18.12.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

מגזין

שני חברים יצאו לדרך

שני צעירים מעמק יזרעאל שמתגוררים באותו ישוב, עושים מסלול זהה עוד מגן הילדים ועד סיום קורס הצוללנים של זרוע הים היוקרתי. רגע לפני מסדר הסיום, אדי גל שוחח עם הצמד חמד וגילה עד כמה חשוב שיהיה איתך חבר קרוב בקורס הכי סגור שיש לצה”ל להציע למתגייסים. “זה מאוד תרם, עברנו ביחד את הכל”, אומרים סמל י’ וסמל ע’, שלראשונה בחייהם נפרדו וכעת הם פונים לתפקידים שונים בלויתן ודולפין

מאת: אדי גל , 21 בנובמבר 2016

יום ראשון השבוע היה עבור שני צעירים מאחד הישובים בעמק יזרעאל סוג של יום חדש בחייהם: השניים, חברי ילדות הכירו בגן הילדים ועברו כברת דרך ארוכה דרך בית הספר היסודי, חטיבת הביניים והחטיבה העליונה. כמו כן, הם התאמנו יחד בחוג של אומנויות לחימה, ניגנו ושרו יחד ומי יודע מה הם עוד עשו ביחד ומשאירים זאת לעצמם.

צילום: ארכיון "כוכב"

והשבוע, הם נפרדו לראשונה בחייהם. אמנם שניהם סיימו בהצלחה עוד קורס בו היו ביחד, קורס הצוללנים היוקרתי של זרוע הים, אבל בתום הקורס הם נפרדו: ע’ הוצב בצוללת “לוויתן”, בעוד י’ הוצב ב”דולפין”. פרידה ראשונה אחרי עשרים שנים ביחד. אבל למרות זאת, לשניהם ברור: חלק ניכר מהצלחתם לעבור את הקורס הקשה, במהלכו מנותקים החניכים מהעולם החיצון לגמרי, יציאות הביתה של פעם בחודש ותקופות ארוכות בלי סמארטפון ועיתונים, היא בזכות החבר הקרוב, זה שהיה ליד ברגעים הקשים, כאשר כל אחד מהם שאל את עצמו: ‘בשביל מה לי את זה?’, הרי יש דברים הרבה יותר נוחים בכדי לשרת את המדינה. אבל שניהם הגיעו לקו הסיום, אחד עזר לשני. וכיום, הם מביטים לאחור בגאווה. הם עשו את זה וזה רחוק מלהיות דבר מובן מאליו.

אבא כמודל לחיקוי

סמל ע’ (20) נולד בקרית טבעון, אך בגיל צעיר הוא עבר עם משפחתו להתגורר בישוב קהילתי, בעמק יזרעאל. אביו עוסק בנדל”ן, אימו בעלת תואר דוקטור, מרצה במכללת עמק הירדן בתחום התיירות, וגם עוסקת בתיירות. יש לו אחות צעירה ממנו בשלוש שנים. את הילדות שלו הוא עבר ביישוב הקהילתי, והוא בהחלט היה נער מאוד פעיל. “מגן חובה עברתי לישוב בו אני מתגורר היום ועסקתי בהמון תחומים במהלך השנים. התאמנתי באומנויות לחימה MMA (mixed martial arts) ואף הייתי עוזר מאמן ומאמן. כמו כן, רכבתי על אופניים ושחיתי. בנוסף, עסקתי במוסיקה: תופים, גיטרה ושירה, הייתי חבר גם בשתי להקות”, הוא מספר לי.

צילום: ארכיון "כוכב"

