19.09.18

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Print this pageTweet about this on Twitter

נשר

תמונה שבאלבום: האם העיר נשר תזכה בשנה נוספת בזכות צילום היסטורי?

אלבום תמונות המתאר את הקמת מפעל המלט של נשר מספר על החיים באזור, בשנות ה-20 של המאה הקודמת. התמונה מתארת את צריפי הפועלים כבר בשנת 1923

מאת: זליג אהרונוביץ , 3 בינואר 2018

טבילה בקישון, תחילת הבנייה במפעל המלט של נשר, וגם תמונה שמרמזת על כך שלעיר נשר נוספה שנה שלמה, את כל אלה ותמונות נוספות מהחיים באזור חיפה ונשר בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, אפשר למצוא באלבום תמונות נדירות, שהגיע לספריית יונס וסוראיה נזראיין באוניברסיטת חיפה, מוונקובר בקנדה הרחוקה.

אוסף נעמי קרוזו (מוקדש לבלה שניטלנדר) ספרית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה צילום: ארכיון "כוכב"

לעיתון “כוכב” נמסר, כי לצד תמונות משפחתיות יש גם תמונות היסטוריות המתעדות את הקמתו של בית החרושת למלט בנשר, בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20.
בנוסף להקמת המפעל עצמו, התמונות מספרות על העובדים שהקימו אותו ועל החיים באותן שנים באזור. האלבום מעניק מבט כמעט ראשוני על אחד מהפרויקטים הגדולים בישראל של שנות ה-20 ושופך אור נוסף על החיים באותה תקופה, ונושא אתו ספור מיוחד.
כאשר עברו על תמונות האלבום בספריית האוניברסיטה, הבחינו כי על תמונה אחת, בה נראים צריפי העובדים הראשונים בנשר, כתובה בכתב יד השנה “1923”. נשר אכן החלה להיות מוקמת באופן ספונטני, כשעובדי המפעל החלו להקים לעצמם צריפים לצד המפעל, אלא שמקובל לתארך את התחלת התיישבות זו בשנת 1924, וכך מופיע גם באתר העירייה הרשמי.
מהתמונה מתברר כי ככל הנראה, נשר הוקמה כבר שנה קודם, כך שבזכות האלבום ייתכן ונוספה לנשר שנה שלמה. את האלבום הורישה לאוניברסיטה נעמי קרוזו, המתגוררת כיום בוונקובר שבקנדה. את האלבום היא ירשה מאביה, בלה שניטלנדר, שהיה בין מקימי מפעל המלט של נשר. לדבריה, אביה התעניין בצילום, ויחד עם גיסו, הרמן ארנו-מילר, שלמד צילום מקצועי בארץ מוצאם בבודפשט, הם צילמו את הקמת בית החרושת בנשר, את נופי ארץ ישראל, ותמונות רבות נוספות מהווייתם בארץ. האלבום, שזכה לשם “אוסף נעמי קרוזו – אלבום נשר”, מספר את סיפורה המרתק של הקמת העיר סביב המפעל בנשר. צריפי הפועלים, שלושת הרחובות עם בתים מטופחים של מהנדסי המפעל, מבני ציבור וחינוך, כגון: בית הספר, המרפאה, הקנטינה, הצרכנייה, כל אלה היו פרי העיצוב של בלה.
בכדי לשמר את ערכו ההיסטורי והן את ערכו האמנותי של האלבום, בנוסף לסריקה באיכות גבוהה מאוד וקיטלוג כל תמונה ותמונה באלבום, נסרקו גם דפי האלבום ונוצרה “רשומת האלבום”, בה ניתן “לדפדף” בין הדפים ולראות אותם בשלמותם. כל דף קיבל שם ייחודי המשקף את תוכנו.
בלה שניטלנדר היה בין יותר מ- 50 מהנדסים ואדריכלים דוברי הונגרית שעלו לארץ בין השנים 1930-1920. טרם עלייתו ארצה, למד בלה הנדסה אזרחית בבודפשט. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא ונפצע בה, לאחר חזרתו למולדתו בהונגריה חווה קושי לסיים את לימודיו בשל היותו יהודי. חוויה זו גרמה לבלה לרצות לעזוב את ארצו והוא בחר בהודו הרחוקה, בה שמע כי ניתן למצוא עבודה במקצועו.
בשנת 1922, בלה בן ה-24 ואשתו ארזבט אלישבע מילר בת ה-23, הפליגו למזרח הרחוק. האנייה בה הפליגו בני הזוג עצרה בנמל יפו והם ירדו לביקור קצר. בלה רצה לפגוש חברים מהאוניברסיטה שבאו לארץ ישראל מספר שנים קודם לכן. חברים אלה סיפרו לו שגם בארץ ניתן למצוא עבודה ושכנעו את הזוג הצעיר לא להמשיך להודו. תחילה עבד בלה בתוכנית השקיה בזיכרון יעקב, במימון הברון דה רוטשילד, ועם התחלת בניית בית החרושת למלט, בשנת 1924, שימש מנהל מחלקת הבנייה במפעל נשר. הוא היה אחראי על הקמת מבנים במפעל ובשכונת נשר, כולל הרחובות בהם התגוררו מהנדסי המפעל. בלה עצמו, יחד עם אשתו ושתי בנותיו, תמר (אגי) שנולדה ב-1927 ונעמי קרוזו שנולדה ב-1939, התגוררו בשכונה החדשה בנשר במשך 33 השנים הבאות. בנוסף לפרויקט בית החרושת בנשר, בסוף שנות העשרים של המאה שעברה, התבקש בלה לתכנן שיפוצים במתחם הכנסייה הפרנציסקנית בנצרת. אחיו לואיס, שהיה גם הוא מהנדס וחי בברלין באותו זמן, בא לארץ ישראל לסייע לו בפרויקט.

עוד כתבות בתחום נשר

לכל הכתבות בקטגוריית חדשות >>>