעברה ובעונה הרגילה הנוכחית. במקום בלאט מונה למאמן ראשי עוזרו טיירון לו, שחקן עבר ומאמן טירון. עד כה בפלייאוף, על אף שהיריבות במזרח חלשות באופן כללי ואף יותר  מבשנה הקודמת (שיקגו של אז טובה מטורנטו של השנה לדעתי) אי אפשר לקחת מלו את העובדה שהקבוצה נראית מחוברת יותר, משחקת בהתלהבות רבה יותר ומנצלת נכון את כישוריה. הקאבס מגיעים עם רגליים טריות אחרי שתי סדרות של 0-4 ועוד אחת של 2-4. יש בזה יתרון ואולי גם חסרון, שהם באים כביכול “קרים”. זה מתקזז עם יתרון קל לטריות, לדעתי.
לברון ג’יימס הוא מפלצת שניפצה כבר אינספור שיאים, וזהו הגמר השישי ברציפות שלו והשביעי בסה”כ. אבל אף על פי שזכה בשתי אליפויות, בהן גם נבחר לאם-וי-פי, מאזנו עומד על 2 מ-6 בלבד. בשביל להיחשב בליגה של בירד, מג’יק, בראיינט וג’ורדן, הוא לא יכול להרשות לעצמו להפסיד עוד גמר. הזמן גם לא לטובתו, הוא לא בן 25. לדעתי, זה הופך אותו לרעב מתמיד, מה גם שהפסיד את שני הגמרים האחרונים (לא באשמתו). לפני שנתיים נגד הספרס הוא קלע 30 למשחק והיה מצוין, אבל ווייד היה חושך עם 11 נק’ למשחק ואחוזים איומים. ולפני שנה, הוא היה האם-וי-פי של הסדרה, לטעמי. יצוין כי, האמריקאים (חוץ ממקרה ג’רי ווסט) לא בוחרים שחקן מצטיין מהקבוצה המפסידה.
הוא החזיק את הקאבס בתמונה בלי איירווינג, למעט 3 רבעים במשחק מס 1 וכמובן בלי לאב שלא שיחק כל הפלייאוף. בנוסף, ג’יי אר סמית זרק שלשות חופשיות כל הסדרה באחוזים מחרידים. לא כך הפעם, איירווינג בריא לחלוטין והוא שחקן שחקן, וגם קווין לאב מתחיל להיראות כמו השחקן שהיה במינוסטה, או לכל הפחות מנצל את הכישורים של איירווינג ובמיוחד של לברון, המכווצים את ההגנה כדי שיוכל לקבור שלשות חופשיות. והוא קובר. וגם לוקח קרוב לעשרה ריבאונדים. קליבלנד קבוצת הגנה פחות טובה מגולדן סטייט, אישית וקבוצתית, פחות טובה עד כה גם מקליבלנד של בלאט, אבל זה לא אומר שהם לא יכולים להעלות את הרמה והאינטנסיביות בגמר, כפי שעשתה אוקלהומה נגד הספרס והווריירס, שהרי בכל זאת מדובר בקבוצה די אתלטית. אמנם לא לשמור כמו גולדן סטייט, אבל להשתפר. אם יש להם יתרון זה בצד ההתקפי, עקב הדומיננטיות של לברון ג’יימס המשחק כפוינט פורוורד כל יכול, עם הגב או עם הפנים לסל, מה שמביא לקליבלנד, המניעה כדור כמכונה משומנת היטב, המון זריקות חופשיות מהשלוש, משם היא צולפת בכמויות ובאחוזים מדהימים. בנוסף, ישנה גם היכולת האישית של איירווינג הבריא סוף סוף. אני מאמין שהוא משאיר את השיא לגמר. כמו כן, שמפארט אתלט מוכשר, שומר טוב ושחקן התקפה מצוין. וגם לאב יכול לקחת את הכדור עם הגב לסל, בהצלחה פחותה משל לברון, אך עדיין אפקטיבי לפרקים. פריי הוא צירוף מצוין לסגל, גבוה הקולע מצוין מבחוץ ועוזר בריבאונד. מצד שני, קשה לראות איך קליבלנד עוצרת את קרי ותומפסון המצוינים, וגם לגבי גרין יש בעיה כלשהי במאץ’ אפ.  בשורה התחתונה, נדמה כי כוח האש של הקאבס מסוגל להעפיל גם על זה של גולדן סטייט. מצד שני, היא שומרת פחות טוב, אך זה כפי שאמרתי נתון לשיפור. אם ג’יי אר סמית שמרחף עליו סימן שאלה בגלל סדרת הגמר האיומה שלו בשנה שעברה, וקווין לאב שעדיין לא ברור מה כוחו המנטלי והוא גם פעם ראשונה במעמד כזה, יקלעו באחוזים טובים, חוששני שיהיה קשה לעצור את התקפת הקאבס. לברון ואיירווינג יעשו את העבודה לדעתי. מצד שני, הווריירס וקרי רוצים להוכיח שהם באמת קבוצה גדולה, ולשם כך עליהם להוסיף לאליפות של שנה שעברה ולשיא הליגה המדהים מהשנה, אליפות שנייה ברציפות. תהיה סדרה מדהימה זה בטוח. ההימור שלי: 2-4 לקאבס.

לכל הכתבות בקטגוריית ספורט >>>