ע’ למד בתיכון כרמל זבולון, ביגור. הוא לא היה תלמיד מצטיין, לדבריו: “מגיל צעיר יש לי הפרעות קשב די חמורות ובעיני זה די נס שסיימתי עם תעודת בגרות מלאה. לימודים זה אחד האתגרים העיקריים שעומדים בפני ולבסוף הצלחתי לעמוד באתגר הזה. מה שכן, המשפחה שלי מאוד ספורטיבית, כל אחד, חוץ ממני, עשה טריאתלון. אבא שלי אף עשה חמש פעמים את תחרות איש הברזל. אין ספק שהוא אחד המודלים להערצה שלי. זה נתן לי המון מוטיבציה לעסוק בספורט. תמיד כשקשה לי אני חושב מה הוא היה עושה ומה הוא עשה כדי להעניק לי כוח”.
ואיך הגעתם לחיל הים?
“לגמרי במקרה. עברתי יום סיירות ולבסוף קיבלתי זימון לחובלים ולצוללות. עברתי גיבוש, שמעתי מה עושים בצוללות ונשאבתי פנימה. אמרתי לעצמי ‘בוא ננסה’ והנה כך הגעתי לסיום הקורס”.
סמל י’ (21) מתגורר באותו יישוב. יש לו שני אחים גדולים והוא הבנימין של המשפחה. הוא נולד בארה”ב, שם משפחתו הייתה בשליחות מטעם העבודה של אביו, מהנדס במקצועו. כשסמל י’ היה בן חצי שנה, אביו סיים את השליחות והמשפחה חזרה לארץ, תחילה לרמת השרון ולאחר מכן ליישוב בעמק בו הוא גדל. אביו של י’ מרצה היום בלימודי הנדסאים ומייעץ לחברות סטארט אפ, אימו מורה בבית הספר כרמל זבולון. מגיל צעיר הוא היה בצופים, הדריך חניכים ולאחר מכן הדריך מדריכים. החל מכיתה ט’ הוא החל להתאמן ב-MMA וכמובן שכמו חברו סמל ע’, גם הוא עסק במוסיקה ומגיל צעיר מנגן בפסנתר ופורט על גיטרה. בתיכון הוא אף למד במגמת המוסיקה בבית הספר כרמל זבולון, וזה, לדבריו, אחד הדברים החשובים בחייו.
סמל ע’ (20): “האמת שלא קיבלתי זימון ליום סיירות, אז שלחתי מכתבים ולבסוף קיבלתי מיון חובלים וצוללות. מאחר ויש לי בן דוד שמשרת בצוללות, פניתי אליו ושוחחנו על היחידה. הוא הסביר לי מה זה, מה עושים שם. לבסוף הלכתי לגיבוש, עברתי, וכך הגעתי לקורס הזה. אגב, כשהייתי קטן הוא לקח אותי לסיור בצוללת, אבל לא ממש חשבתי שיום אחד אני אשרת על אחת כזו”.

יש להם הרבה מהמשותף

שני הצוללנים החדשים מכירים, כאמור, עוד משחר ילדותם. “אנחנו מכירים מגן חובה, גדלנו ביחד, מאז שע’ הגיע ליישוב”, אומר לי סמל י’, שמוסיף כי הם למדו אותם בתי ספר, התאמנו יחד באומנויות לחימה וגם ניגנו ביחד”.
ואילו ע’ לא נותר אדיש ומפרגן לחבר הטוב שלו, ואומר: “יצא לנו לעשות המון דברים ביחד, גם בחבר’ה יצאנו ביחד. הוא עזר לי בהמון דברים כשהייתי צריך. בנינו מערכת יחסים ארוכת שנים ויש לנו הרבה מהמשותף. אחרי אימונים היינו יושבים, מדברים, מנתחים דברים. היינו שם אחד בשביל השני במשך המון שנים”.
למרות החברות, השנים ממש לא תכננו מסלול צבאי ביחד והעובדה שהם סיימו את אותו קורס היא מקרית לגמרי. ע’ עבר ראשון את הגיבוש ואחר כך עבר אותו גם י’, לא לפני שקיבל תדריך מסודר על מה מצפה לו. לאחר מכן, לגמרי במקרה, שניהם דחו בשנה את השירות הצבאי. ע’ הלך למכינה קדם צבאית למנהיגות ויהדות, וי’ עבר שנת שירות בכפר ילדים במגדל העמק. וכך יצא, ששניהם התגייסו לאותו קורס בדיוק ועברו ביחד את אחד הקורסים הקשים ביותר בצה”ל.
איך זה מרגיש לעבור את הקורס כשלצדך חבר טוב משכבר הימים?
סמל י’: “הקורס הוא חוויה אינטנסיבית מאוד. בחצי שנה הראשונה יש קשיים מנטאליים ופיזיים, כשלמעשה אתה מנותק מהבית. אתה לא רואה משפחה, חברים, אתה מסתמך אך ורק על החברים מהקורס כי כך חיים בצוללת. והאמת שזה מאוד תרם שהיה לי מישהו מהבית בקורס, פרצוף מוכר שיכולתי לפרוק איתו את הקשיים. ובסופו של דבר, לעבור ביחד מסעות ומד”צים, בפעילויות קשות, פיזית ומנטאלית. עברנו ביחד את הכל. גם בחצי השנה השנייה שמוקדשת לעבודה יותר מקצועית, שמכשירה אותך לשירות עצמו, גם שם העבודה לא קלה בכלל מנטאלית ואתה מאוד מסתמך על החברים שלך. ולי היה לאורך כל הדרך חבר קרוב מאוד”.
סמל ע’: “סמל י’ הזכיר את הרגעים הקשים, אבל היו גם רגעים טובים שחלקנו יחד במהלך הקורס. ולמרות הקושי, צריך לזכור שבסופו של דבר סיימנו בהצלחה, ביחד, קורס קשה מאוד, בעקבותיו קיבלנו את הסיכות לכומתה. הסתכלנו לאחור, התבוננו בעבר, מה עברנו ביחד מגן הילדים עד שעברנו גם את הדבר המשמעותי הזה, את הקורס”.
ומה הדבר הכי קשה שהיה במהלך הקורס?
סמל י’: “הניתוק המוחלט. אתה נמצא במסגרת סגורה ולא יודע מה קורה בחוץ. אתה יוצא הביתה פעם ב-28 ימים, בלי טלפונים, בלי עיתונים. רק אנחנו, החניכים, ביחד. סגרנו שבתות וזו התמודדות קשה מאוד. לי ולע’ היו המון שיחות משותפות במהלך הקורס, וכך עברנו אותו”.
והיו רגעים ששאלתם את עצמכם בשביל מה לי כל זה?
סמל י’: “חד משמעי כן. היה לי רגע כזה באמצע השלב הראשון, מסע מאוד קשה, מאמץ פיזי עצום. ואז, גם אמרו לי שאני צריך לוותר על שתי אזרחויות זרות שהיו לי, כדי להמשיך בקורס. שאלתי את עצמי ‘האם זה שווה לי גם לסבול כך וגם לוותר על אזרחויות שהיו לי?’, אבל בהמשך זה היה ברור למה. היום זה מובן מאליו למה נהגתי כך, כי אני מבין כמה זה חשוב, כמה חשובה העבודה שאנחנו עושים”.
לסמל ע’, שאובחן מגיל צעיר כלקוי למידה, דווקא החלק השני של הקורס, בו בעיקר לומדים, היה קשה. “היו המון רגעים קשים, במיוחד כמה ימי לימודים שלא חשבתי שאשרוד”, אומר סמל ע’, שמציין כי מהקשיים הפיזיים הוא כלל לא חשש, אבל מהלימודים ממש כן. “לימודים, כבר אמרתי, היו תמיד אתגר עבורי. בבית הספר בחרתי את הברירה הקלה, לא התאמצתי במיוחד ועברתי הכל בציונים של 60, 70. פה לא הייתה אופציה כזו, אתה לומד דברים מסובכים כמו פיזיקה וכימיה, והכל בבת אחת, במיוחד לאור העובדה שבתיכון למדתי רק לימודים הומניים וקלים. אז ברור ששאלתי את עצמי בשביל מה אני צריך את זה, למה לא ללכת לאיזו סיירת, להיות לוחם חי”ר ולא להתעסק בלימודים. אבל לאט לאט הבנתי את המשמעות, ובתמיכה של החברים, ובמיוחד של י’, ראיתי שאני מסוגל. סיימתי את הלימודים בקורס בממוצעים של 85-90”, אומר סמל ע’ בסיפוק.
יצוין כי, במהלך הקורס יש חלוקה לשבעה מסלולי משנה: ע’ התמקצע בנושא מכונאות ויהיה מכונאי בצוללת, תפקיד מאוד מעניין בעיניו, כאשר הוא וחבריו למעשה מכירים את המכונה המסובכת הזו ששמה צוללת מא’ ועד ת’. ולעומתו, י’ הלך למסלול אחר, אלחוטן, תפקיד חשוב בצוללות, שבעצם שומר את הקשר עם העולם בחוץ. והשבוע, השניים נפרדו לראשונה מגיל הגן. ע’ הלך ללווייתן וי’ לדולפין.
זה אומר שעכשיו החברות שלכם נפגמת?
סמל ע’: “זה לא אומר שהקשר בינינו נגמר, זה רק אומר שניפגש קצת פחות”. סמל י’: “לחברות בינינו היה משקל ענק, ברגעים הכי קשים, בזמנים שאתה הכי חלש ולא יודע מה לעשות ואז נשען על החברות. הפרצוף המוכר, זה שגדלת איתו, עוזר לך לקום ברגעים הכי קשים, בלי זה הדברים היו יותר קשים”. סמל ע’: “לפי דעתי חברות מוגדרת ברגעים הטובים, אבל בעיקר ברגעים הקשים. במצבים כאלה מבינים שאם הוא נופל, אני נופל וההיפך. זה שעסקנו באותו ספורט לימד אותנו להביט על דברים באור קצת שונה, וזה גם נתן לנו מוטיבציה. אמנם הייתה תחרות סמויה בינינו, אבל היא רק קידמה את שנינו. בלי י’, אין ספק שהקורס היה נראה לגמרי אחרת”. אגב, לשני הלוחמים מצפה כעת שירות של שלוש שנים נוספות ותוכניות לעתיד קצת קשה לעשות כיום.
ומה תעשו אחרי השירות?
סמל ע’: “העולם גדול, אי אפשר לדעת, עד אז הרבה ישתנה”.
יש גם מחשבה על קריירה צבאית?
סמל י’: “יש מסלול שמאפשר חתימה ארוכה יותר ואני בכלל לא שולל את זה, לאור העובדה שאני מאוד אוהב את התפקיד ומתחבר אליו. יהיו מיונים והקצאות, ואם אמצא מתאים בהחלט אשקול בחיוב”.
סמל ע’: “אני לא שולל, אבל גם לא עם אובר מוטיבציה לעשות את זה. אתחיל בתפקיד ואראה אם זה יתאים או לא, לפי זה אחליט”.

עוד קורס הגיע לקו הסיום

טקס סיום של מחזור 110 בקורס צוללן של חיל הים התקיים בשבוע שעבר בבסיס חיפה של זרוע הים. הטקס נערך בראשות מפקד זרוע הים, אלוף אליהו (אלי) שרביט, מפקד בסיס חיפה, תת אלוף דוד-סער סלמה, מפקד שייטת הצוללות, אלוף משנה אסף, מפקד בסיס ההדרכה של זרוע הים, אלוף משנה יובל אילון, משפחות ואורחי המסיימים.
קורס צוללן, שאורכו כשנה, הוא אחד הקורסים הייחודיים והיוקרתיים בצה”ל ואליו מתמיינים בכל שנה כ- 1000 מועמדים. הקורס הינו קורס התנדבותי, מאתגר, מקצועי וערכי, אשר מורכב משלושה שלבי הכשרה. בסיומו מוענקות לבוגרים הטריים דרגת סמל וסיכת צוללן.
שייטת הצוללות מהווה כוח תקיפה ימי עיקרי וגורם איסוף מודיעיני של מדינת ישראל. הצוללנים פועלים באופן חשאי ומבצעי במשימות רבות ומגוונות הרחק מחופי ישראל. עם סיום הקורס, עתידים הבוגרים להשתלב ולאייש את תפקידי הלחימה בצוללות הזרוע, בהתאם למגמה המקצועית אליה שויכו.
25% מהמסיימים גרים בערים, 42% גרים ביישובים, 17% גרים במושבים ו- 14% גרים בקיבוצים.
54% מבין המסיימים הם הילדים הבכורים במשפחותיהם ו-32% הם בני זקונים.
ל-42% מבין המסיימים יש קרובי משפחה ששירותו או משרתים בזרוע הים.
32% מבין המסיימים עסקו בספורט ימי לפני גיוסים, 47% פעלו במסגרת תנועות הנוער.
75% מבין המסיימים למדו במגמה ריאלית, 25% למדו במגמה הומאנית.
86% מבין המסיימים מגדירים את עצמם כחילוניים, 3% כדתיים ו-11% מסורתיים.

עוד כתבות בתחום מגזין

לכל הכתבות בקטגוריית מגזין >>>